לא בטוח שגביזון אינו ראוי

ועדת טירקל חייבת להיזהר שלא להפוך לגיליוטינה שעורפת ראשים כמעט ללא הבחנה

אם כל מה שיש נגד אלי גביזון זה קיום יחסים אינטימיים עם עובדת לפני 15 שנה, לא היה מקום לפסול את מועמדותו לנציב שירות בתי הסוהר. אני מדגיש את ה"אם", כי נגד גביזון הועלו גם טענות אחרות - אולם אנחנו לא יודעים מה הן, ואם הוכחו, או מה, ועל כך בהמשך. מכל מקום, אני מתייחס כאן רק למעשה שגביזון הודה בקיומו.

קיום יחסים אינטימיים עם עובדת הוא מעשה פסול - היום. עכשיו. לפני 15 שנה העניין של יחסי מרות לא נתפס כמו היום. יחסים בין מנהלים לבין עובדות שלהם היו כמעט נורמה "מקובלת". במיוחד זה היה נכון בארגונים שבהם הגברים לובשים מדים, שם המפקד הוא מאצ'ו נערץ, גם על עובדותיו ובעיקר על עצמו, ולכן המקרים הללו יותר נפוצים.

הנורמה וטוהר המידות

ועדת טירקל עוסקת כידוע בתחום טוהר המידות של המועמדים המובאים לאישורה לתפקידים בכירים. טוהר מידות לא נקבע רק על-ידי דרישות החוק. יש בהגדרה הזאת גם עניין של מוסר, ובעיקר נבחן טוהר המידות על-פי הנורמות המקובלות בתקופה שבה בוצע המעשה. על-פי מבחן הנורמות, גביזון אינו יכול להיחשב למי שמידותיו אינן טהורות במובן של ועדת טירקל, או בכלל.

נדמה, לכן, שמתרחש מה שחששנו מפניו, כלומר שאחרי פרשיות ניצב אורי בר-לב, ובמיוחד יואב גלנט, יעלה הרף של מה שקרוי "כיסוי תחת". ככל שעולה רף החשש מפני עשיית טעות, כך גוברת הנטייה להקשרים לא ראויים.

המקרה של גלנט זעק לשמיים. דובר שם על השתלטות בלתי חוקית על אדמות מדינה, תוך הצגת דברים לא נכונה, שלא לומר שקרית. אורי בר-לב הסיר את מועמדותו, לדעתי בלי שהייתה לכך הצדקה.

אם לסכם: כאשר מדובר ביחסים בהסכמה, אין להחיל את עניין המרות על תקופות קודמות שבהן אמת-המידה הזאת לא הייתה קיימת למעשה. אני מדגיש - יחסים בהסכמה. במקרה של יחסים כפויים - הרי אלה פסולים בכל תקופה. ועדת טירקל חייבת להיזהר שלא להפוך לגיליוטינה דמויות רובספייר שערפה ראשים כמעט ללא הבחנה.

לציבור לא מספרים

התייחסתי כאן אך ורק לאירוע שגביזון הודה בו. מה יש מעבר לכך, אם יש, אנחנו לא יודעים, כי לא מספרים לנו. היועץ המשפטי אמר לשר לביטחון פנים כי לא יוכל להגן על גביזון. טירקל הביע את הדעה שמדובר במינוי בעייתי.

יש להניח כי גם היועץ וגם טירקל הסבירו לשר את דבריהם ופירטו את המעשים שהופכים את מינויו של גביזון לבעייתי. אנחנו, הציבור, לא זכינו לקבל את המידע הזה - לפחות עד השעה שבה דברים אלה נכתבים. התוצאה הטבעית היא חרושת שמועות שקשה לבור מתוכה את המוץ.

זו התנהלות לא ברורה. האם אין אצלנו עקרון של זכות הציבור לדעת? האם הציבור לא זכאי לדון בסיבות לביטול המינוי ולגבש דעה עצמאית בפרשה? הרי לא מוכרחים לפרסם פרטי-פרטים אינטימיים, די בכך שנדע מה המעשים והסיבות שבגינם הוחלט לבטל את מינוי גביזון.

צרו איתנו קשר *5988