עו"ד מירב אביטל-מגן: "תביעות ייצוגיות מוגשות כלאחר יד"

הסרט "הרשת החברתית" מספר את סיפורו של מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק. הסרט נפתח בלילה סתווי בשנת 2003, שבו צוקרברג, סטודנט באוניברסיטת הרווארד וגאון מחשבים, מתחיל לעבוד על רעיון חדש - יצירת אתר אינטרנט שבו סטודנטים גברים בוחרים איזו מבין הסטודנטיות באוניברסיטה אטרקטיבית יותר. הסרט ממשיך ברעיון של צוקרברג ליצור רשת חברתית בלעדית לסטודנטים בהרווארד, ומציג את ההצלחה של אתר פייסבוק שמונה כיום כחצי מיליארד גולשים ומכונה "היבשת השישית".

בסרט מוצגים בהרחבה גם שני עימותים משפטיים חריפים שאליהם נקלע צוקרברג. האחד - בדבר זכויות הקניין לרעיון שהוביל להקמת פייסבוק; והשני - שאלת הבעלות על פייסבוק של אדוארדו סוורין, חברו הטוב של צוקרברג ומי שפיתח את האלגוריתם שאיפשר את ייסודה של הרשת.

במציאות, פירמת עורכי הדין שייצגה את צוקרברג במאבקיו המשפטיים היא Wilson Sonsini Goodrich & Rosati, משרד אמריקני מפורסם המונה 600 עורכי דין וממוקם בפאלו-אלטו בלב עמק הסיליקון בקליפורניה.

באותה תקופה שבה ייצג את צוקרברג, הגיעה לעבוד בפירמה ישראלית צעירה, עו"ד מירב אביטל-מגן, כיום עורכת דין מבטיחה במשרד עורכי הדין צבי אגמון.

"ב-2002", מספרת אביטל-מגן, "נסעתי עם בעלי, ד"ר עמיחי מגן, מנכ"ל המכון לדמוקרטיה, משפט ודיפלומטיה במרכז שלם, לקליפורניה, בעקבות הדוקטורט שהתחיל לכתוב באוניברסיטת סטנפורד. כשהגעתי לשם לא היה לי מושג איפה אעבוד, אבל למזלי, חברת אמדוקס הישראלית פנתה למשרד וילסון כדי שייצג אותה בתביעה שהוגשה נגדה על כך שפספסו תחזית של רבעון.

"במשרד חיפשו עורך דין ישראלי שיעזור בתיק הזה, וכך הגעתי אליו והתחלתי לעבוד בו עוד לפני שהיה לי רישיון אמריקני, ובלי שידעתי שזה אחד המשרדים הגדולים בארה"ב".

עם הלקוחות הגדולים של המשרד נמנים, בין היתר, חברות הענק גוגל ופייסבוק. "מ-2007 התמחיתי שם בנישה של תובענות נגזרות בתחום של מיזוגים ורכישות. אחד מהתיקים הגדולים שבו טיפלתי, למשל, היה של ג'ננטק, חברת התרופות הגדולה שנרכשה על-ידי roshe. תוך כדי הליך המיזוג הגישו בעלי מניות תביעה, בטענה כי מחיר הרכישה נמוך מדי וערך המניה יורד. הסכסוך התנהל בפני בית משפט פדרלי ובית משפט מדינתי. אנחנו ייצגנו את ג'ננטק ונושאי משרה בחברה. התיק הסתיים בפשרה שבה בעלי המניות קיבלו פיצוי".

חברת ענק נוספת שאותה ייצגה אביטל-מגן עם הצוות האמריקני הייתה סולקטרון, יצרנית רכיבי האלקטרוניקה הגדולה בעולם, בתביעה נגזרת שהגישו נגדה בעלי מניות לאחר שהחברה התמזגה עם חברת פלקסטרוניקס.

"נאבקנו שם במשך חודשים כדי להדוף בקשות של צו מניעה שהגישו בעלי המניות, כדי למנוע את המיזוג", מספרת אביטל-מגן. "זה הגיע אפילו עד העליון של קליפורניה, ולבסוף הצלחנו לאפשר את המיזוג".

במאי 2009 חזר הזוג מגן לארץ, ומירב התחילה לעבוד ביחידה למכשירים פיננסיים ברשות ניירות ערך.

"הייתי אחראית על כל ההיבטים המשפטיים של עבודת היחידה, לרבות מתן ייעוץ משפטי וגיבוש חוות-דעת בעניינים עקרוניים, טיפול וגיבוש עמדת הרשות בנוגע לתובענות ייצוגיות אשר הוגשו נגד החברות המפוקחות, הכנת וקידום חקיקה בתחום ניירות ערך. נשארתי ברשות פחות משנה, כי לבי נמצא בליטיגציה, והתגעגעתי לעסוק בכך.

"מכיוון שאנחנו גרים בירושלים, הבחירה לעבור למשרד אגמון ולעסוק שם בליטיגציה הייתה טבעית. ידעתי תמיד שלמשרד יש מוניטין מצוין. יש לי רק דברים טובים להגיד על המשרד ועל מחלקת הליטיגציה שלו. אני עוסקת הרבה בייצוג של נתבעים בתביעות ייצוגיות וגם בסכסוכים מסחריים אחרים".

- מה דעתך על ריבוי הבקשות לתביעות ייצוגיות שמוגשות בארץ?

"לצערי, הרבה תביעות ייצוגיות מוגשות כלאחר יד ובלי הכנה ממשית. התופעה הזו מגיעה מארה"ב. גם שם יש הרבה מאוד בקשות לתביעות ייצוגיות שמוגשות בלי הכנה רצינית ובאופן מיידי. מספיק שיש ידיעה קטנה בעיתון ששתי חברות מתמזגות, וכבר עורכי הדין של התובעים מריצים תביעות. זה די מטורף.

"בארה"ב הוגשו כל-כך הרבה תביעות ייצוגיות בתחום של שוק ההון, עד שב-1995 נאלץ הקונגרס לחוקק תיקון לחוק שהגביה את תנאי הסף להגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית. יכול להיות שגם אנחנו בארץ ניאלץ לעבור אותו תהליך כדי להגיע לאיזון בכמות התביעות הייצוגיות שמוגשות, שהיא מופרזת ונעשית בצורה שרלטנית".

- למה החלטת ללמוד משפטים?

"אמי, שהיא מנהלת תיכון בבאר-שבע, מספרת שכשהייתי בת 3 וחצי ושאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, אמרתי 'אני רוצה להיות שופטת'. אני לא יודעת אם זו מיתולוגיה משפחתית או סיפור אמיתי. בכל מקרה, תמיד היה לי ברור שאלך ללמוד משפטים ולהיות עורכת דין מגיל צעיר.

"למדתי באוניברסיטה העברית והתמחיתי אצל שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, כשהייתה פרקליטת המדינה. אחרי זה עבדתי במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, תחת הנחייתה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, דוידה לחמן-מסר.

"אני שמחה שבחרתי ללמוד משפטים, למרות שאנחנו משפחה מאוד מוזיקלית, ויכולתי לפנות גם לדרך הזו. בצעירותי ניגנתי בנבל ובפסנתר, ואחי, אבי אביטל, הוא נגן מנדולינה קלאסי שגר בברלין ומועמד השנה לפרס הגראמי תחת הקטגוריה של 'הופעת סולו הכי טובה עם תזמורת'".

- מה את אוהבת במקצוע?

"את האינטראקציה עם הלקוחות המובילים בשוק ואת ההופעה בבית משפט. אני מרגישה שכל תיק הוא כמו פאזל שצריך לחבר בו את כל החלקים, יש בזה הרבה סיפוק".

- מה את לא אוהבת במקצוע?

"מערכת אכיפת החוק בארץ היא במצב לא טוב. אנחנו מדינה שדומה לילד בן 10, שלובש בגדים של ילד בן 4. אין מספיק שופטים, פרקליטים, שוטרים, ואני כעורכת דין נתקלת בזה במסגרת עבודתי".

- מה את עושה אחרי העבודה?

"המבלה עם משפחה החמה והמדהימה שלי, יוגה, תיאטרון, מוזיקה".

- מהן השאיפות שלך לעתיד?

"להמשיך לעבוד במשרד אגמון ולצמוח עם המשרד. בטווח הרחוק אולי ללכת לשפיטה, כדי להצדיק את המיתולוגיה המשפחתית".

עו"ד מירב אביטל-מגן

גיל: 35

מצב משפחתי: נשואה

משרד: אגמון ושות'

ותק: 10 שנים

תחום התמחות: ליטיגציה מסחרית

עורך דין מוערך בתחום: "קשה לבחור כי הקולגות שלי באגמון כולם עורכי דין מוכשרים בצורה יוצאת מן הכלל. בכל זאת, בתחום שלי - עו"ד רון רוה ממשרד אגמון, עו"ד יואב הירש ממשרד אגמון, ועו"ד צבי אגמון, שלדעתי הוא ליטיגטור בחסד"