קלון ההעברות

1. חלון ההעברות החורפי בליגת העל נסגר אמש (ג') אחרי 39 ימים. זה היה חלון דליל במיוחד. רק 14 שחקנים זרים נחתו כאן לעומת 21 בחלון של חורף 2010. כמעט שליש מהעסקאות היו סוג של עסקאות "בארטר" (השאלה).

אבל עסקה אחת גדולה שנחתמה רגע לפני הבאזר בכל זאת הצליחה קצת לעורר את החלון - זאת שהעבירה את אלרואי כהן מקרית שמונה להפועל ת"א. זאת עסקה די מהממת אם אתם בצד של איזי שרצקי: קרית שמונה תקבל 800 אלף אירו במזומן, תשאיר אצלה 20% מהבעלות על כהן, ובנוסף תהנה מ-20% ממכירה של איתי שכטר בקיץ. בהנחה שהחלוץ הפצוע של הפועל לא יימכר בקיץ הקרוב (הנחה הגיונית בהתחשב בכך שקבוצות אירופיות לא יחתימו חלוץ ישראלי שלא שיחק כדורגל שנה שלמה), ק"ש תקבל עוד חצי מיליון אירו. כך שבסך הכל שולם עבור אלרואי כהן מחיר מופקע ומופרך של 1.3 מיליון אירו (כמעט 1.8 מיליון דולר) שתשלם הפועל ת"א על 80% מהכרטיס של כהן.

למה מופקע? כל הרזומה של אלרואי כהן כולל חצי עונה מוצלחת בכל הקריירה (7 שערים ו-6 בישולים העונה) וגם זה בקבוצה קטנה נטולת לחצים וציפיות. זה לא בדיוק ברק יצחקי שעבר למכבי ת"א תמורת 2 מיליון דולר. אבל מי שעוקב אחרי ההתנהלות של הפועל ת"א בתקופת טביב-הראל לא צריך להיות מופתע מכך שרק ביום האחרון של החלון הם הצליחו לסגור את העסקה, ומפאת הלחץ של הדד-ליין - במחיר מופרך עבור ילד בן 22 מקרית שמונה.

להפועל יש שני שותפים בבעלות שסוגרים עסקאות ללא התייעצות אחד עם השני - אחד ממקום מושבו בהרצליה, השני במיאמי. אחר-כך מנסים, באמצעות שיחות טראנס-אטלנטיות ודרך מתווכים שונים (חלקם מנהלי מועדוני לילה, חלקם יועצי תקשורת לשעבר וחלקם בעלים של בתי קפה), לבדוק האם גם השותף השני בעניין. זה אמנם נשמע כמו סצנריו מסרט ריגול דל-תקציב, אבל זה המצב בהפועל ת"א של החודשים האחרונים. איזי שרצקי רק ידע לקרוא את מפת הכאוס שפרושה בין מיאמי לוולפסון ולקחת את כל הקופה.

הפועל, בזכות עונה כלכלית אדירה שכוללת את בוננזת הצ'מפיונס ליג ואת המכירה של דגלאס דה סילבה עבור 2.6 מיליון אירו, היא מקום נוח מאוד לאיש עסקים כמו שרצקי כדי להעביר עליו סיבוב.

בצד המקצועי, הטרנספורמציה שעברה הפועל מקבוצה הגנתית להתקפית ניכרת גם בחלון הנוכחי. הבלם הסלובקי שהפועל החתימה בחלון (מאריו פאצ'לקה שנרכש מז'ילינה עבור 600 אלף אירו) אמנם לא נראה כמו המחליף האולטימטיבי לדה סילבה. אבל הקבוצה הזאת ממשיכה לחזק את ההתקפה. מול רביעייה קדמית שכוללת את אלרואי כהן, ורמוט, תמוז, שהר, שאליהם מצטרף ערן זהבי מעמדת ה-50/50 - מעט מאוד הגנות בליגה יוכלו לעמוד.

 חלון העברות בליגת העל

2. שוק ההעברות החורפי הוא הזמן של הקבוצות לתקן את הטעויות שנעשו בתחילת העונה. אבל במכבי חיפה כנראה תופשים את הדברים קצת אחרת: הם לא ניצלו את החלון כדי לתקן את הפאשלה הכי גדולה שלהם בקיץ, כלומר חיזוק משמעותי של ההתקפה אחרי ששלומי ארבייטמן, חלוץ שכבש 28 שערי ליגה אשתקד, נמכר לבלגיה.

נראה שבחיפה התאהבו קצת יותר מדי באג'נדה של עצמם. זאת שמדברת על "שפיות כלכלית", "שיתוף שחקנים צעירים" ו"אנחנו לא קונים שחקנים במיליונים". מי שמתאהב יותר מדי באג'נדה של עצמו מוצא את עצמו רץ לאליפות עם סוסים צולעים כמו תומר חמד ושלומי אזולאי - שני השחקנים שירכיבו את רוטציית החלוצים של אלישע לוי בחודש הקרוב. חמד ואזולאי הם אפילו לא בין 10 החלוצים הכי טובים בליגה: שניהם כבשו ביחד העונה 7 שערים. פחות ממה שכבש וויאם עמאשה אחד עבור קרית שמונה.

אלא שבמקרה של חיפה לא צריך לחפש טרנספורמציה ויציאה מפרופורציות. אחרי שני עשורים תחת יעקב שחר, דווקא ההתנהלות הנוכחית של חיפה ראויה לקרדיט והיא מבטיחה שחיפה תהיה כאן גם בעוד 3 שנים מהיום. עם תקציב של 40-50 מיליון שקל, כמו תמיד. עם שחקני בית מעולים, כמו תמיד. ועם קבוצה שתאיים על כל התארים.

רק אלוהים יודע איפה יהיו בעוד 3 שנים טביב, הראל וגולדהאר.

3. אם כבר גולדהאר, הוא כנראה הבין באיחור אופנתי ששפיכת כספים מטורפת לא בהכרח תבנה לו קבוצה מצוינת במכבי ת"א בין-לילה. אפס שחקנים חדשים שנחתו בקרית שלום בינואר מעידים על כך.

קבוצת המיליונים היא הקבוצה היחידה בכל ליגת העל שלא הביאה ולו שחקן אחד, אפילו לא בהשאלה.