תחושה של פספוס

1. לא אקזיט מלהיב. למרות הפרמיה המכובדת - CSR תמזג לתוכה את צורן בכ-40% מעל מחיר השוק של צורן - כלל לא בטוח שמנהלי ועובדי צורן ממהרים לפתוח היום בקבוקי שמפניה.

ראשית, כי מדובר בעסקת מניות: שווי צורן בעסקה נקבע על 679 מיליון דולר, אבל כבר היום נפלה מניית החברה הרוכשת ב-8.1% בבורסה של לונדון, כלומר שווי העסקה נחתך ב-55 מיליון דולר. ברור שעשויה להיות גם עלייה בשווי העסקה עד להשלמתה, אבל לפחות היום, התגובה הראשונית של משקיעי CSR היא שלילית.

שנית, כי בקופת צורן נחים די הרבה מזומנים - 261 מיליון דולר. נכון שבחודשים האחרונים צורן מפסידה, ומדי רבעון גם שורפת כסף, כך שקופתה מצטמקת, אבל עדיין מדובר בסכום מכובד. וכשמנטרלים את הכסף שבקופה משווי העסקה, יוצא ששוויה "נטו" של צורן בעסקה נקבע על 418 מיליון דולר.

הסיבה השלישית, והחשובה ביותר, היא שצורן כבר הגיעה לרמות שווי גבוהות בהרבה, ולא רק בימי בועת הטכנולוגיה של תחילת שנות ה-2000. בשנת 2006, לדוגמה, צורן עקפה את רף מיליארד הדולר ונסחרה בשווי של 1.2 מיליארד דולר. מאז היא איבדה יותר ממחצית מערכה.

מלכתחילה צורן פועלת בשווקים תחרותיים מאוד וכאלה שנתונים למחזוריות, שמשפיעה גם על התוצאות וגם על מחיר המניה שלה. גם המשבר הכלכלי של 2009 לא סייע לה לשמור על השווי. ועדיין, מיזוג בהיקף של חצי מיליארד דולר יכול במקרה של צורן להיחשב כפספוס.

2. מה יקרה בטווח הקצר? קרן אמריקנית ששמה רמיוס מנהלת זה 3 חודשים מאבק נגד הנהלת צורן. לטענתה, הנהלת צורן הורסת את הערך לבעלי המניות שלה, והיא דורשת להחליף את חברי הדירקטוריון, שבראשו עומד יזם ההיי-טק הוותיק עוזיה גליל. ייתכן שאלמלא מאבק השליטה, צורן לא הייתה ממהרת להימכר. מדובר בחברה ותיקה שהוקמה בתחילת שנות השמונים, והפכה לציבורית באמצע שנות התשעים.

רמיוס נכנסה להשקעה בצורן בסוף 2010; בעסקת המכירה ל-CSR היא עשויה לרשום תשואה מהירה של עשרות אחוזים על ההשקעה.

כחברה ציבורית, השלמת העסקה כפופה לאישור בעלי מניות צורן. האסיפה תתכנס בקרוב לקבוע אם העסקה טובה או לא, ולהחליט אם לאשר אותה. יהיה מעניין לראות אם רמיוס תצביע בעד העסקה, או שתיצמד לקו ה"אנטי" שהיא מובילה באחרונה ותטען שניתן להשיג עסקה טובה יותר. מכל מקום, רמיוס מחזיקה ב-9.3% ממניות צורן, לא מספיק כדי לגרום לביטול העסקה אם שאר בעלי המניות יצביעו בעד.

3. מה יקרה בטווח הארוך? בהנחה שבסופו של דבר בעלי המניות של שתי החברות, צורן ו-CSR, יחליטו לאשר את העסקה, הרי שהעסקה תושלם כבר במהלך הרבעון השני של השנה. מה יקרה עם עובדי צורן, שכמה מאות מהם עובדים במרכז הפיתוח במת"מ בחיפה?

התרחיש הפסימי עשוי להזכיר את זה שקרה בעסקת קריאו-קודאק. בדומה לצורן, התפתח ב-2005 בחברה הישראלית-קנדית קריאו מאבק שליטה, ומשקיעים אקטיביסטיים דרשו להחליף את ההנהלה. כעבור כמה שבועות נמכרה החברה ב-980 מיליון דולר ובפרמיה דו-ספרתית לקודאק. שש שנים אחרי לא נותר הרבה מפעילות קריאו בישראל.

התרחיש האופטימי מבחינת עובדי צורן הוא ש-CSR תרחיב ותעמיק את פעילות צורן בישראל ובמקומות אחרים בעולם. אחרי הכול, היא רוכשת את צורן כדי להוסיף לעצמה יכולות בתחומים שבהם אין ל-CSR פעילות, והמטרה שלה היא להתרחב ולצמוח.