נדחתה בקשת דוד אפל לעיכוב ביצוע: ישלם 21 מיליון שקל מיד

כך קבע שופט העליון חנן מלצר ■ ‎אפל חויב לשלם למדינה את הסכום במסגרת פסק דין של המחוזי משנת 2007 בפרשת ההלוואות לתושבי המעברות

‎‎הקבלן דוד אפל מחויב לשלם לקופת המדינה באופן מיידי סכום של 21 מיליון שקל שנפסקו לחובתו, ביחד עם חברת "ורד חברה לפיתוח והשקעות" וחברה נוספת המצויה בפירוק - כך קובע שופט בית המשפט העליון, חנן מלצר, שדחה את בקשתו של אפל לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב משנת 2007.

אפל והחברות האחרות עירערו אמנם על פסק הדין, ואולם בית המשפט העליון טרם נתן את החלטתו בערעור.

בית המשפט ‏המחוזי קבע כי אפל קיבל במירמה מהמדינה כ-43 מיליון שקל בתחילת שנות ה-80, במסגרת מבצע רחב-היקף שערך משרד השיכון לפינוי תושבי מעברות בבת-ים, חולון, כפר-סבא, באר-יעקב, נס-ציונה ורמלה, שאפל ייצג. מדובר בכספי הלוואות ומענקים שנתן משרד השיכון למפונים.

המחוזי חייב את אפל להשיב למדינה את מחצית הסכום (50% מהסכום נוכו בשל רשלנות תורמת של המדינה). אפל טוען בערעור כי קיבל את ההלוואה מבנק טפחות וכי החזיר את כל כספי ההלוואה לבנק.

‏לפני כשנתיים קבע בית המשפט המחוזי, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, כי אם ישלמו אפל והחברות האחרות סכום של 8 מיליון שקל מתוך סך החיוב לקופת המדינה עד לדצמבר 2008 - יעוכב תשלום יתרת הסכום עד להכרעה בערעור בבית המשפט העליון. אלא שהם לא שילמו את הסכום האמור בתקופה שנקצבה, ורק בחלוף כשנתיים פנה אפל לעליון בבקשה נוספת לעכב את ביצוע התשלום.

‎‎עיתוי מאוחר

‏בבקשתו לעכב את ביצוע התשלום טען אפל כי כל הונו מושקע בחברה מסוימת, שהוא אחד מבעליה, ומניותיו משועבדות לצד שלישי, כך שאין ביכולתו לממש את הנכסים שבידיו לצורך התשלום, "אפילו רצה לעשות כן". אפל אף התרעם על כך שהמדינה פתחה בהליכי הוצאה לפועל ופשיטת-רגל נגדו, אף שערעורו תלוי ועומד בבית המשפט העליון.

השופט מלצר דחה את הטענות, בין היתר בשל הכלל לפיו לא מעכבים ביצוע של תשלום, במיוחד כאשר הוא מיועד לקופת המדינה, שתוכל להשיבו במקרה שהתוצאה תתהפך בערעור.

עוד קבע מלצר כי לאור העיתוי המאוחר של הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע לעליון, "אין הצדקה לתת גושפנקא שיפוטית למחדל האמור. הטיעון שלפיו אפל איננו מסוגל לממש את רכושו על מנת לקיים את חיובו, אף הוא איננו יכול, בשים לב למכלול הנסיבות, לשמש נימוק לעיכוב ביצועו של פסק הדין". ‏‎‎‏(ע"א 9057/07). ‏‎‎‏