סמכות הוועדות להכשיר בנייה בלתי חוקית

המערערים קובלים כי בית המשפט המחוזי בחיפה התערב בהחלטת מועצה ארצית והעדיף החלטה של ועדה המחוזית, שאישרה תוכנית שהגישו יזמים. הערעור התקבל בטענה כי אין לבית המשפט להיות מערער על ועדת תכנון בשאלות תכנוניות, וכי אין לתת פרס לעבריין בנייה בלהכשיר את בנייתו באמצעות אישור תוכנית

ההירארכיה התכנונית במדינה הינה מן הסוגיות המורכבות ביותר. בין כל תחנה לתחנה עומדות לזכות מי שמרגיש כי נפגע מהחלטה של מי מהגופים הללו אפשרויות להגיש השגות ועררים לגופי תכנון שונים ואף עתירות מנהליות.

לאחרונה, בית משפט העליון דן בסוגיה של סמכויות והיבטי התערבות בגופי תכנון, אשר עברה בגלגולים שונים ובכל ערכאה אפשרית. העניין היה בעניין עע"ם 9057/09 דן איגנר ואחרים (כולל מועצה ארצית) נ' השמורה בע"מ, שנידון בפני הרכב השופטים מ. נאור, א. חיות, ע. פוגלמן. השופטים הכריעו בעניין נכס שבחיפה המשמש כמסעדה, ותוכניות להכשיר את השימוש למצב הקיים.

בעניין דנן, היזמים רכשו את המקרקעין והסבו את המבנה הקיים לשימוש מסעדה, שימוש שלא תאם לתוכניות שבתוקף. היזמים החלו בהגשת תוכניות לשינוי ייעוד, ובוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה הסכימו עם השינוי והפקידו את התוכנית. בעקבות עתירה מנהלית לבית משפט המחוזי (השופטת בר זיו ברכה), הוועדה מחוזית דנה בשנית בתוכנית והחליטה לאשרה.

ערעור לוועדת משנה של המועצה הארצית הביא לביטול ההחלטה בוועדה המחוזית, והמועצה הארצית קיימה דיון ואימצה את החלטת ועדת משנה ודחתה את תוכנית היזמים. מכאן הערעור.

השופטת מרים נאור, שנתנה את עיקר פסק הדין, בשלב ראשוני דנה בגבולות הסמכות ושיקול דעת של בתי משפט לדון בעניינים תכנונים, ובשלב השני על השיקולים לאישור בנייה בלתי חוקית באמצעות אישור תוכניות. לעניין הסמכות לדון בסוגיה תכנונית, בית המשפט העליון קובע כי "בית המשפט לא יתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא במקרה של פעולה שלא כחוק, בחוסר סמכות, שלא בתום לב או שלא בסבירות ראויה".

לעניין השיקולים האם להכשיר בנייה בלתי חוקית אם לאו, השופטת נאור קובעת כי השיקולים שיש לקחת בחשבון הינם: "חומרת הפגיעה בשלטון החוק, האינטרסים העומדים ביסוד התוכנית - אם התוכנית נועדה לתועלת הציבור הרחב או לאינטרסים כלכליים צרים של היזמים, כמה זמן קיים המבנה, האם הרשויות נקטו בפעולה ומה תוצאתן, האם קיימת הסתמכות בעניין".

בהמשך קובעת: "כדאי במקרים רבים, כשנשקלת השאלה האם "להכשיר" בנייה בלתי חוקית, שחברי מוסד התכנון יציגו לעצמם תחילה את השאלה, ובהנחה שאין בנייה בלתי חוקית שהכשרתה מתבקשת, האם מבחינה תכנונית היה מקום לאשר את התוכנית. בבחינה זו רואה כביכול את השטח "כאילו" לא קיימת בו כל בנייה בלתי חוקית. על בחינה זו אמונים חברי מוסדות התכנון. אם התשובה היא בשלילה, דהיינו שאין התוכנית ראויה, תהא הנטייה שלא להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית ולא לאשר את התוכנית. יחד עם זאת, כיון שהמדובר בהפעלת שיקול דעת, בוודאי שאין לומר כי לעולם לא תוכשר בנייה בלתי חוקית".

פסק דין זה מנחה ומחייב ומאיר עיניים למוסדות התכנון ולכלל הציבור, עד כמה סוגיה זו של התערבות במוסדות תכנון וכן עניין הכשרת בנייה בלתי חוקית אינם כללים מתמטיים ודאיים, אלא שיקולים חברתיים ותכנוניים יחדיו מרכיבים את החלטת השופטים.