"זכאות לגמלת שמירת הריון לא תיפגע אם יש עוד מקורות הכנסה"

זכאותה של אישה לגמלת שמירת הריון מלאה בגין הפסקת עבודה לא תיפגע אם יש לה מקורות הכנסה נוספים - כך קבע היום (ג') בית הדין הארצי לעבודה, בערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת.

לדברי בית הדין הארצי, חישוב שיעור גמלת שמירת היריון לאישה שקיבלה שכר ממספר מקומות עבודה והפסיקה לעבוד רק באחד מהם עקב ההיריון, ייעשה אך ורק בקשר למקום העבודה שבגינו קמה לה הזכאות - וללא התחשבות בהכנסות ממקומות העבודה שבהם המשיכה להיות מועסקת.

התובעת, נוהא חכים, טכנאית רנטגן, עבדה במקביל ב-3 מקומות שונים - בית-החולים הצרפתי בצפת, בית-החולים "משפחה קדושה" בנצרת ומכון "מאר".

באפריל 2003, לאחר שנכנסה להריון, הפסיקה חכים לעבוד בתפקיד של טכנאית רנטגן בכל 3 מקומות העבודה עקב סכנת הקרינה שכללה עבודתה. בשניים מהמקומות נמצאה לה משרה חלופית; ואולם במכון "מאר" לא נמצאה לחכים עבודה חלופית, והיא הפסיקה כליל לעבוד בו.

בהמשך נזקקה חכים לשמירת היריון, וזכאותה לקבל גמלת שמירת היריון בהתייחס להפסקת עבודתה במכון "מאר" הוכרה על-ידי הביטוח הלאומי.

עם זאת, המוסד לביטוח לאומי טען כי בחישוב שיעור הגמלה שתקבל חכים יש לקחת בחשבון גם את הכנסותיה של העובדת בפועל, ולקזז מגמלת שמירת ההיריון שקיבלה את השכר שהרוויחה חכים במקומות העבודה שבהם המשיכה לעבוד.

מנגד, חכים טענה כי חישוב גמלת ההיריון שמגיעה לה בגין עבודתה במכון "מאר" צריך להיעשות בהתעלם משני מקומות העבודה האחרים שבהם המשיכה לעבוד.

תחליף הכנסה

השופטת עפרה ורבנר, שכתבה את ההחלטה העקרונית, הסבירה כי החוק מגביל את גובה הגמלה לשמירת היריון בסכום בסיסי של 231.61 שקל ליום, אך אינו מגביל את גובה השתכרות האישה בתקופת שמירת ההיריון ממקורות אחרים.

לדבריה, תכלית החוק הינה שהשתכרות האישה הזקוקה לשמירת היריון לא תיפגע, בכפוף לכך ששיעורי הגמלה לא יעלו על המקסימום הקבוע בחוק.

"המחוקק לא בדק ולא הגביל את גובה השתכרות האישה בהריון, לא בדק מהם מקורות הכנסותיה האחרים מנכסים, דיבידנדים וכדומה, שהרי מטרתה של גמלה זו הינה להוות תחליף להכנסה שנפגעה - ולא לבחון האם לאישה בהיריון יש מקורות קיומיים אחרים, כמו הבדיקה הנעשית לצורך קבלת גמלת הבטחת הכנסה", כתבה ורבנר.