מהפכה? עוד לא

1. אפשר להבין את צהלות השמחה, ההצהרות האופטימיות והכמיהה לתחרות אגרסיבית יותר עם הבחירה השבוע של שני המפעילים החדשים בשוק הסלולר.

הטריאופול הסלולרי שהתגבש בישראל אכן שירת הרבה יותר את בעליו מאשר את צרכניו, שהרגישו בו היטב: תעריפים גבוהים, דחיפת שירותים אגרסיבית, לפעמים שלא לצורך, קנסות יציאה מנופחים (עד לאחרונה), חשבוניות מעורפלות שקשה למצוא בהן את הידיים והרגליים, שיעורי רווחיות שעלו מדי שנה ותעריפים נמוכים מאוד לסקטור העסקי (מתחת ל-10 אגורות לדקה), שסבסדו את התעריפים הגבוהים בסקטור הפרטי (עד 60 אגורות לדקה).

בקיצור, כשל שוק ברור ומובהק. עם זאת, ולמרות פסטיבל האופוריה הצרכנית השבוע, חייבים גם לגלות ספקנות בריאה ולא להיסחף לגוזמאות.

העלייה במספר השחקנים מ-3 ל-5 אינה מעידה בהכרח על תחרות לחיים ולמוות לאורך זמן. התפיסה הרווחת כאילו מספר רב של שחקנים בשוק מסוים הוא עדות חותכת למידת התחרותיות בשוק אינה יכולה להיחשב תורה מסיני. אנחנו זוכרים היטב את כניסת סלקום לשוק ב-1994 ואת כניסת פרטנר ב-1998. גם אז לוותה כניסת המפעילות החדשות בפסטיבל של אופוריה, במידה כזו או אחרת.

סלקום זכתה במכרז על המחיר הנמוך, שהסתכם אז בפחות מ-10 אגורות לדקה - מחיר שרק עובדים מאוגדים מקבלים היום (עם סייג אחד - דמי הקישוריות היו אז גבוהים מאוד). פרטנר זכתה בזמנו במכרז על דמי הרישיון הכי גבוהים ושילמה 400 מיליון דולר, פי 2 מהמחיר ששילמו הזוכות השבוע, וזאת בלי להביא בחשבון את היחלשות הדולר.

בסופו של דבר, אחרי תקופה מסוימת של תחרות בין השלוש, נוצר שיווי-משקל חמים ונעים; סלקום, פרטנר ופלאפון לא קיימו ביניהן תחרות בריאה.

המחירים די זהים, ההעלאות נעשו בסמיכות זמנים מעוררת פליאה, ואף חברה לא ניהלה קמפיין אגרסיבי למען הלקוחות. האם אחרי שמירס ואקספון ייכנסו לשוק באגרסיביות, יורידו מחירים ויגיעו לנתח שוק גדול מספיק, ייווצר שיווי-משקל חדש שבו 5 החברות יעדיפו שלא לשלוף את הציפורניים?

האם אחרי שמירס ואקספון יחזירו לעצמן את הסכום העצום ששילמו במכרז - 700 מיליון שקל - בהגיען לנתח שוק של 7% לפחות, כפי שהמדינה הבטיחה להן, יזוזו שוב הצדה האינטרסים של הצרכנים? זה בהחלט תסריט לא דמיוני.

פטריק דרהי וחזי בצלאל הורידו השבוע את הציפיות לקרקע המציאות. אם שר התקשורת, משה כחלון, ציפה לירידת מחירים של 50% (כפי שהציגה התוכנית העסקית של "הקבוצה הצרפתית" שהפסידה במכרז), הם דיברו רק על 30%.

למרות ההצהרות הסופר-מפרגנות לצרכנים שהפריחו השניים השבוע, צריך לזכור כי אנשי עסקים אינם מונעים משיקולים אלטרואיסטיים, ועסקים אינם פילנתרופיה צרכנית. דרהי ובצלאל יצטרכו לשרת את ההשקעות העצומות בדמי הרישיון ובהקמת הרשת ולחשוב גם על רווח שמן. רווחים שמנים עוברים דרך כיסם של הצרכנים.

אנשי עסקים יכולים לחבק את הצרכנים במסיבות עיתונאים, אבל בחדרי הישיבות, בלי המיקרופונים והציטוטים בעיתונים, הם יעלו מחירים בלי למצמץ, אם תנאי השוק כמובן יאפשרו זאת.

המהפכה הסלולרית, כפי שכולנו מקווים שתתרחש, תהיה לא אפקטיבית אם כניסת המפעילים החדשים לא תצית שינוי בכללי המשחק בשוק התקשורת. משק-בית מוציא היום הון תועפות על סל התקשורת שלו - מטלוויזיה דרך אינטרנט ועד טלפונים נייחים וניידים. בעלי משקי-הבית גם לא ממש מבינים על מה הם משלמים ולמה הם מתעסקים עם יותר מדי חברות ויותר מדי חשבוניות.

המהפכה הצרכנית האמיתית תתרחש כשהלקוחות יקבלו הצעות המשלבות אינטרנט, טלוויזיה וטלפוניה במחיר קבוע שלא תלוי בהיקף השימוש. לא עוד חבילות גלישה, תעריפי ערב, תעריפי יום וסיפורי אלף ולילה - רק חבילת מחיר קבוע עם גלישה ושיחות ללא הגבלה.

המהפכה הזו תלויה ברגולציה, במיזם האינטרנט של חברת החשמל ובשורה של גורמים נוספים. היא חייבת להתרחש, ולא - ההבטחות למהפכה השבוע ייראו בעוד כמה שנים מגוחכות, בדיוק כמו שההבטחות של סלקום ופרטנר נראות כיום.

2. התעלומה הגדולה של מכרז הסלולר היא חזי בצלאל. אם סלקום הביאה את בלסאות', פרטנר את האצ'יסון ודרהי את היתרונות של מירס והשילוב עם הוט, חזי בצלאל מביא איתו את... חזי בצלאל ואקספון, חברה פצפונת ששווייה מוערך ב-10 מיליון דולר.

השאלה הטריוויאלית היא: מהיכן הכסף? והתשובה הטריוויאלית היא שבצלאל עשה את הונו באפריקה, בין היתר בתיווך של עסקאות נשק. כמה הוא הרוויח? איש, כמובן, אינו יודע. אנחנו כן יודעים שכדי לקבל אשראי ענק לתשלום דמי המכרז ולהקמת הרשת החדשה הוא ייאלץ להביא מהבית (הון עצמי) בסך מאות מיליוני שקלים. נראה כי בצלאל יהיה חייב למצוא שותף שיישא בעול.

בכל מקרה, התחושה שלנו היא שבצלאל מחפש, יותר מכל, הכרה ציבורית לאחר עשרות שנים של חשאיות. התחושה הזאת התגברה לאחר שקראנו את הריאיון המרתק והנדיר שהעניק ל"מעריב" לפני כשנתיים. הנה מספר ציטוטים ממנו, בליווי הערות שלנו.

"יש לי רק גאווה על מה שאני עושה. זה שיש בני זונות שנותנים לזה אינטרפרטציות שליליות - שיהיו בריאים. בדרך-כלל אלה העלוקות שלא תרמו שום דבר למדינה... באפריקה סוגדים לאנשים שמצליחים ועוזרים להם. בארץ רק מחפשים אותך".

צודק (ולא בציניות). ישראלים מתקשים לפרגן להצלחות, עסקאות נשק מריחות להם לא טוב. העיתונות הכלכלית בישראל היא עלוקתית. אתה עכשיו בחזית, והיא לא תרד ממך.

"שבועיים לפני נוחי דנקנר, גם אני קניתי ומכרתי מניות של קרדיט סוויס ברווח גדול. על נוחי דנקנר כולם כתבו, עליי אף אחד לא יודע. ככה אני אוהב את זה. אבל אל תוציאי אותי טוב מדי, איש עסקים צריך להיות בן זונה".

צודק. איש עסקים צריך להיות "בן זונה". מה זה אומר על היחסים העתידיים בין אקספון לצרכנים?

"חשיפה מפריעה לעסקים. תראי מה קרה לגד זאבי. הוא הגיע לישראל אחרי שהות ארוכה באפריקה, קנה את בית"ר ירושלים, נחשף בתקשורת ואז חטף כתב אישום בפרשת מניות בזק".

שוב צודק. אבל עכשיו אתה חשוף לגמרי וצריך לקוות שחזי בצלאל הוא לא מהדורה של גד זאבי.

"הבעיה שבארץ קל לעשות כסף קטן, פשוט מביאים לכאן כסף גדול שהופך מיד לכסף קטן. ב-25 שנות עבודה באפריקה אף פעם לא עקצו אותי, כאן עקצו אותי כבר 3 פעמים".

בצלאל צריך לקוות שהכסף הגדול - 700 מיליון שקל שהוא עומד לשלם למדינה - והאשראי שהוא נוטל מהבנקים לא יהפכו לכסף קטן. אם כך יקרה, זה עוד עלול להיות העוקץ הרביעי שהוא חווה בישראל, והפעם בחסות המדינה.

"המשק הישראלי מרוכז היום יותר מאשר במפא"י של שנות ה-50, שהייתה סמל הרוע של המדינה. רוב ההון נמצא בידיים של 5 משפחות".

פגעת בול. עכשיו יש לך בעיה עם משפחת דנקנר (סלקום), משפחת בן-דב (פרטנר) ומשפחת אלוביץ' (בזק ופלאפון). אל תתבלבל, חזי, 3 גורילות הסלולר יעשו הכול, אבל הכול, כדי שהכסף הגדול שתביא להקמת רשת סלולר חדשה יהפוך לכסף קטן. ככה זה כשמתחילה תחרות משוגעת - היא עלולה לחסל את הקטנים.

כל שנותר לנו הוא לאחל לך בהצלחה, הצלחתך היא הצלחת הצרכנים. התוצאה של ההצלחה הזו היא שגם אתה תהיה חלק מהמשפחות הללו בעוד כמה שנים.