הסכינים במשפחת אבולעפיה: "בדור השלישי הכול מתחרבן"

מה היה חסר לאחים למשפחת אבולעפיה ביפו: מאפייה משגשגת, עסקאות נדל"ן מבטיחות והרבה כסף ■ מאז שהופרה ההרמוניה הסכסוך עבר לפסים משפטיים, ושום סולחה כבר לא תעזור

חמיס אבולעפיה תמיד ידע לשלב בין עממי לאליטיסטי. "ישנה תפיסה מדעית שלפיה לכידות משפחתית זה רק בדור הראשון והשני", הוא מהגג, ומיד עובר לתכל'ס, "בדור השלישי כנראה הכול מתחרבן". ועדיין, לכידות משפחתית חשובה לו יותר מכול. "אני כועס על אח שלי, אבל אני אוהב אותו. אם עכשיו אני מקבל טלפון שחס ושלום משהו קרה לו, אני עוזב הכול ורץ אליו. זה בשר מבשרי".

האח שעליו מדבר חמיס הוא וואליד, הצעיר מבין 5 הבנים למשפחת האצולה היפואית. וואליד, טוענים חמיס ושני אחיו אחמד וסמי, ניצל לרעה את כוחו כמי שאחראי לנכסי המשפחה המרובים, מעל באמונם ונישל אותם מזכויותיהם. חאלד, הבן האמצעי, הם אומרים, הפך לעושה דברו.

כשמדברים על נכסים צריך לצאת לרגע מהקופסה ולהיזכר שאבולעפיה זה לא רק מאפייה מצליחה. בבעלות המשפחה יש גם מסעדה יפואית יוקרתית, שווארמיות, גלידריות, מיני-מרקט ונכסים נוספים בשווי עשרות מיליוני דולרים. האחים עשו גם רווח נאה ממכירת מניותיו של חמיס ביצרנית המתכות התכוף, ולפני חודשים אחדים נעשה ניסיון מצדם לרכוש מחצית מרשת בתי-הקפה קופי בין, מהלך שבסופו של דבר לא יצא אל הפועל.

היו להם גם קשיים כלכליים, כמו ניסיון ההשתלטות על חברת השיש בולוס, וחמיס עצמו נכנס למערבולת של חובות כשחתם על ערבות עבור טיפוס מפוקפק, אבל בסך-הכול יש לא מעט כסף בקופה. אלא שלטענת 3 מהאחים (חמיס, אחמד וסמי), האח הצעיר וואליד עשה עם הקופה הזו כבשלו ונתן להם מהעוגה רק פירורים, שהלכו וקטנו עם השנים.

גולת הכותרת במצבת הנכסים המשפחתית, והדובדבן בקצפת הסכסוך המשפחתי הסוער, הוא מתחם אמבסדור בתל-אביב, שכולל 3 בתי-מלון: הטיילת, מונופול, וגולדן ביץ'. האחים רכשו את המתחם לפני נספר שנים תמורת כ-17 מיליון דולר, אולם נקלעו לחובות בעקבות הרכישה, מה שגרר סכסוך מול הבנק הבינלאומי.

חמיס טוען כי העובדה שוואליד היה בחזית המאבק נעוצה בכך שניהל את כל עסקי המשפחה, בעוד הם היו ערבים לחוב. לדבריו, הוא ישב בחלק גדול מהישיבות שהיו בעניין הבנק, ותפקד במשא-ומתן באופן פעיל. באותה תקופה יעץ לוואליד להיעזר ביועץ תקשורת בכיר, כי "הבנק הבינלאומי זה לא משחק ילדים". וואליד סירב.

וואליד, מצדו, טוען כי עסקת אמבסדור היא שלו בלבד, כיוון שאחיו לא היו מעוניינים בה משום שסברו שמדובר בעסקה כושלת, וכי הוא היחידי שדאג למתחם, דאג לסלק משם פולשים וניהל את כל המלחמות.

"וואליד הסתכל בפריזמה הצרה והתעניין רק בשאלה כמה יעלה לו לקחת יועץ תקשורת", אומר חמיס. "הבנק איים למנות כונס נכסים, מה שהיה פוגע מאוד בתדמית המשפחה. זה יצר אצל וואליד רצון עז לרכוש עוד ועוד נכסים כדי להוכיח שהוא עדיין יכול להרשות לעצמו".

- אז אתה כועס על אחיך משום שהכניס אתכם לעסקה הזו, שיצרה לכם סכסוך מול הבנק?

"בני גאון ז"ל כתב ספר 'רק המעז מנצח'. כל אלה שעשו עסקות והצליחו בהן לא היו בטוחים בהצלחה, אך היתה להם תעוזה. וואליד זכה לתמיכה אבסולוטית ועיוורת מצדנו. יש הרבה דברים שלא היו לרוחנו, וידענו להתעלות מעליהם ולא לשכוח שהוא אח שלנו. יש לנו מן תכונה יהודית שגם אם אנחנו מסוכסכים בינינו, ברגע שיש סכנה חיצונית אנו מפגינים אחדות".

אבולעפיה ביפו / צלם: תמר מצפי
 אבולעפיה ביפו / צלם: תמר מצפי

- אחד מאחיך הבוגרים טוען כי ההזדהות שלך מונעת מתועלת כלכלית: כשוואליד שילם לך משכורת היית איתו, ולהפך.

"בזמן שהתגלעה המחלוקת ופרץ המשבר בין וואליד מצד אחד לאחמד ולסמי מצד שני, צוויתי על-ידי אמי, שאני מחשיב למשפיעה ביותר על חיי, לשמור על ניטרליות. אך כשגיליתי שוואליד מסרב לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפס, המלצתי בחום על אתנחתא, על 'ברייק' עד יעבור זעם. כשראיתי שוואליד מנסה לעשות בי שימוש מניפולטיבי כדי להוציא את אחמד ואת סמי מהאימפריה, הייתי בין אלה שעמדו בפרץ והתנגד נמרצות. אמרתי לו: אני לא אתן יד לזה. זה הביא לנתק בינינו".

מרצדס בחצי מיליון שקל

קצת היסטוריה: מאפיית אבולעפיה נוסדה ביפו ב-1879 על-ידי הסבא רבא מסעוד. במהלך השנים, עם קום המדינה ולאחריה, הפכה המאפייה לאייקון יפואי בדיוק כמו הנמל וכיכר השעון.

גם המשפחה עצמה הפכה לסמל יפואי, והיא נחשבת לאחת המכובדות בעיר. בין מחותני המשפחה, למשל, נמנים שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב חאלד כבוב, שבתו נשואה לבנו של סמי אבולעפיה, ובנו היה מאורס לבתו של וואליד. זה לא התפתח לנישואים, ובסופו של דבר התארסה הבת לבנו של המשנה לנציב מס הכנסה לשעבר, אוסקר אבו-ראזק.

בשנים האחרונות ספגה המאפייה מעט ירידה בהכנסות, ככל הנראה בגלל מסעדות המזון המהיר שהוקמו באזור, אך זוהרה לא הועם, והלקוחות מגיעים.

הסידור במשפחה היה נוח מאוד לכולם: וואליד ניהל את העסק, והאחים קיבלו משכורות. הם לא ידעו מה קורה עם הנכסים וגם לא רצו לדעת. אלא שבשלב מסוים, כך על-פי חמיס, וואליד הפסיק להזרים כסף. ולא רק זה, האחים הבחינו שוואליד רכש לבנו ג'יפ מרצדס ב-500 אלף שקל, שלח את בתו ללמוד בבית-הספר היוקרתי למינהל עסקים וורטון, ואף רכש עבורה דירה בניו-יורק. "והכול על חשבוננו", כך חמיס.

וואליד, לעומת זאת, טוען כי חלוקה מסוימת שנעשתה לפני שנים אחדות בתיווכו של שיח' מכובד ביפו, השיח' אלטוחי, שמה סוף פסוק לשיתוף. באותה התדיינות קיבלו אחמד וסמי 500 אלף שקל במזומן כל אחד, וכן נכס מקרקעין ברחוב יהודה הימית, בשטח של 840 מטרים רבועים.

חמיס לא קיבל כסף, שכן זכה לכיסוי חובותיו בסך 1.5 מיליון שקל, בעקבות אותה ערבות אומללה שהוא מכנה "עקיצה", ואשר הביאה לכך שפנו אליו גורמים מהשוק האפור בהצעות ללוות מהם.

וואליד אף טוען כי חמיס נפל על צווארו בוכה, אמר לו שהציל את חייו, ואף רשם על פתק שמבחינתו החוב סגור. על כך משיב חמיס: "אחד מהחסרונות הבולטים ביותר של וואליד זה שהוא אוהב מלודרמה. הוא יודע לתאר דברים בדרמטיות, ולצערי הרב הוא מחזיק בתפיסה שאם תחזור על השקר בסוף הוא יהפוך לאמת".

חמיס אבולעפיה ביפו / צלם: אדוארד קפרוב
 חמיס אבולעפיה ביפו / צלם: אדוארד קפרוב

אחמד וסמי, אגב, טוענים כי מה שניתן להם הוא רק "על החשבון", ובגדר קיזוז חובות שיצר וואליד לקופה המשפחתית, בעקבות מה שהם מכנים "משחקי מטבעות". הכוונה היא לעסקות פורוורד (עסקת חליפין בין שני מטבעות בשער עתידי שנקבע מראש, המחושב מהשער הנוכחי ומהפרש הריביות עד התאריך שנקבע).

כעת מבקשים האחים הערכה מחודשת של נכסי המשפחה בידי עורכי דין, כלכלנים ורואי חשבון, לצורך חלוקה סופית והוגנת. חמיס, כמובן, תומך בדרישה הזו: "אני אומר בתוקף - לא היתה חלוקה".

- סמי ואחמד קיבלו 500 אלף דולר כל אחד, וגם נכסים בשווי מיליוני שקלים.

"זה לא רק עניין של כסף. יש גם דברים נלווים; תחושה שהולכת שולל על-ידי בשר מבשרך".

אבולעפיה בראשון-לציון

לפני כ-3 שנים, כשחמיס הבין, לטענתו, שכסף הוא לא יראה מוואליד, הוא הקים יחד עם שני בניו, טארק וזיאד, מאפייה באזור התעשייה החדש בראשון-לציון, עם סטנדרטים, הוא אומר, שלא נראו כאן בארץ. "כל העובדים שם עם כפפות, ומנהלי העבודה מונחים להקפיד שהעובדים שוטפים ידיים וקוצצים ציפורניים. יש משרד מסודר עם פקידה. זה משהו שלא מהעולם הזה".

הרווחים מהמאפייה אפשרו לו לרכוש ברחוב קדם היוקרתי ביפו, בבניין חדש, דירת דופלקס הכוללת מרפסת גדולה שצופה ישירות לים. "החברה", הוא אומר, "מאוד מצליחה".

- אז הרווחים שלך לבד?

"כן".

- תראה, אתה לוקח את המותג אבולעפיה, עושה בו שימוש ונהנה מהרווחים לבדך. לעומת זאת, אתה דורש שוואליד יחלק את הנכסים.

"הוא לא השאיר לי ברירה. המאפייה בתל-אביב שייכת לנו, כמו השם, אבל אין לנו דריסת רגל בה. כמעט 4 שנים אני לא רואה משכורת. אני צריך לחיות ממשהו. ברגע שהוא יודה שאני שווה זכויות כמוהו והוא מוכן לתת לי את מה שמגיע לי, אפעל כפי שינחו אותי היועצים המשפטיים".

בינתיים גם בנו של אחמד, סעיד, עשה צעד בכיוון עצמאי, ומקים באבן-גבירול מאפייה תחת השם המשפחתי המוכר, שתיפתח גם היא בקרוב.

שר החוץ של המשפחה

בכל השנים, מספר חמיס, פעלה המאפייה המפורסמת ברחוב יפת באופן הרמוני, כשכל אחד מהאחים מתפקד בה באופן פונקציונלי. חמיס, 51, נחשב ל"שר החוץ" של המשפחה. מבין כולם הוא המשכיל ביותר. יש לו תארים במדעי הרוח והחברה, תעודה בתקשורת, ובשנים האחרונות עשה גם תואר במשפטים. העברית שלו גבוהה, מתובלת בביטויים באנגלית ובציטוטים מהתנ"ך ומדברי חז"ל.

את לימודי המשפטים שלו עשה דווקא במכללת שערי משפט, הנחשבת למעין "שלוחה" של המפד"ל. ברבות הימים הוא יצר קשר כה אמיץ עם הסטודנטים חובשי הכיפה, עד שלקראת סוף הלימודים אף ניסו לשכנעו לשמש כיו"ר אגודת הסטודנטים. יום אחד הציע לידידיו הסטודנטים את עזרתו בהשלמת מניין. "בסופו של דבר", אמר אז, "כולנו מתפללים לאותו אלוהים".

מבין כל האחים לבית אבולעפיה, הוא היה הנטוע ביותר בקרב האוכלוסייה היהודית. הוא הגיש תוכנית ברדיו תל-אביב, יש לו בלוג מקומי ב-ynet, והוא מפרסם טורים ב"מעריב". בין היתר שימש ככתב מדיני של הטלוויזיה המצרית ושל רדיו קהיר, ומשמש כיועץ תקשורת של אתר החדשות ג'אפא טודיי. כעת הוא שוקד על כתיבת ספר בנושא זכות הציבור לדעת.

שני בניו עובדים כיום במאפייה ומתעתדים ללמוד, ויש לו שתי נכדות קטנות. כלתו, שלומדת ספרות ואנגלית במכללת רמת-גן, מגישה לנו קפה ועוגה כושית. בקיצור: יותר יהודי מיהודי.

- אם אתה היית שר החוץ, וואליד היה שר אוצר, לא? בכל השנים האלה הוא ניהל את הנכסים של המשפחה.

"להגיד כך זה כאילו לומר שאנחנו ישבנו על הגדר. זה לא נכון. היתה חלוקת תפקידים מאוד ברורה. אני הייתי אחראי ליחסי הציבור של המשפחה. משכתי תשומת-לב למאפייה בזכות זה שניפצתי לא מעט סטיגמות ודעות קדומות. הייתי מדבר על טשרניחובסקי ועל ביאליק, ולא שיערו שאופה יודע לנתח מצבים. אני קבעתי את התפיסה שאבולעפיה זה כל מאפייה, אך לא כל מאפייה היא אבולעפיה. היום מנסים לבעוט בכל התרומה האדירה שלי.

"אף שוואליד ביטל את חלקי או מתעלם מחלקי, אני שמח להודיע שאני מציין לשבח את תרומתו למשפחה, ואומר שאי-אפשר להתעלם ממה שהוא תרם. אך לצערי הוא הולך עם התפיסה של אני ואפסי עוד. יש שני סוגים של אנשים בעולם - יש כאלה שבונים את עצמם בזכות המוח והקשרים, ויש כאלה שמנסים לבנות הון על-ידי התעלמות מזכויות של אחרים. כמו אחיי, כל אחד ותרומתו, גם אני בניתי את האימפריה, לילות לא ישנתי כי חשבתי על רעיונות למאפייה".

- ובכל זאת, עם חלוקת התפקידים הזו, הסתפקתם כל השנים במשכורת צנועה של 12 אלף שקל.

"חיינו חיים של קיבוץ. מי שהיה הולך לקנות היה קונה לכל המשפחה - בשר, פירות. אנו מסוג האנשים שלא נתפסנו לגינוני היוהרה; חיינו בענווה. גדלנו בבית שהטיף למצוינות ולהישגיות, אך גם לשימור ערכים ולכיבודם. לא הכול כסף בחיים".

- ועדיין, אתם טוענים שהוא הפסיד כסף של המשפחה בהרפתקאות פיננסיות כאלה ואחרות.

"וואליד נופף בזה שהוא כביכול קצר רק הצלחות עסקיות. אבל היו גם כישלונות, ולצערי הרב את זה הוא מנסה להסוות או להעלים. אין אדם מושלם. אם תשאלי את וואליד הוא יאמר לך: יש כאלה, ואני אחד מהם. צר לי מאוד שהוא לוקח את זה לצד האמוציות. אצלו יש חלוקה ברורה: או שאתה אתי או נגדי. הוא שכח שאחמד וסמי היו אחים שלי עוד לפניו".

- הוא מנע את כניסתך למאפייה, או שאתה עזבת את המאפייה ביוזמתך?

"הוא עשה הכול כדי להצר את צעדיי במאפייה ולהראות לי את הדרך החוצה. אני לא איש ריב ומדון; כנאמן לשבועה שנשבעתי לאמי, שלעולם לא אביא את זה לפסים לא תרבותיים, כך אני נוהג תמיד. ישבתי בתקופת המתנה כדי שיקרא לי. שלחתי לו מכתבים. זה נתקל בהתעלמות, אולי אפילו זלזול. אמרתי לו שבלית ברירה אולי אצטרך לפנות לערכאות. חיכיתי עוד חצי שנה, עוד שנה. אמרתי לו, הזמן נוקף. הבנתי שזה חסר סיכוי. כשחזרו אחמד וסמי למאפייה התחילו לחוות תהליך דומה".

- אולי וואליד אומר לעצמו, 'אני ירקתי דם בשביל עסקי המשפחה, כשזה ישב ולא עשה כלום, זה הלך ללמוד, זה כתב להנאתו'. אולי הוא הרגיש שהוא צריך לקבל הרבה יותר מכם? אולי לא תרמתם מספיק?

"זו טענה מופרכת. הרי וואליד הצטרף למאפייה רק אחרינו. אחמד היה שם כמה שנים לפניו. וכדאי גם לא לשכוח את העובדה שהמאפייה היא ספינת הדגל, המוקד שסביבו סובבים כל העסקים של המשפחה. מאפייה שהיתה מאוד מוצלחת. השעות שתרמתי למאפייה בהתעסקות עם התקשורת היו על חשבון בריאותי. כל אחד יעיד על מידת תרומתם של סמי ושל אחמד - כל אבן וכל עץ וכל אתר היסטורי - להתחבבות המסעדה על הקהל היפואי. המצב הכלכלי יכול היה לאפשר לנו הרבה יותר, אך לא חיפשנו את זה. זו שאלה של ערכים".

גם הבן תובע

המחלוקת בין האחים נוגעת בין היתר לשאלת הבעלות בדירות המגורים שבהן מתגוררים בני המשפחה. למשל, לגבי דירה ברחוב יוטבת ביפו שבה מתגורר וואליד, ואשר הוא טוען כי היא שייכת לו, טוענים האחים כי העבירו לו את חלקם בה ללא תמורה. לגבי דירה אחרת, ברחוב קדם, טוענים האחים כי וואליד ניסה למכור אותה כדי לקבוע עובדות בשטח.

דירה נוספת, שקיבל חמיס בירושה מסבתו ואשר רשומה על-שמו בטאבו, מאכלסת את בנו של חמיס. לטענת וואליד הבן פלש אליה. דמי השכירות מהנכס הזה, אומר חמיס, הלכו כל השנים לקופה המשותפת של המשפחה, וגם כיום, אף שהדירה רשומה על-שמו, הוא רואה בה נכס של כולם. "אבל וואליד", הוא אומר, "כשיורד הגשם, הוא חוסה תחת חסות אחיו; אך כשזורחת השמש, היא רק שלו".

גם בנו של חמיס נכנס לאחרונה לתמונה, כשהחליט לתבוע את וואליד על שכר ועל זכויות שלא קיבל כמנהל משמרת במאפייה ביפו. חמיס לא מאושר מהסיפור הזה: "כשהאווירה טעונה, שיקול-הדעת הבריא אינו אדון המציאות. הבן שלי תובע את אחי למורת-רוחי, אבל עד היום לא אמרתי נואש; אני עדיין מנסה לשכנע אותו לרדת מהסיפור הזה, בינתיים ללא הצלחה יתרה".

"אני לא יכול לשנוא אותו"

איך תיגמר הסאגה המשפחתית הזאת? קשה לדעת. מה שבטוח הוא שמדובר בסכסוך שהפך כבר מזמן למשפטי, ולא לכזה שאפשר לפתור באמצעות סולחות של שיח'ים. ועדיין, גם בבחירת הפרקליטים יש פן משפחתי, או לפחות רוחני-פילוסופי. זו הסיבה, מספר חמיס, לכך שבחר בעו"ד יעקב וינרוט - ולצדו אחיו עו"ד אבי וינרוט - לייצג אותו.

באחת הפעמים, הוא אומר, הגיע אל ביתו של וינרוט וראה ערימת דפים על השולחן. הוא התעניין, ווינרוט סיפר שהוא כותב ספר על הפילוסוף הערבי אל-פאראבי. זה קנה את לבו, כמו גם העובדה שוינרוט הפגין אנושיות רבה כשחמיס פרס בפניו את הקושי שיש לו להתייצב מול אחיו וואליד.

"אל תדאג", אמר לו יעקב וינרוט, "אני באתי מתפיסת עולם שמקדשת את ערך המשפחה. אני מבין את הבעיה שלך, ואעשה הכול כדי שתקבלו את הזכויות שלכם בלי לפגוע באחיכם".

תגובתו של וינרוט היתה שינוי מרענן מבחינתו של אבולעפיה, לאחר שפרקליט בכיר, שבפניו פרס את הבטחתו לאמו שלא לפגוע באחיו, אמר לו: "תעשה לי טובה, לך לאימא שלך לדרוש את הזכויות שלך".

וואליד בחר להגיב על הטענות של חמיס באמצעות פרקליטו, עו"ד אהרן מיכאלי ממשרד מ. זליגמן ושות', המטפל בתיק יחד עם עו"ד אלי זהר. "הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה חסויים על-פי חוק, ויש להצטער על העובדה שחמיס מצא לנכון להתייחס לנושאי מחלוקת משפחתיים באמצעי התקשורת. מי שככל הנראה אינו בטוח בצדקתו מבקש להעביר את הדיון מבית המשפט לזירת התקשורת.

"נאמן לדרכו, ומתוך אמון מלא ומוחלט בבית המשפט, וואליד אבולעפיה לא יתייחס ולא יגיב באופן פרטני לטענות ולהאשמות כלפיו, אשר כולן מופרכות, שקריות ומשוללות יסוד. וואליד אבולעפיה סמוך ובטוח כי בית המשפט יפסוק בזמן הקרוב ביותר ויכריע בסכסוך לטובתו".

חמיס, מצדו, מבקש שוב ושוב להדגיש שלא משנה מה יקרה, הוא תמיד ישמור לאחיו פינה חמה בלבו. "מבחינתי", הוא מסכם, "זה סכסוך נקודתי. ברגע שיבואו מזור ופתרון למחלוקת הזו, אם הוא רוצה הוא יכול לחזור להיות אח שלי. אני מאוד כועס עליו, אבל אני לא יכול לשנוא אותו. הוא בשר מבשרי".

צרו איתנו קשר *5988