לו היינו טורקיה

קראתי הבוקר (א') דיווח מטורקיה שעורר בי קנאה של ממש. בימים אלה חוגגים שם את יום הרפובליקה, שבו מציינים את ייסוד טורקיה המודרנית בידי כמאל אתא-טורק, בשנת 1923. זה כמו יום העצמאות אצלנו ובמדינות אחרות.

ראשי הצבא הטורקי לא באו לקבלת-הפנים שערך נשיא המדינה עבדוללה גול לרגל היום הזה. למה? - כי אשת הנשיא עוטפת את ראשה בכיסוי מטעמי דת, והיא עמדה להשתתף באירוע.

זה לא שהקצינים והחילונים הטורקים, שהם הרוב בטורקיה, מתנגדים ללבוש ראש מוסלמי. הם, ושאר האוכלוסייה החילונית, מתנגדים לנוכחות של כל סמל דתי-אסלאמי באירועים ממלכתיים ורואים בכך פגיעה בהפרדה הקיימת שם בין הדת למדינה.

יותר מתקדמים מאיתנו

אפשר להגיד הכול על הטורקים, אבל בעניין הזה הם הרבה יותר מתקדמים מאיתנו. לא רק שאצלנו התנהלות כזאת לא תעלה על הדעת, אלא שעל דעת מנהיגינו החילוניים עולה התנהגות הפוכה לחלוטין.

בטורקיה ראשי הצבא הדירו את רגליהם ממשכן הנשיא מטעמים עקרוניים של הפרדה. אצלנו כל המנהיגים החילוניים באים ויוצאים אצל רבנים, מתחנפים ומתרפסים בפניהם.

יתרה מכך, החילונים שלנו מתחננים בפני רבנים עם גלימות לעשות את מה שבטורקיה אסור לחלוטין: להתערב בנושאים פוליטיים. לטובתם כמובן.

מכיוון שבחיים בכלל, ובפוליטיים בפרט, לכל דבר יש מחיר, התוצאה של אי-היותנו טורקיה הינה מבוכה. בכל תחומי החיים יש מעורבות של רבנים או עושי דברם בכנסת. בתעשייה, בעסקים, בחינוך, בתעבורה.

המעורבות של אנשי הדת אינה מובילה לקידמה, אלא לכיוון ההפוך. חוקים ליברליים מתקשים לעבור את הכוח הפוליטי של מפלגות הדת, והממשלה מקרטעת כי בעידן המודרני קשה מאוד לנהל מדינה על-פי קריטריונים המערבים שיקולים ענייניים עם אמונה שאינה בהכרח רציונלית.

רבנים מחרפים, מנהיגים מתרפסים

אני יודע שזה לא עיתוי כל-כך טוב לקנא בטורקיה. אבל כל זמן הוא מצוין כדי להתקנא בהם על ההיבט הזה של דת ומדינה.

תעצמו לרגע את העיניים ותנסו לדמיין איך היו פני הדברים אם המדינה היתה מתנהלת ללא מעורבות הדת. אם מנהיגינו לא היו מתרפסים בפני רבנים המחרפים ומגדפים אותם; אם היינו חיים כאן על-פי צווי מצפוננו, ולא מתוך כפייה אפילו בעניינים האישיים ביותר.

יש מקום להתקנא בטורקיה, אבל גם לדאוג לה. מכיוון שהשלטון הנוכחי מגלה יותר מנטייה להחזיר את המדינה לימי הדת החשוכים, לאותם ימים שאתא-טורק קרא עליהם תיגר וניצח.

מאז ומתמיד היה הצבא הטורקי מגונן בנחישות נגד כל ניסיון כזה. האם יעשה זאת גם הפעם? או שהאסלאם יצליח להשתלט גם על המדינה המוסלמית הנאורה והדמוקרטית הזאת?