משבר חמור בענף הפלדה: "נשלח מאות עובדים הביתה"

חשש מפיטורים של מאות עובדים בתעשיית הפלדה בארץ, בשל מחסור חריף בגרוטאות, המשמשות לייצור פלדה, שנוצר בשבועות האחרונים. שני יצרני הפלדה המרכזיים בארץ, חד אסף תעשיות שבעכו ויהודה פלדות מאשדוד, חוששים שייאלצו לסגור את קווי ההתכה שלהם ולהוציא את עובדיהם לחופשה כפויה.

בימים האחרונים פנו שני יצרני הפלדה הגדולים בארץ לשר התמ"ת בנימין בן-אליעזר ולממונה על היטלי הסחר במשרדו, בדרישה לנקיטת צעדי חירום מיידיים שיסירו את חרב הפיטורין שמרחפת מעל עובדיהם: הם דורשים ממשרד התמ"ת לקבוע היטל בטחה |בהיקף של עשרות אחוזים על יצוא של גרוטאות מהארץ, וזאת על רקע העדפת סוחרי המתכות לייצאן לתעשיית הפלדה הטורקית תמורת סכומי כסף גבוהים יותר.

חברת חד אסף היא חברה ציבורית, ודו"חות כספיים שפרסמה לפני כיומיים משקפים את המצוקה שאליה נקלעה - החברה דיווחה על הפסדים של כ-4 מיליון שקל ברבעון השלישי של השנה. גורמים בענף המתכת מעריכים כי אם לא יחול שינוי מהותי במדיניות הייצוא של גרוטאות לחו"ל, ההפסדים יימשכו עד למצב שבו תיאלץ החברה להפסיק לחלוטין את ייצור הפלדה מחמת היעדר כדאיות, ותתמקד בייבואו מטורקיה.

כ-600 איש מועסקים בכמה מפעלים של חד אסף ברחבי הארץ, כולם בפריפריה: בקרית הפלדה בעכו היא מחזיקה את מפעל ההתכה, שבו מותכות הגרוטאות שהסוחרים אוספים ברחבי הארץ, ומהן מייצרים מטילי פלדה; אלה מועברים למפעל הערגול (עיגול המתכת לגלילים או לצינורות) שבבעלותה בקרית גת, למען התאמת המטילים לשימוש בענף הבנייה. את התוצרת היא משווקת לשוק המקומי: "ערימות המתכת והגרוטאות שליד מפעל ההתכה נעלמו. נגמרו חומרי הגלם לייצור הפלדה ואין לנו מה להתיך. סוחרי הגרוטאות מעדיפים לייצא לטורקיה את מה שהם אוספים ונראה שלמדינה לא ממש אכפת מזה", אמר היום (ד') ל"גלובס" מנכ"ל חד אסף, בני שריג.

"הסחר לא מבוקר"

על פי הערכות בענף הפלדה, היקף הסחר בגרוטאות שנאספות ברחבי הארץ על ידי סוחרים נאמד במיליארד שקל בשנה. מדובר בסחר שאינו מבוקר ובחלקו הגדול גם אינו מדווח לרשויות המס: ברוב המקרים, בני מיעוטים אוספים גרוטאות באתרים שונים ומוכרים אותן לשתי יצרניות הפלדה: "הם אוספים הכול, בחלק מן המקרים גם גונבים את המתכות והפלדות למען ירוויחו יותר כסף, וזה מתבטא בגניבת שלדות טנקים המשמשים למטרות דמה באימונים של כוחות צבא בשטחי אש; אוספים אפילו נפלי פגזים. הכול הם מביאים לכאן וכיוון שהמדיניות שלנו בררנית וחלה עלינו החובה לדווח על כך למשרד הביטחון - הסוחרים מעדיפים להעלות את הגרוטאות על אונייה ולייצא אותן לטורקיה ושם קונים הכול. הבקרה על אופי המטען שנשלח לגריטה בטורקיה דרך נמלי הים דלה, אם בכלל קיימת", טען שריג.

על רקע כשלים אלה, מתבקש לתהות מדוע חברות הפלדה בארץ אינן מעסיקות עובדים ישירים שלהן, שיעסקו באיסוף של מתכות למיחזור ולהתכה: "זה ימוטט אותנו. תהיה כאן מלחמה אבודה מראש: נהיה חייבים לשלם לעובדים לפחות שכר מינימום, תנאים סוציאליים, ביטוח ועוד. הסוחרים המסורתיים ששולטים בשוק ואוספים את המתכות אל הטנדרים שלהם עושים זאת באפס עלויות", אמר היום שריג.

נתונים שנאספו בימים האחרונים באיגוד המתכות של התאחדות התעשיינים מראים כי ב-2010 חל זינוק של 35% בייצוא הפלדה לטורקיה: "מה שיוצא מהארץ הוא חומר הגלם שמאפשר את קיום המפעלים המקומיים. אני לא מבין איך המדינה מאפשרת את זה. יש כאן סכנה מוחשית למקום העבודה של 600 איש בפריפריה, שגם כך מוכה באבטלה", אמר היום מנהל איגוד המתכות בהתאחדות, יהודה היימן: "אם המצב הזה לא יקבל מענה מיידי ולא יוטל מס משמעותי ומיידי על יצוא הגרוטאות, נמצא עצמנו בפני מצב שכל ענף הנדל"ן בישראל יתבסס על ברזל ומתכת המיובאים מטורקיה; מחירי הברזל ייקבעו על ידי הטורקים ומי שישלמו את המחיר בסופו של דבר יהיו רוכשי הדירות בארץ, שמשלמים ממילא מחירים אסטרונומיים על קורת גג. האם במצב המדיני הנוכחי בין ישראל לטורקיה אנחנו רוצים לבסס את משק הפלדה בארץ עליהם?", תהה.

"אוזלת היד של הממשלה"

בכירים בענף הפלדה בארץ מתרעמים בין היתר על מה שהם מגדירים "אזלת היד של הממשלה", על שלא משנסת מותניים כדי להגן על משאב הכרחי לתעשייה המקומית: "בכל העולם מתייחסים לגרוטאות כאל משאב שיש להגן עליו. הסינים; הטורקים; מדינות רבות במערב אירופה פועלות ביתר מרץ להגן על משאבים כאלה ומפקחים במאה עיניים על ייצוא גרוטאות. וכאן, הכל פתוח, הכול פרוץ וזה כבר מתפוצץ לנו בפרצוף", אמר גורם בכיר בענף.