בשכונה של אלי ומוני

נתחיל בחדשות עדכניות: מוני הראל ואלי טביב נפגשו השבוע, אחרי נתק של שלושה חודשים, ו"ליבנו את המחלוקות ביניהם". אם הכותרת הזאת נשמעת לכם מוכרת זה בגלל שגם ב-19 בספטמבר, כמה ימים אחרי הפיצוץ הגדול והמתוקשר בין צמד הבעלים של הפועל ת"א בבית המלון בליסבון, השניים הוציאו הודעה לפיה הם "שמים את כל המחלוקות בצד".

ימיו של השידוך הראל-טביב ספורים. שעון החול בסאגת הבעלות של הפועל התהפך מזמן.

***

ריקבון מתקדם זוהי הגדרה די ממצה לתיאור המצב הניהולי בהפועל. אפילו מוני הראל הודה השבוע ש"המועדון מתנהל כמו בית שימוש". הסיפור של הפועל הוא על קבוצה שנמצאת בשיא ההיסטורי שלה, מכל הבחינות. מקצועית, היא נמצאת אחרי דאבל, אחרי קמפיין מרשים בליגת האלופות, ועם נקודת זינוק מצוינת לזכייה באליפות שנייה ברציפות - משהו שהיא לא הצליחה להשיג מאז קום המדינה. מבחינת תמיכת האוהדים, הפועל מכרה העונה 9,007 מנויים - הכי הרבה בליגה העונה, והכי הרבה בתולדותיה. כלכלית? אנחנו רק בחודש דצמבר, אבל כבר עכשיו ברור שתסיים את עונת 2010/11 עם רווח תפעולי עצום במונחים ישראלים של כ-45-50 מיליון שקל.

רק שבאופן פרדוקסאלי, דווקא השיאים האלו הם כנראה אלו שיחסלו כל אופציה לבניית שושלת בהפועל שתיזכר בדברי הימים של הכדורגל הישראלי.

 הפועל ת

הסכסוך הראל-טביב הגיע לרמת הגנון הרבה לפני ההצלחות הנוכחיות. היחסים ביניהם, ברמה האישית, הגיעו לרתיחה כבר בעונה הקודמת. כשיש מעט כסף על השולחן - עוד אפשר להחליק את מלחמות האגו. העונה, כשהמיליונים של הצ'מפיונס ליג התחילו לזרום, הסיפור הפך להרבה יותר מסובך. האגו הפך מזמן לשולי: מדובר כאן על מלחמה עסקית.

אם טביב חשב איך להוציא להראל את הנשמה, עכשיו הוא חושב איך להוציא ממנו את הכסף מהכיס.

***

כדי להבין את שורשי הסכסוך הראל-טביב צריך ללכת אחורה. הראל הוא אוהד שרוף של הפועל מבית. בשנות ה-90', עוד בימי ההסתדרות, הוא מגשים חלום והופך ליו"ר המועדון, אבל עוזב כש"קבוצת כתר" בראשות סמי סגול מגיעה ב-1997 ומנקה את האורוות. בקיץ 2005 הוא חוזר מהדלת הקדמית - כיו"ר קבוצת הניהול החדשה של הפועל, שהוקמה על-ידי "כתר", ובתמורה לעבודתה קיבלה אחוזי שליטה על הקבוצה. בקיץ 2008, כשהוא כבר מחזיק בכ-30% מהמועדון, מקבל הראל בעלות מלאה ללא תמורה, אבל עם תנאי פשוט: העמדת תקציב שנתי של לפחות 30 מיליון שקל בשנה למשך 5 עונות רצופות.

המשמעות של ההתחייבות הזאת: בעונות "נורמליות" (בלי קמפיין אירופי) צריך להביא כמה מיליונים בכל שנה מהבית. נקודת הלחץ הזאת של מאיפה להביא את הכסף, הולידה את הכניסה של טביב למערכת.

הראל אמנם איש אמיד, אבל עסקיו הפרטיים יודעים עליות ונפילות. הוא מאמין שיצליח לגייס את הכסף הנדרש מגורמים חיצוניים. "עוד בקבוצת הניהול, לפני שהיה בעלים, מוני חיפש עזרה חיצונית", אומרים גורמים בסביבתו של הראל. "כל סכום היה מתקבל בברכה, אפילו כמה עשרות אלפי דולרים".

הראל נכנע מהר מאוד ללחץ ובקיץ 2008 מצא "חבר" חדש, כשהפתרון היה אותה עסקה מפורסמת במסגרתה העביר לו טביב ארבעה משחקניה של כפ"ס שירדה ליגה: דה סילבה, יבואה, ידין ובן לוז - שלמעשה קנו לטביב את הדרך לתוך וולפסון. מדובר בעסקה שנועדה לעקוף את חוקי הבקרה התקציבית, שמונעים כמעט לחלוטין הוצאת כסף על-ידי בעלים מהקבוצה שבה הוא מחזיק.

מה בדיוק קרה באותה עסקה? גורמים בבקרה התקציבית אומרים כי "הפועל התחייבה להעביר כ-12 מיליון שקל לכפ"ס עבור השחקנים, אבל כמה חודשים מאוחר יותר הפועל ת"א וכפר סבא פתאום הגיעו אלינו עם חוזה חדש במסגרתו הסכום שתשלם הפועל יסתכם ב-7 מיליון שקל בלבד. זה הריח לא טוב, אבל היועץ המשפטי של ההתאחדות עו"ד משה אביבי אישר את ההסכם". אח"כ משך טביב את הכסף מכפ"ס, על תקן החזר של הלוואת בעלים שנתן לקבוצה במהלך שנותיו בה. בקיץ 2009, אחרי שהזדכה סופית על זכויות הניהול של כפ"ס, השלים טביב באופן סופי את המהלך - כשהזרים את הכסף בחזרה להפועל ת"א - בתמורה ל-50% מהמועדון.

בדיוק אז התחילה "שנת הצינון" המפורסמת של טביב, שנמשכה לאורך כל העונה הקודמת. אבל זה לא מנע ממעורבותו בענייני הקבוצה השוטפים לתפוס הילוך. כבר אז החלו הרמזים לכך שהעסק לא יעבוד. "כמעט כל החתמה שנעשתה, כל פעולה שדרשה הוצאת כסף, הובילה למחלוקת", מתארים בסביבתו של הראל את הסיטואציה. "טביב התנהג כמו בונקר. תמיד חיפש איפה לחסוך עוד כמה עשרות אלפי שקלים, איפה לקצץ".

חוסר היכולת לשדר על אותו גל הביא למחלוקת בכל דבר. דוגמה קטנה: עם ההעפלה לליגת האלופות החלו בהפועל לחפש חלוץ ישראלי שיעבה את הסגל. הראל רצה להביא את עידן שריקי מאשדוד או עומר דמארי ממכבי פ"ת, טביב התעקש על טוטו תמוז מבית"ר. תמוז נחת בסופו של דבר בוולפסון. מילא נחת, אבל לפי גורמים הקרובים לשניים, טביב סגר את העסקה ללא ידיעתו של הראל.

 טוטו תמוז במשחק של הפועל ת

***

אז ברור שהפלונטר הנוכחי בהפועל לא יכול להימשך. הראל בעצמו אמר השבוע: "ואני וטביב כבר לא נוכל להיות חברים. נמשיך בינתיים בהפועל עד הקיץ".

למה הפרידה לא תהיה פשוטה כל כך? כשטביב נכנס להפועל, הוא עשה את זה בעיקר בגלל האהבה שלו לכדורגל והרצון להיות חלק מניהול של מועדון גדול. הוא לא ידע שהקבוצה הזאת תייצר לו גם הזדמנות כלכלית. על-פי תקנות הבקרה התקציבית, בעל בית לא יכול למשוך כספים מקופת המועדון - למעט הסכומים אותם השקיע. במקרה של טביב, מדובר על אותם כמה מיליונים מ"תרגיל כפר סבא". כך שלקחת את החלק שלו ולצאת אחרי עונה שהכניסה כל כך הרבה מזומנים להפועל, זה לצאת פראייר.

האפשרות השנייה היא לחכות לרוכש - הראל או מישהו חיצוני. רק שהמצב הנוכחי, שבו הפועל ללא חובות ועם פלוס בחשבון, ועם בסיס אוהדים שמכניס כסף - גורם ודאי לטביב להרהר על תגי מחיר שלא קיימים במציאות של הכדורגל הישראלי.

ומה יקרה אם הפועל תיקח אליפות בתום העונה ושוב סוגיית הצ'מפיונס ליג תהיה רלוונטית עם כל המזומנים שבצדה, האם גם אז טביב ירצה ללכת? אולי. או שאולי ינסה לקחת את הפועל לעוד סיבוב קטן בשכונה.

לגבי מוני הראל, הוא לא רואה את הסיפור הנוכחי כהזדמנות עסקית, ומבחינתו הכסף לא משחק תפקיד כמו במקרה של טביב. "הפועל היא הדבר הכי חשוב בחיים שלי, אחרי הבנות שלי", הוא אמר השבוע. גם אם ייאלץ למכור מסיבות כלכליות, הוא לא ימכור את חלקו לטביב.

הפתרון האידיאלי מבחינת טביב והראל הוא מציאת בעל הון שיקנה את שניהם תמורת עשרות מיליונים, ויצעד עם הפועל ת"א יד ביד אל עבר השקיעה. אבל ההיסטוריה של הפועל מוכיחה שזה לא יהיה פשוט. סמי סגול חיכה וחיכה במשך שנים שיגיע הפראייר שייקח ממנו את העול הזה, ובינתיים הפועל כמעט הידרדרה לליגה השנייה. אוהדי הפועל צריכים לקוות שההיסטוריה לא תחזור על עצמה. שלא יתפשט ריקבון בקבוצה שלהם כמו בימיו האחרונים של סגול במועדון.