אושרה ייצוגית נגד כרמל כימיקלים; המפעל גורם למפגעי ריח

בתביעה, בהיקף 48 מיליון שקל, נטען כי מפעל החברה בעתלית, המייצר חומרים פלסטיים, שרפים ודבקים לייצור רהיטים, פולט חומרים מסרטנים וגורם למפגעי ריח באזור

בית המשפט המחוזי בחיפה אישר הגשת תביעה ייצוגית בהיקף של 48 מיליון שקל נגד חברת כרמל כימיקלים שבשליטת גיל דנקנר, בטענה כי מפעל החברה בעתלית, המייצר חומרים פלסטיים, שרפים ודבקים לצורך ייצור ריהוט, פולט חומרים מסרטנים וגורם למפגעי ריח באזור.

קבוצת התובעים, נקבע, תכלול את תושבי עתלית שהתגוררו ביישוב במועד הגשת התביעה, ככל שסבלו ממפגע הריח, וכן את מי שעשה שימוש תדיר במועד הגשת התביעה בתחנת הרכבת שבעתלית.

סגן נשיא בית המשפט, השופט יגאל גריל, אישר בשבוע שעבר לדון בתביעה כייצוגית "נוכח חשיבות זכותו של אדם לחיות בסביבה ראויה", תוך שהוא מציין כי "השוני בעוצמת הריח אותו חשים אנשים שונים באותה נקודה, והשוני בעוצמת הריח במקומות שונים בעתלית, והעובדה שייתכן כי לא כל תושבי עתלית סבלו מן הריח, דבר שמקשה על הגדרת הקבוצה - אין בו כדי להביא למסקנה כי התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין".

"מפעל מזלזל"

התביעה הוגשה ב-2009 על-ידי חנה להט וגדעון בצלאל, תושבי עתלית המתגוררים בסמיכות למפעל, באמצעות עורכי הדין רם גורודיסקי ואמיר ישראל.

בתביעה צוין כי חברת כרמל כימיקלים עוסקת בתחום יציקה פלסטית, ואחד החומרים שמשתמשים במפעל בתהליכי הייצור הוא הפורמהליד. לפי הרשימה שערכה הוןעדה הבינמשרדית לחומרים מסרטנים, מוטגנים וטרטוגנים (חומרים המשנים מידע גנטי, גורמים למוטציות ועשויים לפגוע בהתפתחות עוברים), פורמלדהיד הינו מסרטן - ודאי בבעלי-חיים וקרוב לוודאי מסרטן בבני אדם.

לטענת התובעים, מפגעי הריח מהמפעל שמקורם בפורמהליד מסכנים את בריאות התושבים המתגוררים בסמיכות למפעל ועושים שימוש בתחנת הרכבת הממוקמת בקרבת המפעל. מכיוון שהפורמהליד "הינו חומר מסרטן ודאי, ומכאן שאין עסקינן בגרימת מפגעי ריח אלא בסיכון בריאות התושבים", נטען.

עוד נטען, כי זמן קצר לפני הגשת התביעה, בדיקה שערך המשרד להגנת הסביבה בבית אחד התושבים מצאה חריגות בשיעור הפורמהליד המותר.

בתביעה צוין כי "כרמל כימיקלים אינו רק מפעל מזהם, מדובר גם במפעל מזלזל שפעל במשך שנים ארוכות ללא רישיון עסק תוך זיהום האוויר והים".

כרמל כימיקלים מצידה הגישה לבית המשפט חוות -עת של ד"ר רבקה קולטון-שפירא, לפיה תחושת הריח באותה נקודה תהיה שונה עבור אנשים שונים, ותשתנה בצורה קיצונית במרחקים שונים ובכיווני רוחות שונים ממקור הריח. מסקנתה היתה שלא ניתן לקבוע כי כל תושבי עתלית סבלו מריחות בלתי סבירים מהמפעל.