ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב עירערה אתמול (א') בפני בית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה על הזיכוי של השר דן מרידור ועו"ד אילן שביט בפרשת שכר-הטרחה המותנה מאיל ההון ארקדי גאידמק.
לפני כחודש החליט בית הדין המשמעתי המחוזי, בדעת רוב, לזכות את מרידור ושביט מאשמת הפרת חוק לשכת עורכי הדין, האוסר על התניית שכר-טרחה בתוצאות משפט פלילי. זאת לאחר שקבעו כי הסעיף אינו חל על הליכי שימוע, שבו ייצגו מרידור ושביט את גאידמק בפני הפרקליטות.
הקובלנה המשמעתית הוגשה בנוגע לתקופה שמרידור שימש כעורך דין פרטי, וקיבל לידיו את ייצוגו של גאידמק בהליכי השימוע שלו.
במהלך הדיון המשמעתי התברר כי מרידור ושביט קיבלו מגאידמק הבטחה לקבל שכר-טרחה בסך כולל של 1.5 מיליון דולר, לא כולל מע"מ, בעבור ייצוג בשני שימועים ב-2006 וב-2008.
לפי הסכם שכר-הטרחה הראשון, נקבע כי גאידמק אמור לשלם סך של 5 מיליון דולר נוספים במקרה של "הצלחה בשימוע" - דהיינו, אם לא היה מוגש כתב אישום נגד גאידמק.
בהכרעת הדין קבעו שופטי הרוב, עורכי הדין ציון אמיר ויונה חייר, כי הסעיף האוסר התניית שכר-טרחה בתוצאות ההליך אינו חל על שימועים, מאחר שמדובר בהליך נפרד מהמשפט עצמו.
שופט המיעוט, עו"ד אבי אודיז, קבע כי השימוע הוא חלק מהמשפט הפלילי. לדבריו, המחוקק אכן נקב בביטוי "משפט פלילי" ולא "הליך פלילי", ואולם זאת מאחר שהחוק נחקק לפני 50 שנה, ולא תוקן מאז 1961, ובתקופה ההיא לא היו הליכי השימוע, שהיו אז נדירים, לנגד עיניו.
"השחתת מידות"
בהודעת הערעור טוענים באי-כוח ועדת האתיקה, עורכי הדין עמוס ויצמן, רם גמליאל ומורן אוריה, כי ישיבת השימוע עשויה לשמש גם לצורך משא-ומתן בין הצדדים כדי להגיע להסדר טיעון, ובמצב כזה גם שופטי הרוב מסכימים כי התניית שכר-טרחה היא אסורה.
לדבריהם, "אם הבונוס ישולם תמורת הסדר טיעון מקל, אם השימוע צלח והסדר הושג, כי אז הסכם שכר-הטרחה מהווה עבירה".
לטענת ועדת האתיקה, "הסדר שכר-טרחה הכולל בונוס, ובייחוד בונוס גדול וענק בכל קנה-מידה, כמו זה שעליו הוסכם בין מרידור ושביט לבין גאידמק, פוגע קשות באמון הציבור במערכת השלטון. נוצרת תחושה בציבור שעל-ידי תשלום סכומי-עתק ניתן להשיג תוצאות, ושההחלטות אינן ענייניות או עלולות להיות לא ענייניות.
"האם בכל יום, כדבר שבשגרה, מסוכם בונוס של 5 מיליון דולר במקרה של שימוע מוצלח שמונע הגשת כתב אישום? האם יש להתיר קניית הצלחה בהליך פלילי מסוג זה בסכומי-עתק, תוך התעלמות מהמסר הציבורי העולה מהתנהלות זו?"
עוד נטען בערעור לבית הדין המשמעתי הארצי, כי מפסק הדין עולה כי גם בהליכי שימוע בפני ועדות שחרורים, רשאי סנגורו של האסיר לגבות שכר-טרחה המותנה בהצלחתו לשחרר את האסיר ממאסרו, וכן בהליכי מעצר-ימים.
"הכרעת הדין של שופטי הרוב לחלוטין אינה מתקבלת על הדעת", טוענת ועדת האתיקה, "היא מביאה למרבה הצער לחשש ממשי מפני השחתת מידות, ולא ניתן להשלים עמה". (בד"א 25/11).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
