מספר 10 קלאסי (שדוכא ע"י מספר 8)

האריס מדוניאנין שחקן שחקן. גם בעידן נמני הוא היה שחקן שחקן. אבל משום מה רק אצל איווניר הוא מקבל דקות כדי להראות שהוא שחקן שחקן ■ וגם: דבאלשווילי כובש, קשטן דועך

1. האריס מדוניאנין משגשג. זה לא רק הגול אתמול (שבת) מול אשדוד או השער היפיפה מול סכנין בשבוע שעבר: כל כדור בהתקפה של מכבי ת"א עובר דרך הרגליים של הקשר הבוסני, שמצליח בשבועיים האחרונים לנווט את חבורת השחקנים מוכת-הטראומה שמסביבו. החזרה לחיים של מדוניאנין ממחישה בצורה הטובה ביותר את עוצמת הכישלון של אבי נמני במכבי ת"א.

זרים מהקליבר של מדוניאנין לא מגיעים בישראל. הוא מסוג השחקנים שלא ממש קשורים לכאן. משהו בסגנון של ז'רום לרואה, דרק בואטנג ואיגביני יעקובו. מדוניאנין הגיע לכאן בגיל הכי טוב לשחקן כדורגל (25), אחרי שצבר בשנתיים האחרונות לא פחות מ-42 הופעות בליגה הבכירה בספרד במדי ויאדוליד. אם לא הכסף המופרך של מיטש גולדהאר, אין סיכוי שאדם כזה בכלל שוקל לנחות בנתב"ג.

הסיבות שגרמו לנמני לייבש את מדוניאנין בשבועות האחרונים שלו במכבי ת"א, כולל בהשפלה 3-0 מול מכבי חיפה, לא ברורות. במכבי דיברו על הפרות משמעת שהרגיזו את מספר 8. אבל גם לפני הייבוש והזריקה אל מחוץ לסגל נמני לא האמין בבוסני, והרבה להחליף אותו (לא פחות מ-6 פעמים במשחקי הליגה). נמני, שקיבל מגולדהאר למבורגיני במתנה, העדיף לנסוע עם המאזדות שלו.

מדוניאנין הוא שחקן גדול, אבל זן נכחד בכדורגל: הוא "מספר 10" קלאסי. קשר התקפי שיכול לשחק רק בשליש האחרון של המגרש, מאחורי החלוץ. הוא איטי מדי בשביל לשחק באגפים, ולא מספיק אגרסיבי כדי להתמקם בעמדת ה-50/50. הוא מגביל אותך במובן אחד: כשהוא על המגרש, בתפקיד הנכון שלו (ולא באגפים אליהם נמני אהב לשלוח אותו), אתה יכול לשחק רק עם חלוץ אחד. שני חלוצים ומדוניאנין ביחד על אותו מגרש, זה התקפי ומסוכן מדי. מה שכמובן מייצר בעיה למאמן שהחתים ארבעה חלוצים חדשים בקיץ.

מדוניאנין, גם בגלל המגבלה הטקטית שהוא מביא איתו, הוא מהשחקנים האלו שיש עבורם רק שתי אפשרויות: או לבנות את כל המשחק שלך עליהם, או לאבד אותם לגמרי. נמני העדיף לאבד אותו.

עדיין קצת מוקדם לדבר על הבדלים כאלו ואחרים עם נמני, אבל בינתיים מוטי איווניר מיישם את השיעור מספר 1 בקורס מאמנים: הוא נותן לשחקנים הכי טובים שלו לשחק.

2. הגיע הזמן לסיים את הוויכוח המגוחך סביב היכולות של ולדימיר דבאלשווילי. הוא אמנם מחמיצן לא קטן, הוא לא טכני במיוחד וברור שהוא לא הזר הכי גדול בתולדות הליגה הישראלית, ואפילו לא אחד מחמשת החלוצים הכי טובים בהיסטוריה של מכבי חיפה. אבל הנתונים היבשים שלו מרשימים: 14 שערים בעונה הקודמת, 10 שערים העונה.

במובן מסוים, היכולת של דבאלשווילי מסמלת את הפספוס הגדול של חיפה העונה. לחיפה יש כרגע 77.2% הצלחה מצוינים בליגה, והיא הפסידה רק פעם אחת. עם כל הכבוד לתומר חמד ושלומי אזולאי, נסו לדמיין מה היה קורה אם היה לקבוצה העונה חלוץ נורמלי ליד דבאלשווילי. במקרה כזה אפשר היה לסגור את הליגה כבר במארס.

3. פדרו גלבאן (אחד מהשחקנים הטובים בליגה); איליה יבוריאן, פיני בלילי ומשה ביטון (שלושה חלוצים מעולים); שלו מנשה, עומרי אפק וכפיר אדרי (ישראלים ותיקים ומוכחים); דלה איינוגבה (שוער מצוין); דין מורי (בלם עם עתיד גדול); לירוי צעירי (קשר מוכשר).

מכל הסגל המצוין הזה הצליח דרור קשטן להביא את בני יהודה למקום ה-12 בליגה.

עצוב לצפות מהצד בדעיכה של המאמן המעוטר ביותר בכדורגל הישראלי. מאמן שהדבר היחיד שמרשים אצלו העונה הוא היכולת להחזיק בקרנות המזבח.