זהות כפולה

עם אברי גלעד קשה לפעמים לדעת: אתה יכול לבוא לברך, כמו עכשיו - ולצאת מקלל בעיניו של האיש שנדמה שנורא רוצה לדבר איתנו ברצינות על דברים שבעיניו הם ברומו של עולם.

אז נתחיל בברכות: "שחקו אותה בגדול", מעבר להומאז' ההיסטורי, הוא בעיניי דרך לגיטימית להעביר את הפריים-טיים והוכחה נוספת לאיכויותיו יוצאות הדופן של גלעד כמגיש.

חביב במידה, ציני במידה ומייצר פנייה בכמה רבדים: הבנת את הבדיחה - הרווחת, לא הבנת - לא קרה כלום.

נדמה כי כבר נמאס לשניים שמזכירים להם את עברם המשותף, אבל מאחר שארז טל ואברי גלעד החלו כמעט מאותה נקודה, הרי שההשוואה מתבקשת: טל הבין מהר מאוד שהימים היפים של "מה יש" ו"העולם הערב" חלפו לבלי שוב, ושהדרך ללב הקהל עוברת מ"גלגל המזל", דרך "רק בישראל" ועד ל"האח הגדול". גם כשהוא נכשל ("העולם המופלא" למשל), לעיתים רחוקות, זה קרה לו על אותה הדרך.

אצל גלעד, לעומת זאת, המסלול הזה מזגזג: בכל פעם שהוא מנסה להרחיב את התחום שלו למשהו שיש בו אמירה רצינית יותר, הוא נכווה: זה קרה לו פה ושם עם "אברהם ויעקב" היומרנית של "טלעד", זה המשיך לתוכנית האירוח שלו - זו שהבטיחה לנו טלוויזיה מסוג אחר לגמרי, ורק נתנה עוד מאותו הדבר, באופן שהציג את גלעד לא רק כטרחן, אלא גם כצדקן, וזה קורה לו לא אחת גם בתוכנית הבוקר שלו, או באותה שעה קבועה בגלי צה"ל.

מצד שני, יש את גלעד המגניב (אני מצטער על הביטוי הארכאי, אבל למי שזוכר את גלעד עוד מימי "מה יש" מותר להשתמש בו), ההוא של "אחד נגד 100" שנשאה על גבה את לוח השידורים של זכיינית ערוץ 2 רשת, גלעד של משחקי המילים האינטליגנטיים, השנון, הקפיצי - זה שמנחה עכשיו את "שחקו אותה בגדול", שיחד עם "מצב האומה" הופכת את יום ראשון החדש של רשת לערב צפייה סביר בהחלט.

מתבקש להחמיא מאוד לגלעד האחרון. הבעיה היא שבכל פעם שהאחרון מוחמא מדי, הראשון חוזר להופיע.

ומתוק האור בעיניים

"תחת שמש טוסקנה", יום א' 22:00, ערוץ "HOT דרמה"

בשבת לפני הצהריים מצאתי את עצמי צופה בערך בפעם ה-25 ב"אישה יפה" ("yes 1") וחושב שמה שמבדיל קלאסיקה מ"סתם סרט" הוא הגימור האיכותי, כמו ה"קליק" שמשמיעה דלת של ב.מ.וו כשסוגרים אותה.

"תחת שמש טוסקנה" לא מתעלה אמנם לאותם גבהים כמו הרומן הרומנטי ההוא, אבל עדיין מדובר בסרט שלא מחמיץ אף קלישאה - ובמקביל נשאר מהנה ונעים לצפייה: מעשה באישה אמריקנית (דיאן ליין), שהזוגיות שלה קורסת, ושזוג חברים מחליט, כדי לנחם אותה, להעניק לה במתנה את הטיול שאליו נרשם לאיטליה.

מה שמתחיל כטיול הופך לסיפור אהבה, בהתחלה עם המקום - כשהיא מחליטה להישאר בטוסקנה ורוכשת לה וילה מוזנחת אך מרהיבה, מאוחר יותר עם האנשים החדשים בחייה, ולבסוף, כמובן, עם גבר איטלקי שרמנטי שמוכיח לה, בפרפראזה על מאיר אריאל המנוח, שגם כישלונות רומנטיים הם עניין שבו "מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה".