"צעירים לא רוצים לעבור בייצור; כולם רוצים להיות מנהלים"

עד כמה חמור המחסור בעובדים במפעלים?

"הרבה יותר קל לי למצוא מהנדס מאשר חרט או כרסם. אם אמצא, חרט יקבל אצלי שכר גבוה יותר מזה של מהנדס מתחיל. רק שיבוא. חסרים לי 15 כאלה", אומר יעקב רוזנברג, נשיא חברת RH אלקטרוניקה מנצרת עילית, המייצרת רכיבים לתעשיית האלקטרוניקה, על רקע מחסור חריף בעובדי ייצור.

נתונים שגובשו באחרונה בהתאחדות התעשיינים חושפים את גודל המצוקה: למשק חסרים אלפי עובדים מקצועיים בתחומי המתכת, החשמל והפלסטיקה, קווי ייצור מופעלים בידי עובדים שעתידים לפרוש בשנים הקרובות לגמלאות, ועתודה של עובדים מיומנים שיבואו אחריהם וימלאו את השורות - אין: "זה מתפוצץ לנו בפרצוף. במשך שנים הזניחו כאן את החינוך הטכנולוגי וקידשו מצוינות, לימודים עיוניים למען תעודת בגרות משובחת שתפתח לבעליה את דלתות הפקולטות היוקרתיות ביותר. והתעשייה - היא נשארה בלי עובדים", אומר רוזנברג.

מדדים תקופתיים שמבצע אגף הכלכלה של התאחדות התעשיינים בודקים את אחוז הקושי של חברות במשק לגייס ידיים עובדות. המדד האחרון, שהתייחס לרבעון האחרון של 2010, חשף כי כמעט 80% מחברות תעשייתיות נתקלו בקושי בגיוס עובדים. במדד האחרון דיווחו 81% מהתעשיינים בענף האלקטרוניקה על קושי בגיוס עובדים מקצועיים, עלייה של 8% ביחס למדדים קודמים.

"מי שהחזיק בשני העשורים האחרונים את עיקר הייצור בתעשייה הם העולים מרוסיה. אלא שמאז הם התבגרו, חלקם פרשו לגמלאות או עומדים לפני פרישה, ואנחנו בצרה שתתבטא בכך שקווי יצור יעברו לחו"ל. נהיה מעצמה אדירה של ידע, של חדשנות ושל מחקר ופיתוח, אבל גם אחרי שמשיגים פריצות דרך, מישהו צריך לאייש את רצפת הייצור ולהפעיל את המכונות, וכאלה אין", אמרה ל"גלובס" הממונה על החינוך הטכנולוגי בהתאחדות, ד"ר טל לוטן.

נתונים אחרים, שבדקו את מצב החינוך הטכנולוגי בישראל ביחס למדינות באירופה, מסבירים את המצוקה: 60%-70% מהתלמידים ברבות ממדינות אירופה רוכשים השכלה מקצועית טכנולוגית במסגרת מערכת החינוך וישראל מפגרת אחרי כולן: רק 35% מתלמידיה לומדים מקצוע: "מישהו הלך רחוק מדי בהריגת החינוך הטכנולוגי, וישראל נמצאת הרבה מתחת לממוצע של המדינות החברות בארגון ה-OECD בתחום זה. בגרמניה, למשל, מונהגת תפיסת עולם שונה לחלוטין מזו שכאן: שם, תלמידים לומדים בהתאם לצרכים של המעסיקים", אומרת ד"ר לוטן.

למה בינתיים המשבר רק עומד להחריף?

רוזנברג ממפעל RH טכנולוגיות חושש. יותר מדי דיבורים והצהרות לא ימלאו לו את קווי היצור בידיים עובדות: "המשבר מסלים", הוא מתריע, ולא בפעם הראשונה: "העלייה מרוסיה מתחילת שנות ה-90' דחתה את העימות שלנו עם המציאות שהתהוותה כאן במשך שנים, אך כשהעולים עומדים לקראת פרישה, הבעיה מתחדדת. צעירים לא רוצים להפעיל מחרטות כי עבורם זה לא 'איני', לא סקסי. לצעיר בימינו יהיה קשה להרשים את החברים שלו בכך שיגיד שהוא חרט או כרסם. אולי מוטב להודות על האמת ולומר שאנחנו לא עם יצרני. בידע ובחדשנות אנחנו בסדר, אך כשרוצים לייצר משהו, אנחנו מביאים את העובדים מחו"ל, כי כאן כולם רוצים להיות מנהלים", הוא אומר.

גופי ענק במשק, בהם חברות ביטחוניות מובילות, נאלצים לבסס חלק ניכר מקווי הייצור שלהם על עובדים זרים, על-פי רישיונות העסקה שהם מקבלים לכל פרויקט לפרקי זמן של חודשים אחדים. במסגרת הסדרים כאלה, מגיעות לארץ קבוצות של עשרות כרסמים, רתכים ומבנאים, בהתאם לצורכי קו הייצור ולצבר ההזמנות של החברה. מפעלים אחרים נאלצים להעסיק הנדסאים וטכנאים בעבודות של חרטים וכרסמים, כדי לעמוד בהתחייבויות מול לקוחות.

איך אפשר לשנות את המצב?

הקולות שעולים מהשטח, בעיקר בענפי התעשייה השונים ובשנים האחרונות גם מצד צה"ל, שמתקשה לאייש יחידות טכנולוגיות רבות ובעיקר בחיל האוויר, בחיל התקשוב ובחיל החימוש, תקפו את משרד התמ"ת ואת משרד החינוך בתחושת דחיפות, כי עם כל הכבוד להיי-טק ולתוכנה, מישהו כאן צריך לדעת להפעיל מכונות. כך, משרד התמ"ת מקיים זה חודשים עבודת מטה נרחבת לקראת פתיחת מסגרות הכשרה מקצועיות למבוגרים, לצד העלאת קרנו של החינוך הטכנולוגי בבתי הספר.

לעבודת המטה שותפים בעלי תפקידים במשרד החינוך, קצינים בצה"ל, תעשיינים ונציגי רשתות החינוך אורט ועמל. אם ישאלו את ד"ר לוטן, בשלב ראשון הצוות הזה יצטרך ליזום ולהוביל מהלכים לצמצום הפער בין ישראל לממוצע של מדינות ה-OECD, באופן שלפחות 46% מכלל התלמידים בארץ ירכשו מקצוע טכנולוגי במסגרת חוק חינוך חובה. בתוך כך, יש להשקיע באופן מסיבי בסדנאות לתרגול ולהתנסות מעשית, להקים עתודה איכותית של אנשי הוראה שיעסקו בתחום, ויעד חשוב לא פחות - לשנות את תדמית החינוך הטכנולוגי. זאת, כלקח מן העבר, כשבתי ספר שלא התרשמו מהישגים של תלמידים ולא האמינו בכוחם להבריק בבחינות הבגרות, שיגרו אותם לסדנאות של מכונאות רכב, מזכירות או מכניקה.

"התיוג היה נורא, והמסר שנקלט אצל התלמידים היה שהמערכת לא מאמינה בהם, שאין להם אופק לעתיד ולכן היא שולחת אותם להתעסק עם גריז ועם שמן מנוע", אומרת שרון חזקיה, מנכ"לית עמותת הזנק לעתיד, ששמה את יהבה על קידום מצוינות של תלמידים בפריפריה והשיקה באחרונה תוכנית מיוחדת בשם "הזנק לתעשייה", המשלבת נערים מהפריפריה בקווי היצור של מפעלים. "כשמערכת החינוך החליטה להאדיר את החינוך העיוני ואת תעודת הבגרות המלאה בכל מחיר כי האמינה ש'כל אחד יכול', החינוך הטכנולוגי גווע, ונוצר מצב שהיום, לתעשיינים חסרה שדרה שלמה של עובדי כפיים, בעת שהם צריכים להתחרות עם ייצור המוני, סדיר וזול בסין".

ומה אומרים התעשיינים על התוכנית?

כ-450 תלמידים בגיל תיכון כבר שולבו בתוכנית "הזנק לתעשייה" שמובילה חזקיה, ולדבריה, בשנה הבאה היקפה יוכפל ויעמוד על כ-900 תלמידים, כולם מהצפון ומהדרום. התוכנית, שזוכה לגיבוי תקציבי ממשרד החינוך ומהמוסד לביטוח לאומי, אמורה לספק גלגל הצלה לתלמידים שנמצאים רגע לפני נשירה ממערכת החינוך, לסמן להם אופק מקצועי ולהכשירם לאחד המקצועות הנדרשים בצה"ל ולאחר מכן בתעשייה.

"מדובר בנוער שממילא כבר לא ייגש לבגרות ונמצא רגע לפני הירידה אל הרחוב. דווקא במקום שבו הרשויות כבר ויתרו עליו, אנחנו באים ומציעים לו ללמוד, להתמקד במקצוע אחד לצד מקצועות החובה כמו אנגלית, לשון ומתמטיקה. בכיתה י"א מתחילות כבר ההכשרות בשטח, באחד מכ-50 המפעלים שקשורים לתוכנית ולמכללות אזוריות, ושם הם לומדים את הפרקטיקה. הם יתגייסו לצה"ל, ישרתו במקצוע שלמדו, ולאחר מכן, כשישתחררו לאזרחות - התעשייה תחטוף אותם עם שכר התחלתי שבין 8,000 ל-10,000 שקל", אומרת חזקיה.

התעשיינים מברכים על התוכנית, וכך גם אכ"א (אגף כוח אדם בצה"ל - י.א), שעוקב אחרי התקדמותה. ועדיין - זאת טיפה בים: "תוכניות נקודתיות זה דבר נחמד כשרוצים לכבות שריפות. ההכשרות חייבות להיות שיטתיות ונרחבות, ממוקדות ובעיקר רלוונטיות. אם משרד התמ"ת רוצה להכשיר עובדי ייצור - מוטב שיתעדכן, שיזהה היכן המחסור ולא יציע הכשרה לענפים דועכים, כמו לענף הטקסטיל", אומר בכיר באחד מענפי התעשייה.

משרד החינוך: חצי מיליארד שקל לחינוך הטכנולוגי בתקציב הדו-שנתי

מינהל המדע והטכנולוגיה במשרד החינוך מהדק את התיאום עם צה"ל ועם התעשיינים בניסיון לגבש תוכניות ממוקדות לפיתוח החינוך הטכנולוגי. חלק מהתוכניות, כך אומרים בכירים במשרד, כבר יצאו לדרך, ובמסגרת אחת מהן נפתחו כ-100 כיתות לימוד שעתידות להכשיר מדי שנה כ-2,500 טכנאים.

"חשוב להדגיש שאנחנו לא חוזרים אל החינוך הטכנולוגי הישן, כי היום הטכנולוגיה שונה וכוללת רובוטיקה, מחשבים, תוכנה ואלקטרוניקה, ולשם אנחנו רוצים לכוון את המהלכים שלנו", אומר ל"גלובס" בכיר במשרד החינוך. לדבריו, במסגרת התקציב הדו-שנתי לשנים 2011 ו-2012 הוקצו לתוכניות ההרחבה של החינוך הטכנולוגי כמעט חצי מיליארד שקל.

"המדינה הזניחה במשך השנים את החינוך הטכנולוגי", אומר מנכ"ל משרד התמ"ת, שרון קדמי, שמונה בידי השר שלום שמחון לעמוד בראש צוות שיתאם דרכי פעולה לפתרון המשבר. לדברי קדמי, בתוך כחודשיים-שלושה יגבש הצוות מסקנות והשר יגיש הצעת החלטה לממשלה: "במדינות רבות בעולם החינוך הטכנולוגי נחשב לדובדבן שבקצפת, ולחברות ענק כמו מרצדס, סימנס ופולקסווגן יש בתי ספר להכשרת עתודה".

בצה"ל מודאגים: "מנסים לספק לעתודאים סביבה היי-טקיסטית"

"אנחנו קולטים כל העת מערכות לחימה חדשות שמחייבות כוח אדם טכנולוגי, ובמצב הזה המחסור מורגש: ככל שהאתגרים הטכנולוגיים גדלים, כמות האנשים יורדת. הפער בין הצרכים שלנו כמערכת לבין כמות האנשים שיש לנו בפועל מגיע לכ-30%", מתריע גורם צבאי באחת היחידות הטכנולוגיות של חיל האוויר.

קצין ביחידה טכנולוגית אחרת, של חיל התקשוב, הזהיר באחרונה מירידה ברמת הנכונות של מתגייסים לשרת במסגרת עתודה: "בשנתיים האחרונות מגיעים אלינו הרבה פחות עתודאים ממה שאנחנו צריכים. המצוקה אדירה. קיים כרסום בערך המוסף שדירבן בעבר רבים להשתלב במקצועות טכנולוגיים בצבא, ואנחנו מנסים להמציא עבורם את הגלגל מבחינת האתגר ולספק להם סביבת עבודה שהולמת פעילות היי-טק, עם סלי העשרה שכוללים השתלמויות באותו אופן שחברה כמו אינטל מעמידה לאנשיה. אנחנו בפירוש מנסים לקרוץ להם", אומר הקצין.