עידן נוחי דנקנר

ב"מעריב" עצמו אין ספק שיהיה שינוי, אבל יותר מעניין איך זה ישפיע על עיתונים אחרים

1. אם אשכחך אבו גוש

בהחלטה של ערוץ 10 לבחור דווקא באבו גוש יש משום תיקון לחוק האווילי שכפה עליו את המעבר. אמנם די ברור כי אף אחד לא החליט להעתיק את חברת החדשות של הערוץ לכפר ערבי ממניעים זולתניים, וכי האלמנט הכלכלי הוא זה שהכריע בסופו של דבר. אבל במידה כזו או אחרת, ההחלטה של ערוץ 10 הפכה את החוק למה שהוא צריך היה להיות - כזה שמקדם את הפריפריה הישראלית מתוך תפיסה חברתית, ולא כזה שמקדם את הבירה הישראלית ממניעים פוליטיים.

אין שום קשר בין ישיבתו של גוף משדר בעיר מסוימת לאופי שידוריו. חדשות 10 לא "גבעתיימיות" במהותן. ירושלים לא זקוקה לחדשות 10 כדי להופיע במהדורתה, וישראל לא צריכה להציב חברת חדשות של ערוץ מסחרי מחוץ לחומות כדי להבהיר מי פה בעל הבית.

הפוליטיקאים ניצלו את העובדה שהם מעניקים חיים לערוץ כדי להכריע איפה הוא יישב גיאוגרפית. יש להתייחס אל חברת תקשורת בדיוק כמו שמתייחסים למפעל היי-טק שנוכחותו ביישוב כלשהו תשפיע על חיי תושביו. ופה לערוץ 10 "התפלק" אותו תיקון.

הימצאותה של החברה בלב הכפר הערבי לא רק עשויה לשנות ללא היכר את הכפר, שהפך לתחנת החומוס הלאומית, אלא היא מהווה גם אצבע משולשת ומשובחת לכל מי שרצה שבדיוק אוכלוסייה כזו לא תהנה ממעבר כזה.

2. מעבר ל"מעריב"

כל אות ומילה ב"מעריב" ייבחנו בתקופה הקרובה. החל מהכותרות הראשיות וכלה באותיות הקטנות של מודעות הפרסומת. כל שבח ל-אי.די.בי/נוחי דנקנר/סלקום/שופרסל ייראה כחנופה. כל התעלמות תיראה מכוונת ולא טבעית.

המעקב כבר החל. היה מי שדיבר על כותרת כזו או אחרת ב-nrg ואפילו שורבב לעניין טור הקשור להשתתפותה המביכה של ויקי קנפו בפרסומת למגה, שפורסמה בעמוד הראשי של העיתון. כולם מחפשים את "הקו החדש" של העיתון, את מידת השפעתו של דנקנר, את רוח המפקד החדש.

מעניין יותר ממה שקורה ב"מעריב" יהיה מה שיתרחש בכלי תקשורת אחרים. ב"מעריב" עצמו אין ספק שיהיה שינוי. דנקנר רוצה עיתון טוב יותר, לתפיסתו, ממה שהוא קורא היום. הוא ישאף למה שהוא רואה כערכיות, ציונות, פטריוטיות.

ובכל זאת, אחרים עשויים לא לראות בהכרח את הערכים האלה באופן בו הוא רואה אותם. הם יחפשו את השינויים בחתיכות שנפרסות מעוגת הפרסום המפוארת של הקבוצה החדשה בעולם המו"לות.

ממבט על ההפניות לחבילת סוף השבוע החדשה של "מעריב" כבר אפשר לראות את הרוח הגבית החזקה שמעניקה זכיינית ערוץ 2 קשת לעיתון המתחדש. שערי "רייטינג" ו"את" החדשים מוקדשים ל"האח הגדול".

לא ניתן להתחמק מההרגשה כי "מעריב" חזק יסייע מאוד לזכיינית. המתיחות בין גוף התקשורת ל"ידיעות אחרונות" ידועה, והיא חלק בלתי נפרד מהיריבות בין "ישראל היום" ל"ידיעות". עכשיו גם "מעריב" נכנס למשוואה הזו.

3. תמר גולן

אנו חיים בעידן בו המיומנויות הנדרשות ממי שעוסק בעיתונאות גדולות מבעבר, אך אלה בעיקר מיומנויות טכניות. לנבור יותר באינטרנט, לכתוב יותר מהר וכמה שיותר מילים, להיות בכל מסך ויותר בזול.

תמר גולן, שהלכה אתמול לעולמה, הייתה עיתונאית מהעידן שבו המיומנויות שנדרשו היו להעמיק כמה שיותר, ולהיות בלתי אמצעי, ובעיקר לאהוב עד אין סוף את תחום הסיקור. היא הייתה מהזן של רחל פרימור ז"ל, שגם נפטרה לאחרונה - נשים שחיו את המשימה גם אחרי שהפסיקו להיות עיתונאיות.

קשה לדבר על עצב בכל הקשור לאישה התמיד שמחה הזו, אבל אי-אפשר שלא לתהות על גורל המפעלים העצומים שהקימה ובראשם חקר אפריקה, עם לכתה של מי שהחזיקה אותם על כתפיה.