האינטרס הציבורי גבר

האינטרס של משקיעי פסגות הוא שהחברה המנהלת את כספם תחזור, ומיד, לדרך הישר

אלה הטענות העיקריות המושמעות נגד הסדר הטיעון שאליו הגיעו אייפקס, פסגות ופרקליטות המדינה, ואלה התשובות:

1. הפרקליטות התקפלה, ויתרה על התיק.

האמת היא שתיק פסגות לא נסגר, הוא חי ונושם. ההליכים הפליליים נגד בעלי התפקידים הבכירים, רועי ורמוס ושי ירון, נמצאים כעת בשלב הבחינה בפרקליטות מיסוי וכלכלה. אם תחליט התביעה לאמץ את ממצאי חקירת רשות ניירות ערך, יישלחו אליהם בקרוב מכתבי הזמנה לשימוע לפני העמדה לדין.

ההחלטה האסטרטגית של הפרקליטות בתיק הזה היתה להפריד בין ההיבט הפרסונלי, שבו כאמור ההליכים נמשכים, לבין ההליך המוסדי נגד פסגות עצמה, שבעניינה הושג ההסדר.

אגב התקפלות, סכום הקנס שגרפה המדינה לקופתה במסגרת ההליך, 150 מיליון שקל, עומד מעל הרף העליון של הדימיון לעומת קנס שבית המשפט היה עשוי לפסוק במקרה של הרשעה. השיא הישראלי עומד היום על 25 מיליון שקל. 150 מיליון אינם סימן להתקפלות.

2. הפרקליטות הסתנוורה מהכסף הגדול שהוצע לה.

זו הטענה ההפוכה לטענה הקודמת, לפיה אנשי משרד המשפטים ורשות ניירות ערך פשוט לא יכלו להתאפק משהונח על השולחן סכום כה גדול כפתח לגניזת התיק נגד פסגות.

מאחורי הטענה הזו מקופלת טענה חמורה לא פחות - כי בסגירת תיק נוכח סכום כסף גדול ש"קונה" את לבם של מקבלי ההחלטות בתביעה, גלומה גם אפליה לטובה של בעלי הכיסים העמוקים, וכשיגיע מישהו שכיסיו מדולדלים יותר - הוא ייאלץ למצוא עצמו על ספסל הנאשמים.

בשורות התביעה מסבירים כי כל תיק נקבע על-פי נסיבותיו, ו-150 מיליון שקל הם סכום שכואב אפילו לפסגות. גם אין מדובר במספר שרירותי, אלא בסכום התואם את סך רווחי הנוסטרו של פסגות ב-3 השנים שבהן התבצעה פעילות אסורה.

המטרה היתה שהקנס יכאב בכיס של פסגות. גם במקרים הבאים, אם יהיו, ייגזר גובה הקנס בהתאם למידת הכאב בכיסו של התאגיד.

3. ההסדר מפליל למעשה את ורמוס וירון, פסגות הקריבה אותם.

את הטענה הזו יש לבחון משני כיוונים, זה של פסגות וזה של הפרקליטות. מבחינת פסגות, אכן מדובר בהקרבת מנהליה הבכירים לטובת ניקוי שמה של החברה, במטרה לאפשר את עסקת רכישתה על-ידי אייפקס.

אולם מבחינת הפרקליטות, סיום מיידי של העסקת המנהלים החשודים בעבירות פליליות הוא רק צעד אחד בסדרה של צעדים ל"ניקוי אורוות", לצד יצירת כללים נוקשים של ממשל תאגידי והסכמה לפיקוח הדוק של רשות ניירות ערך.

בפרקליטות התחייבו שלא לראות בהדחת ורמוס ושות' ראיה לחובתם, ולבחון את חומר הראיות שנאסף בחקירה בנפרד מההסדר עם פסגות.

4. ואיפה האינטרס הציבורי?

את המושג החמקמק והמעורפל הזה צריך לפרש במקרה הזה באופן שונה במקצת - טובתם של המשקיעים שכספם מצוי בידי פסגות. האינטרס המיידי שלהם הוא שהחברה המנהלת את כספם תחזור, ומיד, לדרך הישר.

האינטרס של שוק ההון בכללותו הוא להימנע מטלטלה מיותרת שהיתה מתרגשת עליו אם פסגות כתאגיד היה מוצא עצמו על ספסל הנאשמים, וראשיו היו מקדישים את מרבית זמנם להגנתם הפלילית במקום למקסום רווחיהם של המשקיעים.