עידן הבמבוק: הטרנד הירוק שוטף את מעצבי הפנים אל תוך תרבויות המזרח

יעל ספדה הרגישה שכבר ראתה הכול. אחרי סיבוב אתני-אנתרופולוגי מקיף ביעדים אקזוטיים ממרוקו ועד אינדונזיה, במשך יותר מעשור של התמחות בתרבות המים והרחצה, התחילה לחוש עייפות. "הרגשתי שהשפע מיצה את עצמו והציף אותי עד זרא. זו הייתה תגובת נגד לשובע ולעומס יתר שראיתי בהיצע העיצובי-ביתי באירופה ובארץ. ואז הגעתי ליפן ומצאתי שם שקט. החלטתי שזה היעד הבא שלי".

כך יצאה ספדה לחקור איך היפנים יוצרים את השקט הזה. ואיך הם שומרים עליו, למרות הפיכתה של יפן מאז שנות ה-80 לאחד ממעוזי הצריכה וההתהדרות במוצרי יוקרה ומותגי על. זה לא שהיא הלכה ומכרה את הפרארי. הביזנס של ספדה נותר כשהיה, בית עיצוב אליטיסטי ויקר. אבל לקו המוצרים שמציעה החברה נוסף משהו שונה, לא ממותג, לא מזוהה עם מעצב על או עם שם יצרן מתוחכם.

יריעות בד ארוגות במגוון טכניקות ייחודיות, משילובים של חומר טבעי ומתועש; גיליונות נייר; כלי חרס וחיפויי עץ; אריחים מצופים בנייר עבה ומרוחים בלכה טבעית לאיטום. המראה מחוספס, טבעי מאוד, וגם כאשר הוא זוהר ונראה מוזהב ממש, מקורו בחומרים מן הטבע - שמן עץ האפרסמון או לכה אורושי (תשאלו את היפנים, או את ספדה).

מה מיוחד ביפן, למה לא סין?

"סין שטופה בבולמוס מסחור והעתקה מהמערב. התרבות העתיקה והאיכותית הסינית מסתתרת מתחת לשכבות של חברה תעשייתית יצרנית, מעתיקנית, שמאבדת כל ייחוד".

להתעמק בתרבות העסקית

ב-2007 הגיעה ספדה לטוקיו לראשונה והתאהבה. "לא מדובר בטרנד אתני כזה או אחר אלא בשימור המסורת מתוך גאווה. שימוש בחומרים מן הטבע מתוך כבוד לטבע. עיבוד משי במי-ים, טוויית אריגים מאננס ואגבה. חומרים מתועשים לצד נייר וחומרים שמשמשים את היפנים אלפי שנים".

יפן אמנם נמצאת במזרח הרחוק, אך היא מנותקת מהטון השולט באסיה ושומרת על אליטיזם תרבותי, שמתבטא באופן בולט בעיצוב. "יש שם קשר בין מזרח ומערב. אחרי שהוקסמתי מהתרבות היפנית והתחלתי ללמוד יותר, הבנתי שיש שם משהו מאוד אנושי - הכול מעשה ידי אדם, עם החומרים הכי בסיסיים: אבן, עץ, חמר, טקסטיל".

כמי שנוטה לממש את אהבותיה, החלה ספדה להתעמק בתרבות העסקית ולטוות את קשריה עם בעלי עסקים מסורתיים. כך נולד קו המוצרים החדש, הדורש ממנה כעת לתקשר וללמד את לקוחותיה, אדריכלים ובעלי בתים כאחד, לעבוד עם חומרים שלא הכירו.

החומר הבולט בקולקציה הוא טפט נייר לחיפוי קירות ואפילו אריחים לריצוף, שהטיפול בהם כמו בפרקט. הנייר עשוי מעץ כבוש, משומן וצבוע בחומרים טבעיים. הוא מגיע בגיליונות ומודבק על גבי הקירות, גם בחללים רטובים כמו חדר אמבטיה. החומר אטום לחלוטין, אקולוגי ועמיד לאורך שנים. "החומר מתיישן מאוד יפה", היא מציינת ומתגאה לומר שכבר הגיעו הזמנות ללובי של מגדל יוקרה ולפרויקטים מסחריים.

זה חומר רלוונטי לכאן?

" היה צמא לחידוש אמיתי, חומרים ומקורות השראה שונים. כל דבר שהבאתי עד היום תמיד הקדים את זמנו. המודעות והטרנד מגיעים שנה וחצי שנתיים מאוחר יותר. יש אדריכלים שאמרו לי שסוף סוף רואים משהו חדש - אבל זה לא אומר שהלקוחות שלהם מיד מאמצים את זה. המזל הוא שאני עושה את הבחירות מהבטן ולא מהכיס - לא למטרות מכירה מיידית, לא בוער לי. אבל התגובות חמות ויש לי תחושה שהפעם אולי אפילו יהיה מהיר יותר". מבחינתה, היא אומרת, חשובה יותר הידיעה שיש לה הרבה מה לחדש ולהביא, בזכות החומרים שהכירה.

קש ללא גבבה

"אמת החומר" הוא מושג מוכר באדריכלות ובעיצוב, וכאשר מדובר בעבודה עם חומרים טבעיים קל יותר להסביר את החושניות והרגש החם הנלווים לכך. גם אצל רונית ואורי מידן גרינברג, בעלי קנה'קש, מדברים במונחים של אהבת אמת. בשבוע הבא, ב-11.1.11, יחנכו את אולם התצוגה החדש שלהם במתחם הממגורות בבני ברק (רחוב הלח"י). חלל הממגורה, גבה התקרה ורחב הידיים, עם נישות מעוגלות בקירות הבטון החשוף, הולם את שאיפות ההתרחבות של העסק, המבוסס על ריהוט ועל עיצוב בבמבוק.

"התחלנו לפני 17 שנה, אחרי שרצינו לבנות סככה למכונית, מעין חושה מקש", מספר אורי. המשימה התגלתה כמסובכת כל-כך, שהשניים החליטו להפוך את הקש והבמבוק לסוגיהם למפעל חיים. "התחלנו עם הבמבוק העגול והמוכר של הרהיטים מדליית אל כרמל ומחופי סיני, אבל כשראינו איך בחו"ל משתמשים בסלים קלועים במטבח, במקום מגירות, החלטנו להכניס את זה גם לארץ", מוסיפה רונית.

קנה'קש הם שאחראים בין היתר לפופולריות של גדרות וחיפויי פרגולות מחומרים טבעיים, ובמקביל התמחו בכלים לבית ורהיטים מאותם חומרים. "עם היידע הייחודי שצברנו אנחנו מתחילים עכשיו תהליך חדש ופונים יותר לאדריכלים ומעצבים, לפרויקטים גדולים. עיצבנו ופיתחנו מוצרים עם המפעלים שמספקים לנו את הרהיטים. יש אצלנו רהיטים שנראים כעץ מלא, יש פרקט מבמבוק ויש מטבח עשוי במבוק".

את הפריטים הם מייבאים מסין, מווייטנאם ומהפיליפינים, שם גם פגשו את האדריכל שעימו רקמו שיתוף פעולה יוצא דופן. "השיפוץ בממגורה נעשה ברגישות לעיצוב המקורי של המבנה. האדריכל בוג'י שייך לקבוצה של יוצרים בפיליפינים שנקראת movement 8, וכולם עובדם בחומרים טבעיים מסוגים שונים.

"הם נקשרו לפרויקט שלנו, ולרעיון של עסק שעובד בחומרים חיים. אנחנו מתמקדים במלאכות מסורתיות ומפתחים מוצרים חדשים בחומרים שהם מאוד אקולוגיים. פעם הבמבוק נחשב ל'עץ של עניים', היום יודעים להעריך את הצמיחה וההתחדשות המהירה שלו ויודעים לעשות ממנו הרבה מאוד דברים. אני מקווה שזה לא יומרני מדי להכניס לעסק חשיבה סביבתית לעומק. בעיניי זו צרכנות אחראית יותר".