מה צפוי בדוח מבקר המדינה הקרוב על רשות השידור?

האם דוח המבקר על רשות השידור יקבע מסקנות פרסונליות - או שלהמלצותיו יהיו משמעויות הרות-גורל לשידור הציבורי? ■ לינדנשטראוס: "יש להרחיק מרשות השידור כל שיקול פוליטי"

הדוח המיוחד של מבקר המדינה על רשות השידור אמור להתפרסם במאי. בעבודתו במהלך 2010 בדק הצוות המקצועי מטעם המבקר סוגיות רבות הקשורות בהתנהלות רשות השידור ובדרכי קבלת ההחלטות; על כך פורסם, בין השאר ב"גלובס", לא אחת.

ואולם ערב פרסום הדוח, בה בשעה שהוא מונח לתגובה על שולחן ראש הממשלה, שמשמש כשר הממונה על רשות השידור, ראוי להציג את השאלה: האם הדוח ידון רק בכשלים ניהוליים-פרסונליים - או שמא הוא יכלול בתוכו כשלים מהותיים ותפיסתיים בשידור הציבורי הישראלי, הוא רשות השידור.

במכתב ששלח היום (ב') מבקר המדינה לראש הממשלה בעניין הוא כותב: "בתקופה זו מקדם משרד ראש הממשלה רפורמה נרחבת ברשות השידור, שבמסגרתה מתקבלות החלטות ארגוניות וניהוליות בעלות השלכות לתפקודה העתידי של הרשות.

"לאור זאת החליט משרד מבקר המדינה להעביר לראש הממשלה כמה מהממצאים בדוח המחייבים טיפול מיידי, ובהם נושא מינוי חברי מליאת רשות השידור. על-פי האמור בדוח המבקר, יש להרחיק כל שיקול פוליטי כדי להבטיח את קיומה של רשות השידור כגוף ציבורי ועצמאי המקבל החלטות אך ורק לפי שיקולים מקצועיים".

כמו כן, המבקר הצביע על הצורך ב"תיקון מוקדם ככל האפשר של חוק רשות השידור, כדי להבטיח את מעמדה העצמאי של רשות השידור. הדוח מתייחס לפעילותו של מנכ"ל רשות השידור - בין השאר לפעולותיו בענייני כוח-אדם, אשר על-פי הדוח נעשו פעמים רבות תוך התעלמות מהוראות הדין והנוהל.

"בהתנהלות זו היה כדי להטמיע ברשות השידור תרבות ניהולית קלוקלת. אין להשלים עם הליקויים שהועלו בתחום זה - המצביעים על כשל ארגוני וניהולי. כל פעולותיה של רשות השידור ממומנות מכספי הציבור, ומנהליה חבים לציבור את חובת הנאמנות".

רשות השידור כיום אינה מתפקדת. היא גרעונית בהגדרתה, וחובותיה מגיעים לכ-500 מיליון שקל. הרפורמה, שאמורה לצאת לפועל, מתקדמת באופן משמעותי, אבל חתימה סופית עדיין אין, חרף מאמצים עילאיים.

מאוד נוח, ואולי גם לא לגמרי מוטעה, להאשים את הנהלת הרשות הנוכחית במצב. על דוח מבקר המדינה לענות אחת ולתמיד - האם המדינה נוהגת נכון בשידור הציבורי, האם היא עשתה זאת לאורך ההיסטוריה, ואיזה אופק יש לרשות לאור היחסים בין הדרג הפוליטי למוסדותיו של הגוף הזה.

האם דוח המבקר יקבע - "על הממשלה הנוכחית להעביר בהקדם את חוק רשות השידור החדש, אחרת אין כל עתיד לשידור הציבורי בישראל"?

בשבוע הבא אמור לעלות לוועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ כרמל שאמה-הכהן (ליכוד), חוק רשות השידור החדש, שאמור לנתק אחת ולתמיד את מוסדות הרשות מהדרג הפוליטי. 4 שנים בקירוב שהחוק הזה נדון, עולה ומאושר - וחוזר שוב לשולחן הדיונים, אך אינו מצליח להגיע לידי מיצוי; גם הפעם הוא עדיין נראה רחוק.

תלות מסוכנת

מליאת רשות השידור היא הגוף המתווה את מדיניות הרשות והמבקר את התנהלותה ותכניה. רק בשבוע שעבר, לאחר כשנתיים, נרשמה התקדמות מהותית ואמיתית בדרך למינויה של מליאה כזו, כאשר שורת המועמדים עלתה לדיון בוועדת המינויים של השירות הציבורי, בראשות עו"ד טנה שפניץ.

בינתיים רשות השידור מתנהלת ללא אכיפה פנימית ראויה של מוסדותיה, ועם ועד מנהל מנוטרל ומשותק המונה 4 חברים, אשר חוששים לקבל הכרעות משמעותיות, ואף קיימת חוות-דעת האוסרת זאת עליהם. וכל זאת, בתקופה שבה אמורה להתקבל הכרעה בעניין הרפורמה, שבמסגרתה יפרשו 700 עובדים.

ואין זו הפעם הראשונה שבה הליכי המינוי נמשכים זמן כה רב. כל הליך מינוי של מליאה חדשה בשנים האחרונות נמשך זמן בלתי הגיוני, כמה וכמה חודשים, ובינתיים משתק את פעילות רשות השידור.

המליאה הנוכחית מונתה אחרי שנתיים; את האשמה בכך אפשר לתלות בשינויי השלטון התכופים בישראל, ובתיק רשות השידור שהתגלגל בדרך-כלל לשרים שעסקו בנושאים אחרים, שנתפסו בוערים יותר. כל זה מבהיר עד כמה התלות הזו בין הפוליטיקאים לרשות מסוכנת ושמה רגליים לעצמה.

גם ההליך עצמו של מינוי המליאה ארוך ובלתי אפשרי כמעט. על שר ממונה להעביר רשימה של מועמדיו לכ-150 גופים ציבוריים ומוסדות. אלה שולחים את חוות-הדעת שלהם על המועמדים שמציג השר, למרות שלרובם אין כל דעה בנושא.

ובכל זאת, לא ברור כיצד השר מחליט על מבנה הרשימה שהוא ממליץ - מהם הכללים לגיבושה ומה הליך קבלת ההחלטות? כך בכל פעם, בכל רשימה מומלצת מספר המועמדים בעלי הזיקה הפוליטית עולה על גדותיו.

שוב ושוב מנסים שרים ממונים להשחיל למליאת רשות השידור מועמדים מטעמם, אשר נפסלים על-ידי הגורמים המשפטיים מטעמים פוליטיים.

ל"גלובס" נודע כי בראשית 2010 קבעה ועדת שפניץ כי מתוך 23 המועמדים שהציב השר הממונה דאז על רשות השידור, יולי אדלשטיין - כמחצית נגועים בזיקה פוליטית. גם מתוך 11 המועמדים שכן אושרו - וכאמור מדובר באותה מליאה שעדיין לא אושרה - 5 בעלי זיקה פוליטית, בהם גם היו"ר המכהן, אמיר גילת, שבעברו היה יועצו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כשזה שימש שר אוצר.

אמנם גילת הכחיש שוב ושוב כי למינוי ההוא, כמו גם לנוכחי, יש קשר פוליטי, וטען כי הוא אינו נמצא בקשר עם נתניהו. אבל קשר, כזה או אחר יש, ובהיעדר כללים קבועים וברורים - הדרגים המשפטיים תמיד יהיו אובדי-עצות.

"מישהו משלנו"

למעשה, אי-אפשר להאשים את אדלשטיין בניסיונותיו - בהעדר כללים ברורים בנושא. בכל פעם מגלגלים השרים הממונים רשימה של אנשים שניחוח של התערבות פוליטית עולה ממינויים אל היועצים המשפטיים. כך עשתה זאת גם הפעם שפניץ, שהעבירה את תוצאות בדיקתה ליועץ המשפטי לממשלה.

הזיקה הבלתי הגיונית הזו בין השידור הציבורי לשר הממונה באה לידי ביטוי גם בפרשת עזיבתו של משה גביש את כס יו"ר רשות השידור ביוני 2009. גביש היה יו"ר אקטיבי ודומיננטי, ולבסוף נאלץ להתפטר, לאחר שככל הנראה הובהר לו על-ידי השר הממונה כי לא בהכרח יישאר בתפקידו.

ל"גלובס" נודע כי בפורומים שונים אמר גביש כי השר אמר לו גלויות: "אנחנו מחפשים מישהו משלנו", ואולם בלשכתו של אדלשטיין הכחישו זאת נמרצות.

למרבה האירוניה, גם נסיבות עזיבתו של אדלשטיין עצמו את תפקידו שלו כמה חודשים אחר-כך באות על רקע דומה. אדלשטיין ביקש למנות את אמנון דיק לתפקיד יו"ר הרשות, ואילו ראש הממשלה, על-פי פרסומים אז, התנגד למינוי. אדלשטיין החזיר את התיק המיוסר.

כל עוד הממנים ברשות השידור הם אנשי הדרג הפוליטי - כך זה יימשך.

התנהלויות תמוהות

רשות השידור היא גוף לא מתפקד. כבר 7 שנים שאין לה תקציב אמיתי ומאושר, משום שהרפורמה מתעכבת שוב-ושוב, ולא בכדי. במהלך 2010 בדק מבקר המדינה את הליכי המינויים ברשות השידור.

אין ספק, מוטי שקלאר לא היה המנהל האולטימטיבי, וככל הנראה דוח מבקר המדינה יקבע זאת במאי, למרות שהוא לא צפוי, ככל הנראה, להצביע על מעשי שחיתות כאלה או אחרים או להמליץ על העמדה לדין - אלא רק על שורה של כשלים ניהוליים.

במהלך השנים חשפנו כאן, ונחשפו בפרסומים אחרים, שורה של התנהלויות שלכל הפחות ראוי שירימו גבה.

בין היתר דובר ופורסם לא אחת על העובדה שעשרות מבכירי רשות השידור מכהנים בתפקידיהם ללא שעברו הליך מכרזי. בהם גם מנהלי המדיה השונים, כמו מנהל ערוץ 1, מושון מצליח, שמשמש בתפקיד מ-2008 לאחר שמכרז שנערך הסתיים בלא תוצאות, כך על-פי פרסומים מאותה תקופה.

גם לתפקיד מנהל הטלוויזיה בערבית לא נבחר אדם לתפקיד במכרז מאז 2002. מאז 2008 שקלאר עצמו הוא המנהל של הטלוויזיה בערבית. גם מנהל קול ישראל, אריה שקד, מכהן בתפקידו 3 שנים ללא מכרז, וכך גם מנהל הרדיו בערבית, אדמונד סחייק, שכבר 28 שנה משמש בתפקיד.

ואולם זה לא נגמר רק בתפקידי הניהול. גם עיתונאים וטאלנטים כאלה ואחרים הועסקו ברשות באופן תמוה. כך למשל, פורסם כבר כי מנשה רז, שפרש מרשות השידור באופן מסודר וזכה בכל התנאים של גמלאי, חזר לעבוד ברשות ללא חוזה למשך יותר מ-3 שנים. רק בספטמבר 2010 הוחלט להפסיק את עבודתו בערוץ 1.

כמו כן, נושא מתן אישורי העבודה ברשות השידור לא הוסדר עד לפרסום בנושא ב"גלובס" השנה, ועיתונאים כדליה מזור ושרון וכסלר השתתפו בתוכניות ריאלטי תוך אישור בעל-פה - ולא באופן מסודר.

השנה גם הוסדר, כפי שפורסם ב"גלובס", נושא חוזהו של יהורם גאון כמגיש ברשת ב', לאחר שבמשך חודשים הועסק ללא חוזה מוסדר.

זכור גם סיפור העסקתו של אבי רצון, שהשתכר 25 אלף שקל בחודש, ללא שלמעשה סיפק את השירות שבעבורו נשכר. גם הליך בחירתו של אפי משעל, סמנכ"ל הטכנולוגיות, שנוי במחלוקת. משעל גויס כפרויקטור, אך לבסוף החל לאייש את תפקיד הסמנכ"ל.

אבי רצון, מנשה רז ויהורם גאון סירבו בזמנו להגיב לדברים, בעת שהתפרסמו הידיעות שנגעו אליהם.

700 מיליון שקל להצלה

שקלאר יסיים את תפקידו ביולי. לפני סיום תפקידו יתפרסם, כנראה, דוח מבקר המדינה, ופוליטיקאים נרעשים יבקשו לדון ולדוש בדברים.

ואולם יהיה גורלו של שקלאר אשר יהיה, אי-אפשר להתעלם מגורלה של רשות השידור כולה. רשות שמתפקדת ללא מליאה מלאה, ללא ועד מנהל - בניגוד לחוק - וללא החוק שאמור לנתק באופן ברור את הקשר בין הפוליטיקאים לשידור הציבורי.

לא בכדי, בחודשים האחרונים האוצר מסרב קטגורית להתקדם בדיונים על מימון הרפורמה, בהיעדר החוק המאושר - אין כל עתיד לרשות השידור, ולא משנה כמה כסף יושקע בה.

יש לזכור כי הרפורמה מדברת על 700 מיליון שקל שהציבור אמור להשקיע בהצלת ערוץ 1 וקול ישראל - בין אם בתשלום אגרה, ובין אם בהשקעה של האוצר.

אחת ולתמיד, יש להבהיר כי רשות השידור אינה מגרש משחקים לפוליטיקאים. הם אינם יכולים למנות את מי שיכול להיטיב עמם לתפקידים בתוכה, ויש לקבוע אחת ולתמיד נהלים שימנעו כל נגיעה של פוליטיקאי ברשות.

כך, אולי, יהיה אפשר לנהל את הרשות ולפקח עליה, ולא להשלים עם עוולות ארוכות-שנים ומנהלים אשר עושים ברשות ככל העולה על רוחם, על מנת להתקיים בתפקיד - או לחילופין להתקיים בחיים הציבוריים.

מהו "חוק רשות השידור"?

החוק הוצע בראשונה ב-2006 על-ידי השר הממונה על חוק הרשות דאז, איתן כבל. על-פי ההצעה המקורית, תנותק רשות השידור לחלוטין מהדרג הפוליטי. מאז עבר החוק מספר גלגולים.

כיום - על-פי ההצעה שעברה בקריאה ראשונה באוקטובר 2010 - במקום מליאת רשות השידור תכהן מועצה של 13 חברים שייבחרו על-ידי רשימה על-פי קטגוריות שתציע ועדת איתור. אותה ועדה תמונה על-ידי הממשלה.

המינוי בפועל של חברי אותו דירקטוריון מצומצם יהיה על-ידי הממשלה, והיא זו שתוכל לפטר את חבריה או את המנכ"ל, שיתמנה על-ידי הדירקטוריון.

שידור במיספרים
 שידור במיספרים