ממזרים חסרי כבוד: הצצה לצבא שכירי החרב של קדאפי

מוחמד, בן 16, חצה את הגבול מצ'אד ללוב לפני כשלושה שבועות בחיפוש אחרי עבודה. בעיר הדרומית סאבחה, בפאתי המדבר הלובי, פגש אותו אחד מאנשיו של מועמר קדאפי. הוא הציע לו טיסה לטריפולי וכסף אם יצטרף לכוחות שהגנו על הרודן הלובי. זמן קצר אחר כך מוחמד, רועה-צאן, מצא את עצמו חייל במיליציה חמושה, כפי שסיפר לכתב ה"סאנדיי טלגרף" שפגש אותו בבית מעצר של כוחות האופוזיציה.

בימים האחרונים החלו כתבים מערביים שהגיעו למזרח לוב לבדוק את השמועה על שכירי חרב אפריקאים שהגיעו מרחבי היבשת. ברוב המקרים, השמועה התבררה כנכונה גם אם באופן חלקי. רוב שכירי החרב האפריקאים שעמם דיברו הכתבים הם מהגרי עבודה עניים ממדינות שכנות שגויסו בשבועיים האחרונים בשטחים בלוב שעדיין היו בשליטת שבטו ואנשיו של קדאפי. הובטחו להם סכומי כסף גדולים, והם צוידו בנשק ופוזרו באמצעות מטוסים בשדות תעופה במזרח המדינה, היישר לתוך קלחת הלחימה האכזרית. כזה היה סיפורו של מוחמד.

"גבר בתחנת האוטובוס בסאבחה הציע לי עבודה", סיפר הצעיר מצ'אד, "הוא אמר שאני אקבל טיסה חינם לטריפולי". ההזדמנות לחצות את מדבר לוב בטיסה ולא במסע מפרך קרצה לו. אך במקום בירת לוב הונחת מוחמד, יחד עם 300 שכירי חרב טריים אחרים, בשדה תעופה סמוך לבאיידה. את הנשק הוא קיבל כבר במטוס.

"קדאפי יעניק לכם הרבה כסף אם תעשו עבודה טובה", תיאר הצעיר את דברי המפקדים, במה שנשמע כעדות מרשיעה לאחריותו של הרודן הלובי למעשי הרצח שביצעו הכוחות הלא-סדירים. מי שלא יבצע את הנדרש ממנו, הוסיף מוחמד לתאר, יוצא להורג. ברגע שהחיילים החלו לערוק ולנטוש, גם שכירי החרב הטריים הניחו את נשקם ונכנעו. "רק רציתי חיים טובים יותר, לא מלחמה", הוא הסביר, "לא ידעתי מה קורה בכלל. הם אמרו לי לעשות את הדברים הללו, וכשהיריות החלו - פחדתי מאוד".

אלימות ואכזריות יוצאות דופן

בעיר שהאט הסמוכה, 200 עצורים אפריקאים נכלאו בבית-ספר מקומי שהומר למתקן מעצר. לפי כתבת מגזין "טיים", שביקרה במקום, הם חיכו שהמורדים יחרצו את גורלם. רובם נושאים מסמכי זיהוי מצ'אד, מניז'ר וממאלי. "הם רואים בעצמם בני-מזל", דיווחה הכתבת, לאחר ש-15 מהם נתפסו והוצאו להורג בתלייה על-ידי ההמון. נכון לעכשיו, המורדים הלוביים מבטיחים לחוס על חייהם משום שהם רואים בהם "קורבנות של קדאפי".

מדינות אפריקה מכחישות בתוקף כי אזרחיהן נשלחו או גויסו להשתתף בלחימה לצד כוחות הנאמנים לקדאפי מתוך שטחן, וטוענות כי כל האפריקאים שנעצרו הם מהגרי עבודה שגויסו בתוך לוב. הטענה הזאת כנראה לא מדוייקת: פעילי האופוזיציה הלובית טענו בתוקף כי בין הלוחמים יש שכירי חרב מאפריקה שמדרום לסהרה. כהוכחה הם העלו סרטי וידיאו לאינטרנט שבהם מוצגים דרכונים של אזרחי ניגריה, אתיופיה וזימבבואה והזכירו כי הגיעו שכירי חרב גם מגאנה שניתן לזהותם משום שהם דוברי אנגלית, וכי הם מזהים לוחמים ממאלי דוברת הצרפתית וממדינות מערב-אפריקאיות כמו ליבריה. הם הוסיפו כי שכירי החרב הפגינו אלימות ואכזריות יוצאות דופן, וכי הטילו טרור על ערים שלמות.

הטענות אינן שמורות רק לאפריקאים. העיתון האוקראיני החשוב "סיגודנייה" דיווח כי טייסים אוקראינים משרתים בין שכירי החרב של משטר קדאפי. לפי העיתון, בשבועות האחרונים הם לקחו חלק פעיל בהפצצות, בטיסות אספקה ובהטסת מסוקים, תמורת משכורת לא גבוהה: בין 2,000 ל-8,000 דולרים בחודש. שגרירות אוקראינה בטריפולי הכחישה את הדיווח מכול וכול.

נלחמים על פיסת מדבר זרה

גיוס שכירי חרב לעת מצוא לא היה צריך להפתיע את מי שמכירים את מועמר קדאפי. כמו כל רודן במצוקה, המנהיג הלובי חזר בימים האחרונים לדפוסים שעבדו בשבילו בעבר. והם רוויי אלימות.

שלוש שנים בלבד אחרי שתפס את השלטון במהפכה צבאית, ב-1972, הקים קדאפי את הלגיון המוסלמי - צבא שכירי חרב ערבים וברברים בהשראת לגיון הזרים הצרפתי, שנועד לקדם את חזונו למדינה אדירה באזור הסאהל, הרצועה שמדרום למדבר הסהרה. בתקופה ההיא היה קדאפי עוד בשלב ה"פאן-ערבי" שלו, שהתבטא באידיאולוגיה גזענית כלפי האפריקאים השחורים והוביל לגיוס רבבות בני טוארג ושבטים אחרים ממאלי, מניז'ר ומאלג'יר.

קדאפי שלח את שכירי החרב הללו להילחם בצ'אד במהלך שנות ה-80, במסגרת מאבק טריטוריאלי על רצועת מדבר שוממת בין שתי המדינות. תיאורי העיתונאים דאז את הלוחמים הלא-מאומנים מזכירים את התיאורי מהשבוע: "מדובר במהגרים עניים, שכירי חרב, שהגיעו ללוב בחיפוש אחרי עבודה אזרחית, אך מצאו את עצמם - פחות או יותר בכוח - מוכרחים להילחם על פיסת מדבר שאינם מכירים", כתב עיתונאי צרפתי, כמצוטט בספר "גבולות האנרכיה" מאת סאם נולוצ'ונגו.

אחרי שורת תבוסות מחפירות בצ'אד, פורק הלגיון. רבים משכירי החרב ששירתו בו חזרו לארצות מוצאם ויהיו אחראים ברבות השנים למהפכות אלימות ולאי-יציבות קבועה באזור הסאהל. גם האידיאולוגיה הגזענית שטיפח קדאפי, שהעלתה על נס את השבטים הערביים הבדואיים, פעפעה באופן ישיר למערב סודאן, והפכה לקו המנחה של כנופיות הג'נג'וויד החמושות. שני עשורים לאחר מכן, הג'נג'וויד יהיו אחראים לטבח של אפריקאים מוסלמים שחורים בדרפור, בסיוע הממשל בחרטום. מומחים לדרפור מצביעים על קשר ברור בין תפיסת העליונות הערבית של קדאפי דאז לטבח חסר האבחנה בעשור האחרון.

כעת נשמעות השערות בלתי-מאומתות לפיהן חיילים לשעבר במיליציות הלגיון האיסאלמי, ובעיקר בני הטוארג, שבו ללוב בהזמנת קדאפי כדי להילחם לצדו במערכה הנוכחית תמורת כסף רב.

גם אחרי שפורק הלגיון, וקדאפי התפכח משאיפותיו הפאן-ערביות, תפסה הפאן-אפריקאיות שאימץ המנהיג הלובי גוון מהפכני ואלים במיוחד. קדאפי ניהל בסהרה מחנות שבהם התאמנו כנופיות חמושות ממערב אפריקה, והיה אחראי ל"התנעת" הפיכות אלימות במדינות רבות באזור. במהלך שנות ה-90, באחד ממחנות האימונים של קדאפי, נפגשו, למשל, צ'רלס טיילור ופודאי סאנקו. הראשון יהפוך לרודן ליבריה, אחרי שינהל מסע טרור הכולל קטיעת איברים ושימוש בילדים-חיילים בדרך לשלטון במונרוביה. השני יהיה אחראי ללא פחות הרוגים, באכזריות דומה, בדרכו לשליטה על מכרות היהלומים של סיירה ליאון.

על הדינמיקה של שיתוף הפעולה ניתן ללמוד מהעדויות בבית-הדין הבינלאומי לפשעים בסיירה ליאון, שבמסגרתו מתנהל בשלוש השנים האחרונות משפט נגד טיילור. עדויות שהוצגו במהלך המשפט מפרטות כיצד, ב-1997, היה קדאפי אחראי לחימוש המורדים בסיירה ליאון, בניסיון להגביר את תחום ההשפעה של ארצו ולבסס את מעמדו כראש מעצמה אזורית.

איסא ססאיי, אחד מראשי ארגון RUF מסיירה ליאון, סיפר לבית-המשפט כיצד עבד המנגנון: "נסעתי ללוב ונפגשתי עם קדאפי. קיבלתי ממנו כסף כדי לקנות נשק ותחמושת". הסכום שהעניק קדאפי: שני מיליון דולרים. סאנקו כבר מת, ססאיי כלוא ברואנדה, וצ'רלס טיילור הפך למנהיג המדינה האפריקאי הראשון לעמוד לדין בינלאומי בהאג. קדאפי, שהוביל את פעולותיהם במשך זמן רב, הפך באותה התקופה לשותף לגיטימי לעסקים בעיני המערב.

"קדאפי פיתח רשת ענפה של קשרים ברחבי אפריקה", אמר תיירי וירקולון מה-ICG (International Crisis group) לסוכנות הידיעות AP. לדבריו, "זו הסיבה שיש הרבה אנשים שהתרגלו לטוס ללוב כדי לקבל קצת כסף ולחזור למדינותיהם. אפילו נלסון מנדלה טס לקבל כסף מקדאפי ב-1994". קדאפי, אומר וירקולון, "הוא המנהיג הערבי היחיד שניהל מדיניות אפריקאית, ובמהלך 30 השנים האחרונות היה בקשר עם כל הממשלות ביבשת".

בשל קשריו הענפים של קדאפי עם ארגוני מורדים ברחבי אפריקה, רבים סבורים כי הוא מנצל אותם בימים אלה כדי לגייס לוחמים מנוסים מרחבי אפריקה. יש דיווחים על שכירי חרב מה-NPFL הליברי, דיווחים על מורדים לשעבר מסיירה ליאון, כמו גם על לוחמים מזימבבואה, שלנשיאה, הרודן רוברט מוגאבה, סייע קדאפי רבות בתקופת מאבקו נגד הקולוניאליזם.

השערה אחרת בנוגע למקורם של הלוחמים האפריקאים שנראים בתמונות ובקטעי וידיאו משוטטים ברחובות טריפולי ויורים ללא הבחנה היא שמדובר בתושבי אפריקה שהיגרו ללוב בשנים האחרונות. מאז שהחל במדיניות הפאן-אפריקאית, הציף קדאפי את לוב במהגרים אפריקאים ופתח את גבולות ארצו לכל תושב היבשת באופן חופשי. עד שנת 2000, אחד מכל שישה לובים היה מהגר מאפריקה שמדרום לסהרה.

קדאפי נקט את הצעד יוצא הדופן הזה בשם הפאן-אפריקאיות שאימץ, אך גם בעקבות הצורך של לוב בידיים עובדות. מהגרים זרמו מרחבי אפריקה, ובעיקר מהשכנות הדרומיות של לוב. רבים מהם גויסו למנגנוני הביטחון הענפים של המשטר הלובי. ה-ICG דיווח כי קדאפי הקים "יחידות שלמות של לוחמים אפריקאים במנגנון הביטחון שבשליטתו", וכי רבים מאותם לוחמים "שמרו על אזרחותם המקורית".

עצימת העיניים של המערב

פרשנים רבים סבורים כי השימוש בשכירי חרב הוא סמל מובהק לסוף שלטונו. "הטסתם של שכירי חרב מצוידים בהוראות להרוג ולפתוח באש ברחובות הערים של לוב נראית כקש האחרון לפני הקריסה של המשטר", כתב בתחילת השבוע ד"ר אנדרו מקגרגור, העומד בראש מכון מחקר קנדי לענייני ביטחון. "שכירי חרב מכל חלקי היבשת אולי מצאו בעבר עבודה בניסיון להגן על משטרים בלתי פופולריים, אבל אפילו בתסריט הטוב ביותר הם הצליחו רק לעכב במעט את הבלתי נמנע". מקגרגור ופרשנים אחרים הצביעו על כך שהטלתם של שכירי חרב לא-מאומנים אל תוך המערכה רק סייעה ללכד את השורות נגד קדאפי.

בינתיים נראה כי הצעד מלכד את השורות נגד כל אפריקאי בלוב, וכלי התקשורת הבינלאומיים כבר דיווחו על רדיפה חסרת רחמים של מהגרים אפריקאים תמימים הנמצאים בלוב לצורכי עבודה. בימים האחרונים התרבו הדיווחים על מצוקתם של מהגרים מרחבי אפריקה החוששים לצאת לרחוב. מאות מהם נעצרו במזרח המדינה בשל החשד כי הם משתייכים למיליציות של קדאפי, ורבים מנסים לברוח למצרים או לטוניס. עובדים טורקים שחולצו מלוב דיווחו ב-BBC על טבח שנערך בכמה עשרות צ'אדים שעבדו איתם במתקן הנפט. כתבים מערביים דיווחו על עשרות מהגרי עבודה שנעצרו, במקרים רבים להגנתם שלהם, על-ידי המיליציות השולטות כעת במזרח לוב.

יותר מכול מוכיחים האירועים האחרונים כי קדאפי לא השתנה: המהפכן הצעיר שגייס אפריקאים עניים כדי להילחם בשבילו במדבר הצ'אדי הפך לרודן הזקן שמגייס אפריקאים צעירים כדי להילחם בשבילו בתוך ארצו. הקהילה הבינלאומית, לעומת זאת, דווקא בחרה לחשוב שמדובר בקדאפי אחר. בעבר היא דחתה את המנהיג הלובי כמוקצה מחמת מיאוס, אך בשנים האחרונות אימצה אותו אל לבה העסקי.

בין אם מדובר באשליה פוליטית כתוצאה מהתחייבותו של קדאפי לוותר על תוכנית בלתי-מפותחת להשגת נשק גרעיני, וביאן אם בעיוורון מסנוורי הכסף הלובי, הטעות הזאת עלתה בחיי אדם רבים בלוב בשבועות האחרונים: בשנת 2009 בלבד מכרו מדינות האיחוד האירופי ציוד צבאי בשווי 475 מיליון דולרים למשטר קדאפי. רוסיה סיפקה גם היא ציוד צבאי בשווי מאות מיליונים, כמו גם דרום אפריקה, אבל האיחוד האירופי בלט בלהיטותו לעשות עסקים - גם צבאיים - עם הרודן הלובי אחרי שהוסר האמברגו מעל המדינה ב-2004.

בריטניה, שמיהרה לגנות כבר בשבוע שעבר את דיכוי ההפגנות האלים על-ידי קדאפי ואת הרג האזרחים, מכרה לקדאפי נשק קל, תחמושת וציוד קשר בשווי של כ-50 מיליון דולרים; מלטה השכנה סיפקה גם היא, כמדינת מעבר, נשק קל בשווי 100 מיליון דולר; גרמניה מכרה ציוד הנדסי וכלי רכב. 130 אלף רובי קלצ'ניקוב שהיו אמורים להישלח ללוב על-ידי חברה בריטית סופקו בסופו של דבר על-ידי חברה רומנית. שתי המדינות חברות באיחוד האירופי. זאת, בלי לקחת בחשבון את חוזי הנפט בשווי מיליארדים של בריטניה ושל איטליה בלוב.

לכן העובדה, הקשה לעיכול אולי, היא שאת הרובים שנדחפו לידיהם של האפריקאים העניים שהיו בדרכם להילחם במזרח לוב סיפקה ככל הנראה מדינה באיחוד האירופי; ואת המטוס שבו נחתו היישר לתוך קרבות עם המורדים מימן האיחוד האירופי; והכסף שהובטח להם בתמורה לנכונותם להרוג באופן חסר אבחנה את מתנגדי המשטר הגיע מהמערב הצמא לנפט.

אירופה קיוותה שקדאפי שינה את דרכיו. היא בחרה לשכוח את עברו, בעיקר בשל אינטרסים כלכליים. בסופו של דבר, את מוחמד שכיר החרב מצ'אד - רועה הצאן לשעבר שמחכה למשפט בחדר צפוף "מצחין מזיעה ומפחד" - אירופה סייעה לשכור.