תביאו 4 ילדים? רק אם אתם לא עניים

ד"ר אבי שמחון, יועצו הכלכלי של שר האוצר יובל שטייניץ, הוא אחד האנשים המרעננים ביותר בנוף הכלכלי-פוליטי-חברתי בארצנו הקטנטונת. האיש בוטה לא פחות מקודמו בתפקיד, פרופ' עומר מואב, אבל הוא עושה את זה בהרבה פחות יהירות, הרבה יותר הומור ועם ראייה יותר רחבה מזו של פקידי האוצר.

אתמול, במהלך כנס שדרות לחברה, הוא הוכיח מדוע הוא מאוד לא פוליטיקאי, אלא רק מייעץ לפוליטיקאי. בפאנל שעסק בין היתר בשילובם של חרדים וערבים בשוק העבודה, הוא טען כי על אנשי ציבור לקרוא לאוכלוסיות אלה להפחית את שיעור הילודה. "זה חסר אחריות, אתם עושים רע לילדים שלכם ולחברה שלכם", אמר שמחון בכנס. "אדם רגיל בודק כמה ילדים הוא יכול לכלכל, אבל את המסים שהוא משלם מעבירים למי שעושה 8 ילדים בלי יכולת לכלכל אותם".

שמחון לא אמר שהוא נגד משפחות ברוכות ילדים, אלא שהוא מתנגד לריבוי ילדים בקרב משפחות שאינן מסוגלות לכלכל את עצמן באופן עצמאי. ומהו אופן עצמאי? בטח לא כזה הנשען על קצבאות ילדים, קצבאות אברכים ותקציבים ממשלתיים שונים ומשונים שמתחבאים תחת סעיפים מכובסים. ולמרות זאת, דבריו של שמחון עוררו מהומה. יוחאי, למשל, הוא סטודנט צעיר שישב בקהל והתקומם על דבריו של היועץ. הוא בעצמו בן למשפחה ברוכת ילדים, כולם שירתו בצבא וכולם אקדמאים. איש מהם אינו נטל על החברה, אלא להיפך - הם נושאים בנטל של רבים אחרים. שמחון לא התבלבל, הישיר מבט לעברו של יוחאי ואמר לו: "אני מתנצל. אני עושה המון הכללות, ובתוך ההכללות יש תמיד יוצאי דופן, כמוך. אבל יש משפחות, הרבה מאוד משפחות, שעולות למדינה סכומי-עתק".

ד"ר שמחון אמר אולי את האמת בפרצוף, אבל מי שהציבה מראה גדולה יותר בפני חברי הפאנל הנכבדים, היא סטודנטית לעבודה סוציאלית ממכללת ספיר. "אולי קל יותר להפנות את האצבע אל החרדים והערבים, אבל קשה יותר לדבר על עובד סוציאלי שמקבל לידיו מאתיים תיקים", אמרה. הסטודנטית הזו חברה בארגון בשם "עו"סים שינוי", הנאבק למען שיפור תנאי העסקתם של העובדים הסוציאליים בישראל. חברי הארגון חילקו לכל אחד מבאי הכנס צ'ק מדומה שניתן לפקודתה של עובדת סוציאלית, על סך 2,299 שקל בלבד. זו המשכורת ההתחלתית של עובד סוציאלי, וכיוון שכך, הוא נאלץ לקבל השלמת הכנסה.

איך קשור מצבם של העובדים הסוציאליים לאמירה החריפה של ד"ר שמחון? יועצו של שטייניץ, כמו רבים אחרים, רואה בחוסר השתלבותם של החרדים בשוק העבודה את אחת הבעיות הקריטיות ביותר העומדות בפני החברה הישראלית, במיוחד בעוד שני עשורים מהיום. ואולם, ישנה בעיה אחת שמהדהדת כאן ועכשיו, ואינה קשורה למגזר זה או אחר: בעיית העובדים העניים, זו שהשתקפה גם בדו"ח העוני האחרון שפורסם השבוע. יותר ויותר עובדים קמים בבוקר אל המשרד או אל המפעל, ואינם מצליחים לפרנס את משפחתם - גם אם היא אינה ברוכת ילדים, אלא סתם משפחה רגילה של ארבע-חמש נפשות. לא מדובר רק בעובדי קבלן שקופים או בחסרי השכלה, אלא גם באקדמאים.

ד"ר שמחון ניסה בתום הפאנל להסביר לכמה מנציגי "עו"סים שינוי" כי בכלכלה יש מודל פשוט שמכונה "היצע וביקוש", וכי שכרם הנמוך של העובדים הסוציאליים נובע מהיצע גבוה של עובדים. אבל ד"ר שמחון טועה במקרה הזה: העובדים הסוציאליים בישראל אינם מועסקים במגזר העסקי שבו יש תחרות. יש להם מעסיקה אחת, מדינת ישראל. היא זו שקובעת את תנאי העסקתם, היא - או אחת מהעמותות שמשרד הרווחה מתקצב. זהו אינו עולם של ביקוש והיצע, אלא עולם של ניצול. וכך נולד לו אבסורד: הממשלה שמדברת גבוהה-גבוהה על השתלבות בשוק העבודה, יוצרת שוק עבודה נצלני שמאלץ אפילו עובד סוציאלי להזדקק לשירותי הרווחה. לפני שמטיפים לחרדים לצאת לעבודה, כדאי שמישהו בממשלה ידאג לכך שהחרדים העניים של היום לא יהיו העובדים העניים של מחר.