"הריאליטי מצליח כי זה אהבלים שמזדהים עם אהבלים"

על המסך מרצדים שלל מאותגרי איי.קיו, כמו גיבורות "היפה והחנון" וכוכבי "האח הגדול" ■ איך קרה שהטרנד המוביל כיום את התקשורת הוא רדידות - והאם הציבור מטומטם?

על הנייר זה נראה כמו תחרות לא הוגנת. בפינה הימנית: ירון לונדון, חצי מצמד אבירי האינטליגנציה הפופולרית במשקל כבד. בפינה השמאלית: חבורת היפות של העונה השנייה של "היפה והחנון", עם שכל במשקל נוצה. הזירה: בוחן בקיאות אכזרי המחייב כישלון בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אחת-אחת קרסו הבנות מול מטח השאלות של לונדון, שליווה אותן בהמהומי שביעות-רצון קטנים אך בלתי נסתרים.

למחרת התברר מי באמת התמודד מול יריב שרירי בהרבה: "היפה והחנון" זכתה באותו ערב לרייטינג של 14.4%, ואילו "לונדון את קירשנבאום" נאלצה להסתפק ב-6.6%. מאז התגבר הבאזז סביב העונה המצוינת של תוכנית הריאליטי, והרייטינג טיפס בשיאו עד 25% כמעט.

סוס האינטלקט הצחור - התברר, ולא בפעם הראשונה - דוהר היישר לעבר טחנות הרוח, בעוד שחמור הריאליטי עוקף אותו בסיבוב. האינטליגנציה חטפה את הנוק-אאוט. שוב. לונדון, אגב, סירב להתראיין בטענה המשובחת ש"אין לי שום דבר חכם לומר".

נשות "היפה והחנון", הנערצות לשנייה זו, לא לבד. חברת האופנה דיזל מפצירה בלקוחותיה "Be Stupid", אסי כהן מהבנק הבינלאומי מתקשה לקרוא את המילה "בלבד", וג'קי, הו, ג'קי מנחם המנחם מ"האח הגדול" - רב-המלצרים שלידו אלירז שדה נשמע כמו עדה יונת - מוביל את רשימות ההימורים לזכייה בעונה הזו וסחף, נכון לכתיבת שורות אלה, 12 אלף מעריצים לעמוד הפייסבוק שלו - יותר אפילו מהעמוד המבטיח תמונות עירום של המתחרה שלו, ליאם רז.

במבט שטחי מסביב, נראה כי המותג המוצלח ביותר כרגע הוא רדידות, ואם אתם רוצים את אהבת הקהל - עדיף שתסתירו את היכולות האינטלקטואליות שלכם עמוק מתחת למבט עגל מצועף.

בארצות-הברית, שכמובן כבר חרשה על הטרנד הזה כל-כך מזמן שנדמה שעוד מעט לתושביה יימאס ממנו והם יחליטו להפוך למשכילים, כבר יש לזה הגדרה, "Dumbing Down" - שם כולל לתופעה החברתית הרחבה של היכולת ההולכת ופוחתת לקלוט מסרים מורכבים.

התוכנית "ג'רזי שור" (ובעצם כל תוכנית כמעט ב-MTV), ג'ו השרברב (ובעצם, יטענו הליברלים, כל מי שמייצג את הרפובליקנים) וג'סטין ביבר (ובעצם כל בני-הנוער) - כל אלה הם עדות עצובה לעובדה שהציבור האמריקני ימהר להעריץ את כל מי שמופיע על המסך כשהוא גאה להצהיר כי מנת המשכל שלו יותר קרובה לזו של פורסט גאמפ מאשר לזו של אלברט איינשטיין.

אהבלים שמזדהים עם אהבלים

הניסיון לרמוז שהתקשורת מוכרת לנו גיבורים עממיים ופשוטים כי זה מה שהקהל מקבל בקלות, נבלם מהר מאוד. "כשאנחנו מלהקים אנחנו ממש לא מחפשים מה שאתה קורא לו 'אדם פשוט'", מבהירה יעלי אבנרי, מי שערכה את העונות הראשונות של "היפה והחנון" ושל" TLV - עושים את ת"א". "אנחנו מחפשים דמויות שיתחברו אליהן. זה ניסוי ותעייה: אנחנו רוצים תמהיל של אנשים, אני רוצה אדם עם עומק שמביא ערכים, אדם מצחיק שמביא את הדחקות, את החתיך. אנחנו מחפשים גם את המשבצת האיכותית, וגם את ה'עממיקו' - אבל גם כשאנחנו מחפשים מישהו שיעלה את הרמה, אנחנו לא מחפשים אינטלקטואל אלא דמות מעניינת, שתיצור דרמה ומערכות יחסים מעניינות, שתגיע לנקודות של רגש ושל צחוק".

דווקא ב"היפה והחנון", ואבנרי הראשונה להודות בזה, מן הסתם כן מחפשים סטריאוטיפים קיצוניים של גאונים נכים חברתית מצד אחד ויפות ריקניות מצד שני, ואליאס מודה כי "ברור שמראש חיפשנו בחורות שאין להן ידע כללי, כדי ליצור את הניגוד ולעשות איתן את השינוי". אבל, הוא ממשיך, "במשימה של השלמת המשפטים הייתי בטוח שעשיתי משימה קלה מדי, שהן ידעו הכול, וזה לא יראה מה שרציתי להראות, ובסוף לא האמנתי. גם החנונים משכו אותי לקיצוניות של הסטריאוטיפ".

לפרופ' אמיר חצרוני, חוקר תקשורת במרכז האוניברסיטאי באריאל, שהיה גם פרשן בעונות הקודמות של "האח הגדול", יש תאוריה קצת יותר קיצונית לסיבה שהמסך שלנו מאוכלס באנשים שפיצוח הגנום האנושי לא ממש מרתק אותם.

"צריך להבין מי האנשים שנמשכים לתוכניות האלה", אומר חצרוני. "יש חריגים, אבל בדרך-כלל לא מדובר בעילית של האינטליגנציה. כבר שנים הם מחפשים מישהו מהאקדמיה שייכנס ולא מוצאים. היכולת של הטלוויזיה להציע לי יותר תלויה גם באנשים שפונים אליה. אם מלכתחילה האנשים שהולכים לדברים האלה לא גמרו יותר מג' כיתות, הטלוויזיה לא יכולה להציע לי יותר".

- היה את מנחם בן, ובעונה הנוכחית יש סטודנטית למדעי המוח.

"מנחם בן, שאין לו תעודת בגרות. עזוב אותך, אינטליגנט מטעם עצמו, וההיא, אתה שומע אותה ובהדרגה אתה מבין שיש לך עסק עם סלקטורית במועדון".

הטענה הזו, בוטה ככל שתהיה, קיבלה חיזוק גבי אינטנסיבי ביום חמישי, ה-27 בינואר, כשהתפרסם ב"עכבר העיר" כי ההפקה עשתה מאמצים נואשים כדי להעלות את הרמה בעונה הנוכחית, באמצעות חיפוש עיתונאי צעיר, משכיל וגם, כך נטען, אשכנזי, שייכנס לבית וישמש איזה עלה תאנה אינטלקטואלי.

בסופו של דבר, אחרי לא מעט דחיות, נבחרה העיתונאית מירב בטיטו למשימת הגדלת האיי.קיו הממוצע בבית (מהפקת "האח הגדול" נמסר כי הם אינם נוהגים להגיב בכל הנוגע להליך בחירת הדיירים שייכנסו אל הבית. עם זאת, גורם בהפקה הסביר שהמטרה של הליך הליהוק היא לתת ייצוג לקשת רחבה ככל האפשר לחברה הישראלית).

חצרוני מסכים כי מה שחשוב היום לקהל הוא הזדהות עם הדמויות, אבל גם כאן הגישה שלו הרבה פחות מקבלת משל היוצרים. "ההנאה שלנו מ'האח הגדול' שונה לחלוטין מההנאה מ'היפה והחנון'. זה לא רק ש'האח הגדול' מצליח יותר ברייטינג, זה סוג אחר של תגובות קהל. ב'יפה והחנון' יש הזדהות פחותה והסתכלות חיצונית משועשעת גם על החנונים וגם על היפות. ב'האח הגדול' יש אכפתיות ויחסים עם הדמויות, והציבור הישראלי לא כזה אינטליגנטי.

"כשהייתי פרשן בתוכנית, והסתובבתי בכנסים אקדמיים, אף אחד לא אמר לי מילה. לעומת זאת, אם השארתי את האוטו, אז לכל המוסכניקים היה מה לומר. יש לך עסק עם אהבלים שמזדהים עם אהבלים. זה לא נוצר בגלל הטלוויזיה, הם תמיד היו אהבלים".

* הכתבה המלאה מפורסמת במגזין "פירמה" של "גלובס"