זוכה הנובל: "מדען אינו שחקן כדורגל אלא עובד למען האנושות"

פרופ' אנדרה גיים (36), שזכה בפרס נובל בפיזיקה לפני כחודש, עדיין מנסה לעכל את מצבו. "אין לי הרבה ניסיון בזה, לכן חקרתי מה קרה לזוכים שקדמו לי", הוא אומר ל"גלובס" בביקור בישראל. "חלקם פיתחו אגו-מאניה ואחרים טבעו בעבודה קשה בניסיון להוכיח שהפרס לא ניתן להם בטעות. אני מקווה להיות היכן שהוא בין הקצוות. לא ציפיתי לפרס ולא שאפתי לקבלו, אבל משזכיתי בו, הבנתי שהוא יקר ערך להרבה אנשים. כשמפקידים דבר כזה בידיך, אתה חש מחויב לעשות בו את המיטב. אני יודע שהפכתי לפרצוף לקישוט עבור מטרות טובות, וזה בסדר מבחינתי".

גיים אמר את הדברים במסגרת כנס ננו ישראל 2010, בו הוא לוקח חלק. לגבי החלטתו להגיע דווקא לישראל אמר כי "סבתה של אמי הייתה יהודייה. סבלתי מאנטישמיות ברוסיה כי שמי נשמע יהודי, ולכן אני מזדהה אתכם. עם זאת, אני לא מחלק את העולם לפי דתות ומדינות, אלא לטיפשים וקצת פחות טיפשים, כשאני מקווה כי אני נמנה על הקבוצה השנייה. בישראל מתקיימים מאפיינים תרבותיים ולפיהם שיעור הפחות-טיפשים כאן גבוה במיוחד".

"לא לעבוד על אותו פרויקט עד הפרישה"

מה ישראל יכולה לעשות כדי לשמור על מעמדה ככזו?

"ישראל במצב מצוין מבחינה מדעית - היא ראשונה או שניה בעולם מבחינת שיעור המדענים המובילים בתחומם ביחס לגודל האוכלוסייה. מבחינת מדע יישומי, אני לא מאמין שתקום כאן עוד אינטל או שמישראל תצא חברה כמו בואינג.

"מנגד, מדעי החיים הם תחום המתאים יותר למדינה קטנה עד בינונית, כי זה מדע חדש מבחינת ההבנה האמיתית של המנגנונים הפועלים בבסיסו. העיקר שלא תעשו את מה שעשו באירופה, כשהטביעו את המדע בביורוקרטיה תחת תוכניות תמיכה ממשלתיות".

מה ניתן לעשות נגד בריחת המוחות?

"לא תאהבו את התשובה שלי. המדע הוא לא כדורגל ומדען אינו שחקן נבחרת אלא עובד למען כלל האנושות. אין צורך לעצור את בריחת המוחות אלא לאפשר תנועה חופשית".

כיצד ניתן לעודד את בני הנוער לעסוק במדע?

"זה מתחיל בהורים - האם הם מעודדים חשיבה לא קונבנציונלית וידע, או משדלים את הילד להתעשר? כשלימדתי בארה"ב, הסטודנטים התלוננו על הקורס שלי, אז הורדתי את הרמה ופתאום כולם אהבו אותי. חינוך בגישה כזו לא יוצר מצוינות".

עברת בחייך בין כמה תחומי התמחות. מה תאמר לחוקר שהאוניברסיטה לוחצת עליו להתמקד?

"אי אפשר לעשות מחקר ראוי בפחות מ-3-5 שנים. מצד שני, אין להסכים למצב שבו אדם מקבל פרויקט פוסט-דוקטורט, וממשיך לעבוד על וריאציות של אותו פרויקט עד פרישתו. קרנות התמיכה לא אוהבות כשחוקר מחליף תחומים, אך זה הכרחי כדי להגיע למשהו מעניין. צריך לעשות זאת בשעות הלילה, בהיחבא, על בסיס מענק קודם".

פחמן פלא

גיים הוא הממציא של הגרפן, יריעת פחמן בעובי של מולקולה אחת, שלה תכונות כמעט פלאיות של חוזק, מוליכות ושקיפות. "גרפן יכול לשמש לריצוף זול ויעיל של הגנום", הוא אומר ל"גלובס". "ניתן לקרוא את הרצף של מולקולת דנ"א על-ידי העברתה בתוך שדה חשמלי, אך עד היום לא נמצא החומר ממנו ניתן ליצור את הפער הדק בין שני צדי השדה, המאפשר מעבר של מולקולה אחת בלבד. באמצעות הגרפן זה אפשרי, וכך ניתן יהיה להסיק את הרכב הגנים של כל אחד מאיתנו ב-10 דולרים בלבד בתוך פחות מעשור. ואז נדע ממה כל אחד מאיתנו עומד למות".

לדבריו, "בתחום המחשוב מדברים לא מעט על הגרפן כתחליף לסיליקון, אבל זה העתיד הרחוק. בשנים הקרובות נראה גרפן כרכיב של מסכי מגע, במקום חומרים יקרים ונדירים יותר. היום כבר מוצאים גרפן כרכיב בדיו מוליך ובמיקרוסקופים אלקטרונים. תחום מעניין נוסף הוא תקשורת ובעזרת הגרפן נוכל להשמיש את תחום תדרי הטרה-הרץ, שעד היום אף אחד לא ידע איך להשתמש בו".

גיים זכה לא רק בפרס נובל אלא גם בפרס האיגנובל - הנובל למחקרים מצחיקים, כשהצליח לגרום לצפרדע לעופף בעזרת מגנט. "במשך שנים הסתקרנתי מפרסומים של מוצר צריכה שהתיימר למגנט מים כדי למנוע אבנית בקומקומים", הוא אומר. "פיזיקאים רציניים לא האמינו שזה אפשרי, כי לא הבינו את המנגנון. יום אחד במעבדה ראיתי שני מגנטים שכבר לא היו בשימוש ושפכתי מים ביניהם. זה לא נשפך אלא המים עלו.

"נסער, רצתי להכריז על פריצת הדרך, אבל גיליתי שהמנגנון המשוער תואר כבר שנתיים קודם לכן במגזין Nature. התיאור שם היה משעמם יחסית, וחשבנו שנתפוס את תשומת לב ההמון אם נצליח להרים מים שבתוך צפרדע. זה היה המחקר הכי קשה שעשיתי בחיי: כמה שגרפיט הוא חומר מסובך לעבודה, הצפרדע עקשנית יותר, היא קופצת ונדבקת לך ליד. סיוט, גם בשביל הצפרדע. אבל היא שרדה ואנחנו הצחקנו הרבה אנשים. בכל זאת, לא הייתי צוחק יותר מדי - אם הצפרדע יכולה לעוף, אז גם את".