מצלמות המהירות: המדינה תרוויח 260 מיליון שקל בשנה מדו"חות תנועה

גלובס tv אין תקינה למכשירים, אין מספיק שופטים - אבל כן יש תוכניות להעלות את הגבייה ב-250% ■ מכתב של מנהל בתיהמ"ש חושף עוד טפח מההתנהלות הקלוקלת בפרויקט מצלמות המהירות

אם לא יחולו שינויים של הרגע האחרון, בחודש אפריל הקרוב תוכנס לפעולה מבצעית על כבישי ישראל מערכת מצלמות אכיפת המהירות האלקטרוניות, הידועה גם בכינוי "פרויקט א3". כמקובל בארץ הקודש, אף אחד לא טרח לערב בתהליך קבלת ההחלטות את הציבור הישראלי - זה שכספי המסים שלו אמורים לממן את רכישת המערכת, וקנסות התעבורה שלו אמורים לכסות את עלויות תפעולה.

אבל כאשר מדובר בפרויקט שעלותו למדינה בשלב הסופי (300 מצלמות פלוס) מתקרבת למיליארד שקלים, ושפעולתו תשפיע בצורה מהותית על שגרת היומיום ועל חירויות הפרט של 3 מיליון נהגים, אפילו לאזרח קטן וטרוד יש זכות - וחובה - להציב בפני מקבלי ההחלטות שתי שאלות בסיסיות.

שתי שאלות חובה

השאלה הראשונה היא אם יש בכלל צידוק לרכישת המערכת. האם לא ניתן היה להשקיע את אותם מיליארד שקלים באפיקים אחרים ויעילים יותר לשיפור הבטיחות בדרכים?

השאלה השנייה היא אם המדינה בטוחה מעל לכל צל של ספק שהמערכת אכן אמינה, שהיא לא תביא לעינוי דין ולא תטיל על עשרות אלפי נהגים נורמטיביים קנסות, ובעקבותיהם גם מבול של "נקודות חובה" ושלילה סיטונית וארוכת-טווח של רישיונות נהיגה כתוצאה מ"שיטת הניקוד" האגרסיבית הנהוגה כיום.

לציבור יש זכות וחובה לדעת אם קומץ מקבלי ההחלטות, שהגו את הרעיון הנשגב של א3 במשך יותר מ-6 שנים, טרחו "לקשור את כל החוטים" לפני השלב המבצעי, לתאם בין כל המערכות השלטוניות ולנתח את כל המשמעויות וההשלכות העתידיות של הצבת ערכת אכיפה ומעקב אגרסיבית שכזו על כבישי ישראל.

מצדדי א3 עונים על שתי השאלות ב"כן" נחרץ. לטענתם, ההצדקה למערכת הרדארים האוטומטית הזו היא יעילותה. להבדיל משלל מערכות אכיפת המהירות והטלת הקנסות שקיימות כיום, המערכת החדשה אמורה להנפיק דו"חות מצולמים בתוך ימים אחדים, וליצור סמיכות זמנים מיידית בין ביצוע העבירה לענישה.

יעילותה האמיתית, כך טוענים המצדדים, לא תהיה בהפקת דו"חות אלא בהיותה גורם מרתיע מביצוע עבירות תנועה. ליוזמי הרעיון גם אין ספק לגבי אמינות המערכת ותקפותה. "מדובר במערכת שפועלת זה שנים במדינות המערב בהצלחה רבה".

ומה לגבי הצד המשפטי? מי ימנע עינוי דין מהנהג שנמצא בסיכון לאבד את רישיונו ואולי גם את משלח-ידו? "לשם כך הוקצו שני בתי דין לתעבורה בצפון הארץ ובמרכזה", נמסר לנו.

חוק בלי סדר

אבל הכרזות לחוד ומציאות לחוד. עד כמה בעייתי המצב בפועל ניתן ללמוד ממכתב ששלח בספטמבר השנה מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, לשר המשפטים יעקב נאמן. המכתב מוען גם לנשיאת בית המשפט העליון, ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה, למנכ"ל משרד התחבורה ולראש אגף התנועה, והוא תמציתי, חד וברור:

"לא מכבר נתבשרנו על תחילת יישום פרויקט א3 של משטרת ישראל, שבמסגרתו תוצבנה מערכות אכיפה דיגיטליות אוטומטיות לתיעוד עבירות בזמן אמת, לשם הפקת דו"חות ושליחתם לאזרח. צעד זה, שנעשה ללא תיאום מספק עם מערכת בתי המשפט, שעל הכוונה ליישמו למדנו לצערי מכלי התקשורת, הוא בעל השלכות משמעותיות על בתי המשפט לתעבורה.

"כבר כיום מתנהלים בתי המשפט לתעבורה תחת עומס כבד של תיקים, ובשל כך נקבעים דיוני ההוכחות בחלוף זמן רב ממועד ביצוע העבירה. התנהלות זו פוגעת באפקטיביות של ההעמדה לדין ובתכלית הענישה, כמו גם גורמת לזילות ההליך המשפטי.

"על-פי הערכות המשטרה, יישום פרויקט א3 צפוי להביא לעלייה של מאות אחוזים בדו"חות התנועה, דבר שיחריף את המצב הקיים בבתי המשפט לתעבורה ועלול להביא לתוצאה הפוכה ממטרת הפרויקט.

"בנוסף, וכחלק מיישום לקחי ההתמודדות עם מכשיר ה'ינשוף', מוצע לשקול שינוי חקיקה, שלפיו תוצאת המדידה המתקבלת במכשירים החדשים תהא קבילה באופן מוחלט לצורך הרשעה בעבירות המהירות והמעבר באור אדום.

"כמו כן, אנו סבורים כי לא נכון יהיה להתחיל ביישום בטרם קבלת חוות-דעת של מכון התקנים, או כל מסמך פורמלי אחר, המעיד על אמינות המכשיר ועל קבילות ממצאיו, באופן שבו תצטמצם האפשרות לדון במהימנותם של הממצאים במסגרת ההליך השיפוטי".

מהמכתב אפשר לקבל כמה תשובות מעניינות לשאלות ששאלנו. למשל, מתברר כי אחד הצידוקים המרכזיים לפריסת המערכת, "קיצור פרק הזמן בין העבירה לאכיפה", יישאר בגדר תיאוריה כיוון שמשרדי הממשלה המקדמים את הפרויקט לא טרחו ליטול על עצמם את האחריות התקציבית למימון תקנים חדשים לשופטי תעבורה, בהיקף של מיליוני שקלים בשנה.

ללא התקנים הללו עתידים רבבות הדו"חות שיופקו במערכת החדשה, לסתום כליל את בתי המשפט לתעבורה, שכבר כיום כורעים תחת העומס. רק כדי לסבר את האוזן: נתונים שפרסמה עמותת "אור ירוק" מגלים כי ב-2009 נפתחו בישראל לא פחות מ-132 אלף תיקי תעבורה.

לדברי שמואל אבואב, מנכ"ל העמותה, "המצב כיום, שבו נפתחים מדי חודש אלפי תיקי תעבורה, יוצר עומס רב על המערכת המשפטית, וכפועל יוצא מביא להתארכות משך זמן התנהלותם עד למתן גזר הדין. זהו מצב לא רצוי. אחד הגורמים המשמעותיים באכיפה ובענישה הוא משך הזמן בין ביצוע העבירה להטלת העונש. ענישה אפקטיבית חייבת להיות קרובה ככל האפשר למועד ביצוע העבירה. מצב שבו חולפת תקופה של שנה-שנתיים בין ביצוע העבירה למועד הטלת העונש פוגע באפקטיביות של ההרתעה".

אגב, דברים דומים אמר ביוני השנה השופט גל בוועידה שעסקה בתחבורה.

המצב הקשה, שכבר קיים לפני הפעלת מערכת א'3, עתיד להיות בלתי אפשרי לאחר הפעלתה באפריל הקרוב. לא מדובר רק בהגדלה דרמטית של מספר הדו"חות, אלא גם בעליית המוטיבציה לערער.

מערכת אכיפה, שכוללת שרשרת צפופה של מצלמות מהירות, הממוקמות במרחק של מאות מטרים בלבד זו מזו על אותו כביש, יכולה להביא לצבירה של 14 נקודות חובה או יותר במהלך נסיעה אחת בלבד. נהגים שיעמדו בפני הסיכון לאבד את רישיונם ל-3 חודשים, או אפילו ליותר, לא יקבלו את הדו"חות בתור "גזירה מלמעלה" - ויערערו.

אין תקינה

לבסוף, נראה כי מקדמי המערכת לא קשרו עוד קצה חוט משמעותי, ששמו "תקינה" - אותו אישור טכני-מדעי שאמור להוכיח מעל לכל ספק כי המערכת אכן מדויקת ואמינה מספיק כדי להטיל סנקציות על נהגים.

במקום לטרוח בסוגיה הטכנית והמורכבת הזו, ניסתה המדינה לבצע "קיצור דרך עוקף חוק". בינואר השנה הגיש משרד התחבורה לכנסת הצעת לתיקון החוק שמטרתה "הקניית חזקת אמינות למידע המופק במכשירי אכיפה". כלומר, להקנות אמינות בלתי-ניתנת-לערעור לדו"חות של מכשירי האכיפה המשטרתיים השונים.

נציגת משרד התחבורה הגדירה בוועדת הכלכלה מה היא ה"בעיה" שהיא מבקשת לפתור: "הבעיה עם כל טכנולוגיה כזאת, במיוחד כשהיא חדשה, אבל גם בטכנולוגיות ישנות, היא שאנשים כופרים בנתונים שמגיעים מהמכשירים, וזה פותח הליכים משפטיים ארוכים, רבי-שנים, בכל הערכאות, מה שיוצר חוסר ודאות וחוסר יציבות בשיטת המשפט וביכולת האכיפה.

"מתנהלים משפטים בבתי המשפט לתעבורה בתחומים מדעיים שונים, בניסיון להביא את בית המשפט לקבוע אם המידע שהמכשיר מספק על התנהגות הנהג או הרכב באותו אירוע היה אמין, נכון ואכן משקף את האמת. הדבר הזה מכביד".

החוק ירד בינתיים מהפרק, ומערכת המשפט בישראל עדיין מכבדת, למרבה המזל, את זכותו של הנהג לערער על התוצאות של מערכות האכיפה האלקטרוניות, שחשופות לתקלות, לטעויות אנוש בהפעלה ולכיול לא נאמן.

המשמעות היא שחובת הוכחת אמינות מערכת מצלמות המהירות תמשיך להיות מוטלת בעתיד הנראה לעין על מערכת האכיפה, שבינתיים, כך נראה, אינה ממהרת לשום מקום.

אבל למה לתת לזוטות כמו הוכחת אמינות טכנית והיעדר תו תקן לקלקל את החגיגה. גם אם אין אסמכתאות רשמיות בנושא, המדינה ממשיכה לקדם את מערכת א3 בשיטה הישראלית הידועה המכונה "שיטת מצליח": קודם כול נשנורר תקציבים, נרכוש את הצעצועים, נציב אותם ונתחיל לפעול; אחר-כך נדאג לפרטים קטנים כמו חוק וסדר. אם העסק יצליח - מה טוב. אם לא - אז מי שיגיע בקדנציה הבאה כבר ינקה את הבלגן.

מצלמות מהירות גאטסומטר, גאטסו מכמונת מהירות גטסו מטר מצלמה / צלם: יחצ
 מצלמות מהירות גאטסומטר, גאטסו מכמונת מהירות גטסו מטר מצלמה / צלם: יחצ

האח הגדול, גירסת חיפה

סכומי-העתק שמתכוונת המדינה לשלות מכיסם של האזרחים באמצעות מצלמות האכיפה האלקטרוניות מגרים גם את תיאבונן של העיריות והרשויות המקומיות. עיריית חיפה, למשל, חנכה בינואר השנה בהשקעה של כ-6 מיליון שקל מערכת בקרת רמזורים וצמתים מתקדמת, שמכונה "אביבים" ופותחה בשיתוף עם הטכניון.

המערכת כוללת כ-55 מצלמות דיגיטליות, שמוצבות על עמודים בצומתי מפתח בעיר ומזרימות מידע למרכז בקרה עירוני. תכליתה של המערכת וייעודה היחיד הוא ניטור עומסי תנועה ובקרת תנועה ברמזורים.

אבל לעיריית חיפה יש כיום בעיה. העירייה, שהשנה דורגה כמעט בתחתית הרשימה של מדד BDI ליציבות הפיננסית והיעילות של הרשויות המקומיות (מקום 20), חייבת לייצר כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה מקנסות חניה כדי לסייע בקיצוץ הגירעונות. אז מה עושים? רותמים למשימה את הצעצוע החדש.

בימים אלה מריצה עיריית חיפה פיילוט שבמסגרתו לוכדות מצלמות בקרת התנועה בצמתים עברייני חניה מזדמנים. מרכז הבקרה מפיק דו"חות מצולמים שבהם נראה מספרו של הרכב ושולח אותם לכתובתם של הנהגים.

מגוון עבירות הקנס עשיר: חניה כפולה, עצירה בתחנת אוטובוסים וכך הלאה. הרזולוציה של המצלמות החדשות מספקת כדי ללכוד את מספר הרכב, ומבחינת העירייה זה מספיק.

אז מה אם המצלמות הללו לא תוכננו למטרה הזאת ואין להם תקינה מתאימה? אז מה אם בשעה שהן מועסקות בלכידת עברייני חניה הן מפקירות את התכלית האמיתית שלהן - בקרת תנועה ובטיחות בכבישים? כל עוד הדו"חות המצולמים נראים לאזרחים אפקטיביים כדי לציית להם, וכל עוד אף אחד לא גורר את העירייה לבג"ץ בגלל 100 שקל שם וכאן - נו פרובלם. "שיטת המצליח" כבר אמרנו?

העירייה אפילו טרחה לשלוח את מחלקת הגינון בעירייה כדי לנסר צמרות עצים, שבעוונותיהם הסתירו את שדה הראייה בין המצלמות לשולי המדרכות. והפקקים? גדולים מתמיד, ברוך השם.

ולמי שסבור שזו רק עוד מכה מקומית - אחת מני רבות - שנגזרה על החיפאים, נציין כאן כי המערכת פותחה בשיתוף עם עיריית תל-אביב ומיועדת להגיע לשם. בקרוב אצלכם.

קנסות
 קנסות

קנסות
 קנסות


קנסות
 קנסות

צרו איתנו קשר *5988