סערת יהורם גאון הייתה יכולה להיגמר בבריזה ים-תיכונית אלמלא הניסוח הבור, המכליל והאומלל שבו התבטא על המוזיקה המזרחית ("לא ברא השטן", למי ששכח, מגיע מ"על השחיטה" של ביאליק).
בניגוד לגאון, יש מי שעשה שיעורי-בית. המסקנה שלו הייתה דומה, אבל לפחות הוא עשה זאת באלגנטיות.
הבלוגר גל מור מביא ב"חורים ברשת" מחקר שערך אזרח מודאג בשם יובל אריאב. הוא דגם אלפי שירים ובדק את רמת אוצר המילים שבהם. משה פרץ, אבי ביטר ומושיק עפיה במקומות האחרונים. גאון עצמו דורג במקום השני אחרי עפרה חזה. באמצע אפשר למצוא אמנים גדולים כמו זוהר ארגוב, רמי פורטיס וארקדי דוכין.
זה מוכיח שיש משהו בעמדתו של גאון, אבל זה גם מראה איך התנסחות אומללה יכולה להרוס טיעון טוב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
