החדשים והמומלצים: הספרים החדשים שלא תוכלו להפסיק לקרוא

אחרי 30 שנה

"האי ברחוב הציפורים", אורי אורלב, כתר

כנגד כל הסיכויים אלכס מצליח להתחמק מהסלקציה ומתחבא בבית מספר 78 ברחוב הציפורים. בין קירותיו של הבית ההרוס, ובמעברים הסודיים בין הדירות בגטו ממשיך אלכס להתחבא ימים, שבועות וחודשים.

אלכס הוא שורד, ילד יהודי שורד בעולם שהפך למטורף ומתועב, עולם אלים שבו היהודים נרדפים ומושמדים, ואלכס, ממתין לשובו של אביו.

"האי ברחוב הציפורים" פורסם לראשונה לפני 30 שנים ושימש את בני דורי. אך הזמן עבר וכספרים אחרים מאותה התקופה, למרות איכותו הבלתי ניתנת לערעור זוהרו עומם. כעת, אחרי 30 שנים מישהו קיבל החלטה להדפיס אותו מחדש. החלטה נהדרת. ספר ראוי גם ראוי לדור שהחשש הגדול ביותר הוא שיאבדו את ההיסטוריה.

קרובי משפחה:הספר הראשון שעולה בדעתי הוא כמובן "יומנה של אנה פרנק" מאת אנה פרנק, אבל בזכרוני מימי ילדותי קיים גם הספר המרתק "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים" מאת יוסף ז'מיאן, ואחרון חביב, "אין פרפרים פה" ספר השירים והציורים של ילדי גטו טרייזינשטט.

השיבה להודו

"גבעות הטיגריס", סריטה מנדנה, ידיעות ספרים

השנה: 1878, המיקום: הודו. דווי גדלה להיות יפיפייה ופראית ונערצת בידי כל בני משפחתה ונפשה נקשרה בנפשו של דוואנה, נער כישרוני שאימו מתה בנסיבות טרגיות. ילדותם הקסומה בחבל הארץ המקסים והפסטורלי נקטעת בבת אחת בלילה אחד. נפשה של דווי יוצאת לאל מאצו, צייד הטיגריס המהולל השוכן בכפר הסמוך, משיכה שתגרום לטרגדיה.

הודו, הודו ועוד פעם הודו. נדמה כי הארץ הענקית הזאת אינה מפסיקה להעניק לקורא הישראלי חוויות. ומה הפלא? מקום כל-כך זר וייחודי, בעל היסטוריה כה שונה ואחרת מהמוכר לנו בני תרבות המערב. איך אפשר שלא להתפעל? רומן יפה ופיוטי, הרפתקה, טרגדיה, שמחות וציוריות בפשע. למה לא. יהיה להיט.

קרובי משפחה: המ... אם נתעלם מהספר המוכר כל-כך "נער החידות מבומבי" מאת וויקאס סווארופ, תמיד אפשר יהיה להיזכר בספר המקסים "אדמה אדומה וגשם סוחף" מאת ויקראם צ'אנדרה, ומשם להמשיך ל"מהומה בגן הגויאבות" מאת קיראן דסאי, ספר שנדמה כקריאה קלילה ומשעשעת, אך מכילה בתוכה סאטירה עוקצנית על התרבות ההודית המודרנית.

שק עצות לקוראים

"בוער בעצמותי", איציק אורן, הספרייה

כשאדם מפרסם אוטוביוגרפיה ועל הכריכה נכתב שהאיש הקים את "שילב" הצפייה של הקורא הסביר היא לספר כלכלה מודרני עמוס בשבחים עצמיים של המחבר המסביר עד כמה הוא מוצלח ומצליח ואיך נאבק בעולם האכזר כנגד כל הסיכויים והצליח להראות לכולם מה הוא שווה ועד כמה.

ובכן, כמעט כצפוי איציק אורן, בנם של משפחת עולים מעירק נאלץ, כמו רבים מבני דורו, לפלס את דרכו קדימה בעולם עוין ומתנכר, ואכן הצליח, אלא מה, לזכותו ייאמר שהוא גם מצליח לחרוג מהתבנית האוטוביוגרפית הצפויה ולהעניק לקורא חוויית קריאה מלאה יותר. ואכן, הקורא לומד קצת יותר על האיש, על עולמו, על משפחתו ואפילו מקבל שק גדול של עצות טובות - לאו דווקא עסקיות.

קרובי משפחה: בשנים האחרונות הקורא הישראלי מוצף בספרות מקור אוטוביוגרפית במגוון רחב של תחומים, החל מעסקים וכלכלה (סטף ורטהיימר), דרך עולם התיאטרון (גילה אלמגור), תקשורת (חים יבין), פוליטיקה (אהוד ברק) וכלה בעולם המושגים הצבאי (בוגי יעלון), ונדמה שעוד היד נטויה.

זומבייה

"מלחמת הזומבים הגדולה", מקס ברוקס, ידיעות

מגפה החובקת את העולם כולו התפרצה לפתע, כמו מין האין. יום אחד המתים הפסיקו למות. לא רק זה אלא שהתאווה היחידה של המתים היא בשרם של החיים, והעולם כולו נסוג לאחור למלחמת חורמה במתים חיים. רעיון ה"זומבי" אינו חדש. הקולנוע גילה אותו כמעט יחד עם המצאת סרטי ה"אימה". מאידך רק בשנים האחרונות הגיע הקולנוע לאפשרות ליצור סרטי זומבים שאינם נראים כמו בובות מגוחכות. ואם כך, מדוע לא בספרות?

מקס ברוקס עושה את זה בגדול. תוך כדי שיטוט ברחבי כדור הארץ ותיעוד "סיפורים אמיתיים מהמלחמה" הוא מצליח ליצור תמונה אמינה ומרתקת - ברור שגם ספר זה יהפוך לסרט. מגניב בטירוף. שווה.

קרובי משפחה: משום מה קריאה בספר הזכירה לי יותר מכל את ספרי "סדרת האימים" מאת דאן שוקר (טוב, האמת היא שהם בעיקר נכתבו בידי סטודנטים מורעבים) שרבים מבני דורי היו מרותקים אליה. עם יד על הלב - מי לא זוכר אל לארי ברנדט, איבן קוריטניצ'וב ומורנה אולברטסון הבלונדינית החטובה (השוודית כמובן) להשיג בקיוסקים.