כיבוש מפלגת העבודה

לא בטוח ששלי יחימוביץ' היא תהיה זו שתוציא את מפלגת העבודה מהבוץ העמוק

יום שני האחרון. משכן הכנסת. כמה עוברי אורח ליד לשכתו של ראש הממשלה מבחינים בח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) נבלעת אל תוך חיקה של לשכתו של אחד הפוליטיקאים היותר מושמצים על-ידה.

באופן רשמי, הסבירו בסביבתו של נתניהו, מדובר בפגישה שנקבעה חודש מראש בענייני חקיקה ובראשם הצעת החוק המגבילה את שכר הבכירים במגזר הציבורי, שניסתה יחימוביץ' לקדם. בתכל'ס, דיברו שם גם על פוליטיקה. בעיקר על פוליטיקה. ההכרזה של יחימוביץ' כמה שעות קודם לכן על הצטרפותה למרוץ לראשות מפלגת העבודה הפכה מן הסתם לנושא היותר מעניין שם בפגישה.

סקרים פנימיים במערכת הפוליטית, כולל כאלה שנשזפו תחת עיניו של ראש הממשלה, מצביעים על כך שיש ליחימוביץ' פוטנציאל ליטול 20% קולות מצביעי מקדימה. זאת, בהנחה שציפי לבני תעמוד בראשותה. מופז זה כבר סרט אחר.

לו היו חיישניה הפוליטיים של יחימוביץ' פועלים, זה היה הרגע שבו האסימון היה אמור ליפול. עם כל הכבוד לראש הממשלה, תמונה שלה נכנסת ללשכתו של נתניהו זה הדבר האחרון שמתמודדת על ראשות העבודה צריכה. על אף כל הקשרים שלה בתקשורת, מחיבוק הדוב הזה יהיה מאוד קשה להתנער אחר כך. מעניין אם יחימוביץ' הקשוחה הייתה מספיק אמיצה בשיחה פנים אל מול פנים לבקש מראש הממשלה שלא יביע בה תמיכה.

בכנסת שוררת תמימות דעים באשר ליכולות הפרלמנטריות של יחימוביץ'. כישוריה הפוליטיים, מצד שני, משתקפים כמו בתמונת ראי. יחימוביץ' מעולם לא עמדה בראש ארגון. היכולת שלה לנהל מערכת בחירות עוד לא נבחנה. את ההזדמנות היחידה להיחשף ליכולותיה להוביל אנשים, לבחון את עוצמת המנהיגות שלה ואת יכולתה להגיע לעמק השווה, מספקת ועדת האתיקה בכנסת, שיחימוביץ' עומדת בראשה.

הוועדה, שמונה כולה ארבעה אנשים כולל היו"ר, בקושי מתפקדת כבר כמה חודשים. במשך שנים נחשבה הוועדה לאי של יציבות והגינות בכנסת, ואילו היום היא שרויה במאבקים בלתי פוסקים וחסרי פשרות בין היו"ר יחימוביץ' לבין שלושת החברים האחרים. אם ועדה של ארבעה אנשים היא לא הצליחה להחזיק, אומרים בעבודה, אפשר רק לדמיין איך היא תצליח לשלוט במפלגה שלמה.

בקרב הציבור הכללי מסומנת יחימוביץ' כהבטחה גדולה. היא רהוטה, מקצוענית, ומנווטת בכישרון את התקשורת לטובתה, אבל חבריה לסיעה ופעילי השטח תוהים האם היא ניחנה בתכונות שיאפשרו לה להוביל, לסחוף ולחבר אנשים לרעיון אחד, בעיקר לנוכח הבעייתיות הגדולה שלה ביחסים בינאישיים.

מספיק היה להבחין השבוע בפניהם של חבריה לסיעה בישיבה שקיימו לאחר שהצהירה על התמודדותה. אף אחד לא פרגן, אף אחד לא יצא מגדרו. אולי זה הלחץ והחשש שהכניסה הצהרתה בסיעה בת שמונה החברים שכל אחד רואה את עצמו מנהיג ובעל פוטנציאל לעמוד בראש המפלגה, שגרם להם לעקם את פרצופם, ואולי זו גם תוצאה של יחסי אנוש עכורים השוררים בינה לבין כמה מחבריה לסיעה.

קשה למצוא בסיעה מישהו שיאמר עליה מילה טובה. עם עמיר פרץ למשל, האיש שחתום על גיוסה למפלגה, היא לא מחליפה מילה. לבוז'י הרצוג היא דפקה ברז כשהודיעה על התמודדותה. לו היו רצים יחד כמו שתכננו, היו יכולים להיות טיקט מנצח. בכיר אחר בסיעה ששומע את שמה מסנן מילים כמו ארס, רעל, שנאה, רוע, ומוסיף שמדובר באישה מסוכנת. אסור לתת לה כוח, הוא ממשיך, היא מייצגת את השמאל הקיצוני, יש לה תפיסות בולשביקיות. והוא לא היחיד שיש לו בטן מלאה.

גם אם הסיבות לתיעוב שיחימוביץ' הצליחה לרכוש לעצמה שונות, על דבר אחד כולם מסכימים: הבחירות הקרובות הן קריטיות לעבודה. מפלגת העבודה צריכה מישהו שישקם אותה מההריסות, ולזה צריך אנשים בעלי שיעור קומה. היטיב לסכם זאת אחד מהם: העבודה צריכה להחליט אם היא מחפשת קבלן יסודות שמתקן ובונה הכול מהיסוד או שהיא מחפשת שיפוצניק שטוב בשליכטות.

האינטרס של חברי העצמאות

הפילוג הטרי ממפלגת האם הותיר את פורשי סיעת העצמאות עם מאחזי כוח בקרב חברי מפלגת העבודה. לאהוד ברק, שלום שמחון, אורית נוקד, בועז כבל, נותרו לא מעט אינטרסים בבית הקודם. גורמים בעצמאות לא מסתירים את כוונתם לבחוש בקדירה שנטשו כדי שייבחר המועמד הטוב ביותר מבחינתם לעמוד בראש.

התנהלות חברי העצמאות יכולה לשמש כברומטר מעניין לגבי המשך דרכם במערכת הפוליטית, לפחות כפי שהם רואים אותה כרגע. תמיכה ביחימוביץ' יכולה לרמז על כך שהברית הפוליטית בין העצמאות לליכוד היא למעשה כבר דבר סגור וחתום: כשם שנתניהו תומך ביחימוביץ', כך גם ברק וחבריו. לכולם יש אינטרס לפגוע בקדימה.

מנגד, אף שהדבר נראה כרגע כתרחיש מעורר גיחוך - אם לעצמאות יש כוונה להתמודד כמפלגה בפני עצמה ולא כחטיבה בתוך הליכוד, יעדיפו ברק ואנשיו לתמוך דווקא במועמדים אחרים, שכרגע על פי הסקרים מביאים פחות מנדטים למפלגה.

הבאז של מופז

חזרה למופז. יו"ר ועדת החוץ והביטחון חייך לא מעט השבוע בכנסת. נראה היה שהוא מרגיש מחוזר. זה לא סתם. אף על פי שפריימריז לא נראים באופק, בקדימה וגם במפלגות אחרות היה השבוע באזז שמופז לוקח את הבחירות הבאות בתוך המפלגה.

על-פי הערכות מסוימות במפלגה, לקדימה נוספו בחודשים האחרונים 12 אלף מתפקדים חדשים. הערכות זהירות מדברות על כך ששני שלישים מהם שייכים למופז. ברור שאי אפשר לחזות הצבעות מאורגנות או לשלוט ביד ששמה את הפתק, אבל המספרים האלה, אם הם נכונים, הם לא פחות ממדהימים. אך שהמנגנון המפלגתי משרת את לבני, השטח והארגון כנראה עם מופז.

לפי כל ההערכות, יואל מוגמי, איש קדימה שנעצר לפני שבועיים בחשד למעורבות בפרשת המסים, כבר לא יתמוך בלבני בפריימריז הקרובים, איבוד של נכס עצום מבחינתה. רבים בקדימה רואים בפוקד המרכזי שלה לא פחות מאחד האחראיים להבאתה לשלטון. בשיחות עם מקורבים ופעילים במפלגה, הביע מוגמי את אכזבתו הגלויה מלבני ומהסכין שנעצה בצווארו כשהודיעה על השעייתו עד בירור העניין. וזה לא רק מוגמי. על פי הערכות במפלגה גם צחי הנגבי, אלי אפללו, ולא מן הנמנע שאפילו דליה איציק, יסירו מלבני את תמיכתם.

לבני היא עדיין הנכס האלקטורלי של קדימה. מופז פשוט דומה מדי לביבי. לבני הייתה בבחירות הקודמות הצבעת מחאה לנתניהו נגד הימין, והיא עדיין מצליחה לרכוב על גלי האנטי הגדולים כלפי נתניהו. כוחה של קדימה לא נשחק גם אחרי שנתיים באופוזיציה. אפילו ההיפך. הוא עלה. אבל זה לא מה שמעניין את חברי קדימה. מה שיכול להוות שיקולים נכונים לציבור הרחב, לא בהכרח חל על מתפקדי קדימה. הם רוצים שלטון.

ההכרה בכך שלבני כבר פספסה שלטון פעמיים והחשש שלא תספק להם את הסחורה בפעם השלישית - הוא מה שמניע אותם. לחברי קדימה אין ספק שהמפלגה בראשות מופז תביא אותם לראשות הממשלה או לפחות להצטרפות לממשלה. מופז, הם אומרים, הוא היחיד שיכול להביא מנדטים מימין ולהחזיר את קדימה למפלגת מרכז-ימין. גם אם הוא לא יעבור את הליכוד במספר המנדטים, הוא יוכל להתחבר כמעט לכל ממשלה שתקום.

האפשרות שמופז ירכיב ממשלה יכולה אפילו לקרוץ לכמה מאנשי ליכוד. הם אולי לא יתמכו בו בפומבי, אבל בסתר לבם יעדיפו לראות את מופז בראשות הממשלה. מה רע למשל לבוגי יעלון, הביטחוניסט ברשימת הליכוד, להצטרף לממשלת אחדות קדימה-ליכוד שיקים מופז? זה בטוח עדיף מאשר לכהן כשר לענייני משהו אסטרטגי בממשלת נתניהו.