אנשי הקלאץ'

מה באמת קורה לשחקנים ברגעי ההכרעה? האם קובי באמת מפסיק למסור? האם האחוזים שלהם מקו העונשין נופלים בגלל הלחץ? ומיהו שחקן ה-NBA עם היכולות הטובות ביותר בקלאץ'?

מייקל ג'ורדן היה זה שכמעט תמיד לקח את הזריקה האחרונה במשחק. ללייקרס יש את קובי בראיינט. קווין דוראנט נתן לפני יומיים זריקה מדהימה בקלאץ' שניצחה את הניקס. כולם קיבלו בשלב כזה או אחר בקריירה שלהם את המונח "שחקני קלאץ'", מעין תואר נוסף שמבדיל את השחקנים הגדולים מאלו "הרגילים".

אבל עד כמה באמת משתנה המשחק של אותם שחקנים ברגעי הקלאץ'? האם הם באמת לוקחים יותר זריקות על חשבון החברים שלהם? האם הם קולעים יותר? ומיהו שחקן הקלאץ' האולטימטיבי? ולהבדיל, מיהם אותם שחקנים שדווקא ברגעי ההכרעה מעדיפים להוריד פאזה ועושים הכל כדי להקטין את החיכוך שלהם עם הכדור בהתקפה?

***

אז ככה, ב-NBA פיתחו מדד סטטיסטי די פשוט שבודק קלאץ' (clutch stats), ומה קורה לשחקנים ברגעי ההכרעה. המדד בודק את התפוקה של שחקן ברבע הרביעי או בהארכה, כאשר על שעון המשחק נותרו פחות מ-5 דקות, ורק כאשר אחת הקבוצות מוליכה בהפרש של 5 נקודות ומטה. כל אותן דקות שנכללות בשלושת הפרמטרים האלו נכנסות בהגדרה של "זמן קלאץ'".

שני דברים בולטים באופן ברור: יש בליגה 40 שחקנים שהתפוקה שלהם מבחינת צבירת נקודות ברגעי הקלאץ' עולה על התפוקה שלהם בהשוואה לתפוקה הממוצעת שלהם; העניין השני, הוא שדווקא ברגעי הלחץ והמתח שחקני הקלאץ' משפרים באופן משמעותי את אחוזי הקליעה שלהם בהשוואה לשחקנים "הרגילים", שאצלם נרשמת בדקות ההכרעה צניחה באחוזי הקליעה.

שחקני קלאץ'
 שחקני קלאץ'


***

על-פי המדד, קובי בראיינט הוא שחקן הקלאץ' האולטימטיבי העונה. אם נדמה לכם שקובי כופה את עצמו על המשחק בכוח בדקות האחרונות, אתם לגמרי לא טועים. בעוד שהתפוקה הממוצעת של בראיינט למשחק מלא (כלומר, תפוקה ל-48 דקות מלאות על המגרש) עומדת על 36.1 נקודות, הרי שברגעי הקלאץ' שהיו לו העונה הוא מעלה את התפוקה שלו פר-48 דקות קלאץ' ל-53.3 נקודות - גידול של 47% בייצור הנקודות בקלאץ' (!) ומה עוד? מ-81.7% מהעונשין בממוצע, הוא עולה ל-89% בקלאץ'.

בראיינט לא לבד, שחקן הקלאץ' השני הכי יעיל בליגה מבחינת נקודות הוא דירק נוביצקי. הפורוורד של דאלאס נותן ב"משחק מלא" 32.2 נקודות, אבל ברגעי הקלאץ' הוא מעלה את התפוקה ב-57%, ל-50.5 נקודות. להבדיל מקובי, הדומיננטיות של נוביצקי מתבטאת גם בכמות הריבאונדים, אותה הוא מעלה בקלאץ' ב-41%. והנה עוד נתון מדהים שיכול להסביר למה בדאלאס מתעקשים לשים את הכדור בידיים של נוביצקי בדקות הסיום: בעונה שעברה השיג נוביצקי בדקות שאינן דקות קלאץ' 484 קליעות עונשין מוצלחות מ-533 ניסיונות - 90.8%. בדקות הקלאץ' הוא פגע ב-52 מ-53 ניסיונות, שהם 98%.

תופעה מעניינת עובר השנה לברון ג'יימס, "שחקן הקלאץ'" של ה-NBA בשתיים מתוך 3 העונות האחרונות. מאחר שהמעבר למיאמי מאלץ אותו לחלוק את רגעי ההכרעה עם שחקנים כמו דוויין ווייד וכריס בוש, לברון נדחק למקום ה-13 בלבד העונה בקלאץ' עם 40.6 נקודות "בלבד" ל-48 דקות בקלאץ'. עד כמה דומיננטי היה לברון בעונה שעברה בקליבלנד אפשר להבין מהנתון הבא: בעונה האחרונה שלו בקאבלירס הוא השיג ממוצע של 66.1 נקודות בקלאץ' לכל 48 דקות משחק. ובמלים אחרות, הוא הגדיל את קצב ייצור הנקודות שלו ב-81% בקלאץ'. איך זה נגמר כולם זוכרים.

***

תופעת הקלאץ' עובדת גם בכיוון ההפוך. אלו אותם שחקנים שדומיננטיים ברגעים שהמשחק רץ לו על מי מנוחות, אבל ככל שמגיעות דקות ההכרעה הם משאירים את הבמה לאחרים ובדרך כלל מעלים את התפוקה שלהם בפרמטרים אחרים שלא קשורים לקליעה (ריבאונדים בדר"כ).

שניים שבולטים מאוד "בהעדרם" ההתקפית בדקות הקלאץ' הם דווקא שני שחקנים מהיותר בולטים בליגה העונה: פאו גאסול (לייקרס) ובלייק גריפין (קליפרס). אצל גריפין אפשר להניח שהעובדה שמדובר בשנת רוקי והוא מעדיף לוותר לאחרים, כאשר התפוקה שלו בייצור נקודות בקלאץ' יורדת ב-39% והוא מעדיף להתמקד בעלייה בקצב ייצור הריבאונדים (31% בקלאץ'). אצל גאסול ההסבר הוא יותר פשוט: הוא נאלץ לרדת בתפוקת הקליעה בקלאץ' העונה ב-42% (ובעונה שעברה ב-27%), בעיקר בגלל שקובי בראיינט לא משאיר לו יותר מדי כדורים כדי לייצר משהו.