"העיתונות חייבת לשנות את הדרך בה היא מספקת מידע"

אדריאן וולדרידג', עורך בכיר ב"אקונומיסט", מסביר ל"גלובס" איך העיתון מצליח להגדיל את תפוצתו גם בעידן האינטרנט, מבקר את הטעויות של אובמה וחוזה את מדיניות ארה"ב בעתיד

השינויים בעולם העיתונות המודפסת לא פוסחים גם על דינוזאורים כמו ה"אקונומיסט". העיתון, שנוסד בשנות ה-40 של המאה ה-19, נאבק להוכיח את הרלוונטיות שלו גם בעידן מהיר וקליפי, שנדמה כאנטי-תזה לכל מהותו.

לדברי אדריאן וולדרידג', אחד מעורכיו הבכירים של העיתון שיגיע החודש לוועידת ישראל לעסקים של "גלובס", ה"אקונומיסט" ממשיך להתחזק ותפוצתו אף גדלה.

"אנחנו מרחיבים את התפוצה שלנו בקצב בריא מאוד", אומר וולדרידג' בשיחה עם "גלובס", "אנחנו מרחיבים את מספר הכתבים הזרים שיש לנו, ופותחים עוד ועוד נציגויות בכל רחבי העולם. אנחנו אחד ממספר מועט מאוד של מגזינים שממשיכים לפתוח נציגויות חדשות ברחבי העולם. זה נראה לי מאוד לא שגרתי בנוף התקשורתי היום, כשמרבית המתחרים שלנו סוגרים נציגויות".

- איך אתה מסביר את זה?

"יש לנו נישה עיתונאית בעלת ערך משמעותי. אנו פונים לקהל הגלובלי, לפוליטיקאים, אנשי עסקים ומקבלי החלטות מסוגים שונים, שרוצים דיווח באיכות גבוהה על המדיניות הגלובלית. אני חושב שאנחנו עושים שם בדיוק את הדבר הנכון".

- איך בכל זאת התפתחות האינטרנט השפיעה עליכם?

"האינטרנט קיים כבר זמן מה, אבל משמעות העובדה שהוא רק הולך ומתעדכן במידע חדש כל הזמן, היא שכל מי שנמצא בעסקי העיתונות המודפסת חייב לשנות את הדרך בה הוא מספק מידע. אנחנו שמים היום הרבה יותר דגש על האתר, שמתעדכן באופן יומיומי. ניתן לקבל את כל התכנים של ה'אקונומיסט' גם במגזין וגם באתר, אבל יש גם הרבה תכנים שהם ייחודיים לאתר".

ה"אקונומיסט" נחשב למוסד יוקרתי, ששומר על ריחוק מאורגן מקוראיו. אותו ניכור הופך את המגזין השבועי, שעוסק ביחסים בינלאומיים, לאוטוריטה בתחומו. המגזין מציב אג'נדה מובנית ותפיסת עולם שמובאת באופן אחיד בין כל הכותבים, אשר אינם מקבלים קרדיט על כתבותיהם. אבל המציאות התקשורתית המשתנה מאלצת את הגוף המכובד לשקול שינויים תפיסתיים.

"יש לנו הרבה בלוגים באתר, וידיאו וטורי חדשות שמתעדכנים בכל יום, ואנחנו גם הולכים והופכים להרבה יותר פתוחים לדיון", מספר וולדרידג'. "אנו מתרחקים מתדמית של ארגון שמטיף לעולם כמו מקתדרה וכבר הרבה יותר אינטראקטיביים. כך גם יש לנו דיונים סדירים בין מומחים שלא עובדים עבורנו. אנחנו גם משתמשים באינטרנט כאמצעי להפצת המגזין וגם כאמצעי להפקת חדשות ודעות יומיות, כמו גם כפלטפורמה ליצירת קשר אינטראקטיבי עם הקוראים שלנו".

- אתם מרגישים שזה פוגע בעיתון המודפס?

"המגזין הוא הליבה של מה שאנחנו עושים, ואנחנו עדיין מקדישים לו את מירב מאמצינו. מצד שני, אנחנו לא מאמינים שה'אקונומיסט' יכול להתקיים בלי האתר, ולכן אנחנו עושים גם הרבה דברים אחרים. זו סביבה תקשורתית קשה ומורכבת מאוד".

פשרה באנונימיות

- אחת הטענות העיקריות שמועלות כנגד האינטרנט היא היעדר העומק שבו. זאת לעומת ה"אקונומיסט", שהוא אחד המגזינים המעמיקים שקיימים. אתם מפסידים מהעומק בעידן הזה?

"בשום אופן לא. כולם כותבים בלוגים, ואנחנו מנסים לא לעשות זאת על חשבון המגזין או עומקו של הכיסוי העיתונאי. מה שעשינו היה לשכור אנשים נוספים והרחבנו את תחומי האחריות של הצוות. אנחנו רואים חשש כבד שיש לאנשים מפני האינטרנט, שהמידע המעודכן שהם מקבלים בכל כמה דקות יהיה שטחי. הם היו רוצים כיסוי עמוק יותר, וזהו הצורך עליו עלינו לענות".

- בעידן של בלוגים, האנונימיות המזוהה אתכם עדיין יכולה לעבוד?

"המגזין יישאר אנונימי, וזה חשוב לנו מאוד, כיוון שזה נותן לנו מעין קול קולקטיבי. אני כותב את הבלוג על שומפטפריזם (תהליכי טראנספורמציה המלווים חדשנות רדיקאלית), אז אני כותב אותו תחת השם שומפטר, שהוא לא שמי, אבל הוא מבדיל אותי מאנשים אחרים. הבלוגים מופיעים תחת שמות הולמים, שזהו סוג של פשרה. אנחנו מנסים באופן נואש להגן על נקודת המבט הקולקטיבית שיש ל'אקונומיסט' על העולם".

כיום תפוצת ה"אקונומיסט" עומדת על קרוב ל-2 מיליון עותקים, מרביתם המכריע בצפון אמריקה. אחת הסיבות לעלייה ההדרגתית, היא גם העלייה הנמשכת במספר דוברי האנגלית בעולם.

"במשך זמן רב הכוח המניע מאחורי הצמיחה שלנו היה ארה"ב והשוק האמריקני", מנתח העורך, "זה ממשיך להיות כך. מה שאנחנו רואים כמקור כוחנו הגדול הוא היותנו מוצר גלובלי. אנחנו נמכרים בכל רחבי העולם, ואנחנו מקווים שההתרחבות העצומה של השווקים המתרחבים שמתרחשת כרגע תספק לנו דחיפה גדולה.

"אני חושב שזה חישוב הגיוני. אם תסתכל על מה קורה בהודו, בסין ובברזיל, יש שם גידול של ה'אקונומיסט' בקרב אנשי עסקים ואנשי אקדמיה. אני חושב שלמרות שתנאי השוק הם קשים מאוד, אנחנו נמצאים בשוק הגלובלי בו אנשים מתעניינים בעסקים, והשוק הזה נמצא בצמיחה".

"אמריקה תהפוך ליותר זהירה"

בעברו היה וולדרידג' מוצב בתפקיד ראש המערכת של העיתון בוושינגטון ובחוף המערבי של ארה"ב. בכתיבתו הוא מכסה נושאים כמו פוליטיקה, מדיניות חברתית ואירועים פוליטיים חברתיים. בעבר שימש גם ככתב לענייני ניהול וכתב לענייני בריטניה. הוא גם חיבר מספר ספרים, כמו "עתיד מושלם: האתגר וההבטחה הנסתרת של הגלובליזציה", "האומה הנכונה - על שמרנות באמריקה" ו"אלוהים חזר: כיצד העלייה הגלובלית באמונה משנה את העולם", שיצא לאור בשנה שעברה.

קשה לומר שוולדרידג' מופתע לנוכח תוצאות מערכת הבחירות האחרונה בארה"ב, שבישרה על עלייה דרמטית בכוחם של הרפובליקנים. לדבריו, אמריקה היתה תמיד אומה שמרנית: "בבחירות האלה אנחנו עדים להוכחה לכוח הגובר של השמרנות כאידיאולוגיה באמריקה ושל התנועה הקונסרבטיבית ככוח פוליטי שם. הטעות הגדולה של ברק אובמה היתה שהוא התרחק מהמרכז ולא הבין שאמריקה למעשה אינה מדינה ליברלית, אלא באמצע הדרך לעבר להיות מדינה הנוטה ימינה ולא שמאלה. זה הביא אותו להתנגשות עצומה".

לדבריו, "הייחודיות של אמריקה נובעת משמרנותה וחשדנותה כלפי השלטון והסובלנות שהיא מגלה כלפי אי-שוויון בהקשר של קפיטליזם. אם אתה לא מכיר בכל זה, קרוב לוודאי שתהיה נשיא עלוב למדי, ואובמה נכשל כאן. האגף הימני כמו המציא עצמו מחדש. אנחנו ניצבים בפני שנתיים קשות ביותר מבחינה פוליטית באמריקה".

- איך זה ישפיע על הכלכלה?

"לצערי, אני חוזה שאמריקה לא תוכל להתמודד היטב עם בעיותיה החשובות ביותר, שהן בעצם הוצאה של יותר מדי כסף שאין לך וחוסר ביטחון עצמי בקרב אנשי העסקים. אני לא רואה את אמריקה מתעלה מעל שתי הבעיות הללו. אני לא חושב שהרפובליקנים יהיו מוכנים לעבוד עם אובמה, ואני לא חושב שהרפובליקנים יהיו מוכנים להתמודד עם מקור בעיותיה של אמריקה - של הוצאות לטווח הארוך, כיוון שהתמיכה שלהם מרוכזת כל כך באוכלוסיה המבוגרת יותר, ואני לא רואה השבה של האמונה והביטחון בקרב אנשי העסקים, הסובלים מחוסר ודאות".

- וכיצד חוסר הוודאות הזה ישפיע על מדיניות אובמה בעיראק ובאפגניסטן?

"אני לא מאמין שאמריקה תפלוש בקרוב למדינות נוספות. גם בעיראק וגם באפגניסטן הדגש יהיה על צמצום דריסת הרגל ככל האפשר, בחלקו כיוון שארה"ב מודאגת מסכומי הכסף שהיא מוציאה, וחלק משום שהיא איננה משוכנעת באופן מוחלט שהמדיניות הזו עובדת. כך שאני רואה את אמריקה הופכת להיות הרבה פחות נכונה לקחת חלק בתסבוכות זרות ונכונה מאוד, אפילו נואשת במובנית רבים, לצאת מאפגניסטן ומעיראק בהקדם האפשרי. אני חושב שאמריקה תהפוך למדינה הרבה יותר זהירה".

- בסוף עידן אובמה תפסיד ארה"ב את מעמדה כמדינה המובילה בעולם?

"היתרון הצבאי והאסטרטגי של אמריקה הוא עצום כל-כך, שייקח זמן רב ביותר עד שהוא ייעלם. אמריקה מוציאה יותר על הצבא מאשר 20 המדינות המגיעות אחריה בתור. אבל אני כן חושב שבזמן הקרב ובא, אמריקה תהיה הרבה יותר בררנית מאשר היתה עד היום. היא מאוד לא תרצה לקחת עליה מחויבויות זרות נוספות. כוחה כמעצמת-על לא יהיה משותק, אבל הוא יהיה מוגבל".

"פיילין היתה יכולה להיות אסון כסגנית נשיא"

- זו היתה טעות מצד האמריקנים לבחור באובמה?

"לא, כיוון שאני לא חושב שג'ון מקיין יכול היה להיות נשיא טוב במיוחד. לא היתה לו מחויבות מספקת להתמודד עם בעיות כלכליות. אני לא חושב שליבו היה באמת נתון לבעיות הכלכליות שעימן מתמודדת אמריקה והן החשובות ביותר. הוא היה זקן מדי, ופיילין היתה יכולה להיות אסון כסגנית הנשיא".

- כיצד התהליכים בארה"ב ישפיעו על ישראל?

"ארה"ב היא מאוד פרו-ישראלית ותמיד תהיה כזו. התחרות בין הדמוקרטים לרפובליקנים היא בבסיסה תחרות בין שתי מפלגות פרו-ישראליות. לא יהיה שינוי קיצוני בעמדה זו של אמריקה כלפי ישראל. אני חושב שהרגשות הפרו-ישראלים חרוטים עמוק מאוד בגרעין האמריקני, ויש להן בסיס פוליטי איתן ועמוק ביותר.

"אני לא חושב שהפעולות האחרונות (מצד ישראל - ל.א) הפכו את האמריקנים לביקורתיים יותר כלפי ישראל. הרפובליקנים מחוברים בקשר חזק, בייחוד אלה שנמנים עם תנועת 'מסיבת התה'. הבעיה של ישראל אינה הסימפטיה של ארה"ב, אלא הסחת דעתה של אמריקה מתפקידה כמשכינת השלום העולמית. אמריקה משנה פנים, והיא תהיה מוסחת מפעילות בנושאים גלובליים לנושאים פנימיים, שקשורים לכלכלה שלה".

- אז ישראל צריכה להבין שהיא לא הנושא המרכזי שמונח כרגע על השולחן בארה"ב?

"בדיוק".

אדריאן וולדריג' ישתתף בוועידת ישראל לעסקים במליאת הפתיחה: "כלכלת ישראל בראי העולם".