השבוע נפתחה בז'נבה תערוכת הרכב הבינלאומית השנתית. כדרכם של אירועים בכזה קליבר, היא משקפת את הלכי הרוח בתעשייה ומסמנת את הטרנדים שישלטו בשנים הקרובות. מהתרשמות ראשונית נראה שהתעשייה מתחילה לצאת מהמשבר הקיומי אליו נקלעה ב-2008 ומחזירה לעצמה את הביטחון העצמי שאבד. להלן כמה מהטרנדים.
טייקונים ללא מצפון
במידה מסוימת מזכירה התערוכה את ההתקוממויות במדינות המזה"ת: היא משקפת את הפערים הבלתי-נתפסים כמעט בין המגה-עשירים ל"עם". לא מדובר רק בפערים כלכליים אלא גם בהבדלים תרבותיים ופסיכולוגיים. כך למשל, מה שהעסיק את ההמונים בז'נבה היה חיסכון בדלק והקטנת הפגיעה הסביבתית.
המגמה של הגדלת ממדי כלי הרכב העממיים ותגבור המנועים נבלמה כמעט לחלוטין, ובמקומה שלטו בתערוכה שלל מכוניות קומפקטיות, שמנצלות למקסימום את הממדים החיצוניים המינימליים ומצוידות במנועים קטנים וסופר-חסכוניים.
מכוניות המיני והסופר-מיני החדשות מצוידות במיטב הטכנולוגיה העדכנית עם מערכות ניהול מנוע שלא מביישות מחשבים ביתיים ומתהדרות בצריכת דלק ממוצעת שנעה סביב 22-25 ק"מ לליטר. גם תמריצי המס הירוקים של אירופה נושאים פירות ונדיר היה להיתקל בתערוכה במכוניות חדשות עם פליטה של יותר מ-130 גרם לק"מ. בקיצור, כלים אידיאליים להתמודדות עם מציאות של 100 דולר לחבית והתחממות גלובלית.
מנגד, כשמדובר במגרש המשחקים הפרטי של המגה-עשירים, נראה שגם היצרנים וגם הלקוחות זונחים כיום כל סימן לאחריות חברתית או מצפונית. בתערוכה ספרנו השנה קרוב לתריסר מכוניות-על חדשות ומחודשות, שכולן מתהדרות בהספקים של 600 כ"ס וצפונה, עם צריכת דלק ופליטה בהתאם. לכולם הוצמדו סכומים ששקולים לתוצר הגולמי של עיר ממוצעת בעולם השלישי.
חלק מההצעות גובלות בעזות מצח ולעג לרש. לימוזינת פאר חשמלית, כמו זו שהציגה רולס רויס, מזכירה בן-אצולה שמתגורר באחוזת פאר ומתגאה במחזור האשפה שלו. צניעות זה לא. הירוקים יכולים להתנחם, שרכבי הכביש-שטח הגדולים נעלמים במהירות מהבמה.
רכב חשמלי: לעיר בלבד
הרבה יצרנים הציגו בתערוכה אבות טיפוס של רכב חשמלי, כולל כוונות להשיק אותם בתוך שנה עד שלוש שנים. המכנה המשותף לכולם הוא התמקדות בקהל עירוני ובשימושים עירוניים. ב.מ.וו, פולקסווגן ואפילו רנו, הספונסרית של בטר פלייס, מציבות כיום את כלי הרכב החשמליים כפתרונות משלימים לנסיעות עירוניות מזדמנות ולא כתחליף לרכישת רכב "אמיתי" ורב-תכליתי.
רנו, למשל, חשפה בתערוכה את עלות אחזקת הרכב החשמלי העירוני שתציע החל מסוף השנה. מלבד מחיר רכישה של כמה אלפי אירו ישלם הרוכש 40-70 אורו בחודש על החכרת הסוללה (בהתאם לדגם), כשהמחיר הבסיסי מכסה עד 7,500 ק"מ בשנה, די והותר לנסיעות עירוניות אך פחות ממחצית מהקילומטרז' של משפחתית ממוצעת באירופה. רנו מעריכה כי אלו היו הדרישות הטיפוסיות של הרוכשים.
עוד מגמה בולטת היא שכלול טכנולוגי מהיר של קיבולת הסוללות. דגם התצוגה של פולקסווגן מתהדר בטווח נסיעה של עד 300 ק"מ בין טעינות. למותר לציין, שטווח כזה, בשילוב טענה מהירה, עשוי להפוך את הפתרון המורכב והיקר של "תחנות החלפת הסוללות" למיושן ומיותר, אם וכאשר יהפוך להמוני.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
