חיזבאללה ייצרה משחק מחשב בו כובשים מוצבי צה"ל בלבנון

הקרב על האג'נדה: חברות הגיימינג מנצלות את הצלחת משחקי המחשב ומשלבות בהם מסרים פוליטיים ומדיניים מול עיני השחקנים ■ מכותרים דוגמת "אינתיפאדה" הישראלי ועד המשחק Special Forces שיצר ארגון החיזבאללה: הלחימה עוברת לעולם הוירטואלי

השנה היא 2027 וקוריאה המאוחדת שולטת בארה"ב באמצעות משטר צבאי. בזכות הטכנולוגיה המתקדמת שלהם, הקוריאנים הצליחו לשגר לחלל לוויין עם פצצה אלקטרו-מגנטית שהצליחה להרוס את כל המכשור האלקטרוני במדינתו של הדוד סם. הקוריאנים, שהצליחו לחסל את היתרון הטכנולוגי והצבאי של ארה"ב, גורמים לאמריקנים להפסיד גם את החירות שלהם, כשקוריאה המאוחדת פולשת לארה"ב ומטילה פחד על אזרחיה.

תסריט האימים הזה לא שייך לסרט הוליוודי אלא למשחק Homefront של חברת THQ, שיצא בחודש שעבר לחנויות ברחבי העולם וגם בישראל. בשביל לגרום לשחקנים להאמין שהתסריט הזה הוא לא דמיוני לגמרי, החברה שילבה קטעי חדשות מהעולם האמיתי, במטרה לנסות ולבנות קו מסוים בין המציאות של ימינו לעלילה הדמיונית של המשחק. מי שמתפקד בתור השליט של קוריאה המאוחדת במשחק הוא בנו של קים ג'ונג-איל, מנהיגה הנוכחי של צפון קוריאה.

"משחקי וידיאו הם סוג של אומנות, שבין היתר האחריות שלה היא להתעמת עם הקושי וחוסר הנוחות של מצבים רגישים", אמר דובר THQ, טיירון מיל, לסוכנות הידיעות "רויטרס", כשהוא מסביר את מטרת המשחק והעלילה הרגישה שלו, שבמהלכו נשרפים דגלי ארה"ב לעיני הגיימרים.

רגישות היתר של עלילת Homefront יצרה בעייתיות ביפן. הרשות האחראית על דירוג אמצעי בידור ממוחשבים במדינה דרשה מחברת THQ להסיר כל תמונה של קים ג'ונג-איל וכל קשר לצפון קוריאה מהמשחק, לפני שתרשה למכור אותו ביפן.

זו לא הפעם הראשונה שהיבטים פוליטיים יוצרים בעייתיות אצל יצרניות המשחקים. בעוד שמפיקי סדרות טלוויזיה וסרטים יכולים כמעט בחופשיות לשלב ביקורת ואג'נדה פוליטית לכל עבר (תלוי במשטר באותה מדינה), יצרניות משחקים נאלצות להתמודד עם לחצים להסרת הקשרים כאלה מהמשחקים.

כך, למשל, חברת EA נאלצה להתמודד עם ביקורת מצד פוליטיקאים בריטים ואמריקניים בנוגע לאפשרות לשחק את חיילי הטאליבן במשחק Medal of Honor. לאור הביקורת, שם הקבוצה שונה ל-Opposing Force (כוחות אויב) וכל ההקשרים לטאליבן הורדו, אך גם ההחלטה הזו של EA זכתה לביקורת לא חיובית.

צבא ארה"ב נכנס למשחק

"אני מופתע ומאוכזב", אמר האנליסט מייקל פאצ'טר מבית ההשקעות WedBush לאתר המשחקים Eurogamer על הצעד שנקטה ענקית המשחקים. "לשחק את הטאליבן זה משהו שאמנם משאיר טעם רע, אבל זה חשוב להציג את הקונפליקט ההיסטורי בצורה מדויקת של שני הצדדים ולאפשר לשחקנים לבחור ביניהם". האפשרות לשחק בטאליבן יצרה מהומה בעיקר לאור שבירת הסטטוס קוו בשוק הגיימינג, שבו מדינות השותפות בנאט"ו לא מופיעות אף פעם כאויבים והגיימרים לרוב אינם יכולים לשחק בתור האויב שנשלחם בארה"ב.

אך בעוד שמשחקי אקשן מגוף ראשון, כמו אלה של THQ, רק מזכירים היבטים פוליטיים, ההארד קור של הז'אנר הוא קיצוני הרבה יותר. המשחקים הפוליטיים ספוגים באג'נדה, שמטרתה לקדם מסרים לאומיים ומדיניים לעיני הגיימרים. לעומת כותרים של חברות כמו EA, במשחקים אלה העלילה פשוטה יחסית והגרפיקה לא איכותית במיוחד רק כדי להשאיר את הבמה למסרים הפוליטיים. כאן מדובר פה בחברות קטנות או ארגונים שונים עם תקציבי פיתוח קטנים בהרבה.

רנארד גלוזמן, ראש התוכנית לעיצוב ופיתוח משחקי מחשב במדרשה לאומנות בבית ברל, מסביר שאמנם במשחקים כמו קול אוף דיוטי יש מסרים פוליטיים, אך המטרה היא קודם כל לגרום להנאה. לעומתם, יצרניות המשחקים הפוליטיים "רוצות להעביר מסר שקהל היעד לא מודע להם. רק אח"כ הן דואגות לספק תחושת הנאה".

סדרת משחקי America's Army היא אחת מסדרות המשחקים המוכרות והמושקעות ביותר בתחום הפוליטי. המשחק המקורי, שיצא ב-2002, נבנה במטרה לשכנע את צעירי ארה"ב להתגייס. אך ל-America's Army יש מטרה כפולה: לא רק להעלות את שיעור הגיוס לצבא האמריקני אלא גם ליצור בעולם תדמית שהחיילים האמריקניים מלאי הומניות ולא יורים בחפים מפשע. כחלק מהאג'נדה הזו, המשחק מנסה להטמיע בקרב הגיימרים תחושה של הזדהות, מרכיב כמעט קבוע במשחקים פוליטיים.

משחק אחר מבית היוצר של צבא ארה"ב, תחת סוכנות ממשלתית שעוסקת בפיתוחים טכנולוגיים, הוא DARPA Tactics. במשחק עוקבים אחר צוללת שמנסה להתחמק מהמכ"ם, כשהרעיון הוא ללמוד על אסטרטגיות מעקב שונות ולשלב את הטובות שבהן במערכת הצבאית של ארה"ב. לאחר אישור מצד הגיימרים, התוכנה שולחת את נתוני המשחק לניתוח מעמיק כדי לעמוד על האסטרטגיות הטובות ביותר.

לדברי גדי תירוש, שותף בקרן JVP הירושלמית, שמנהלת את חברת פנטקטיקס הבונה עולמות וירטואליים, גורמי הביטחון בארה"ב משתמשים באופן קבוע בטכנולוגיות של משחקים, ובעיקר בעולמות וירטואליים, כדי לאפיין מצבים ריאליסטיים בצורה וירטואלית. כך, לדבריו, משחקים אלה מאפשרים לאמן חיילים בלחימה ולהתמודד עם מצבים של טיפול באזרחים במחסומים.

מפזרים מפגינים עם כדורי גומי

כניסת צבא ארה"ב לשוק הגיימינג היא מחזה שכנראה לא צפוי להיראות בישראל. בכלל, על אף שההיסטוריה של מדינת ישראל מורכבת מאינספור מאורעות פוליטיים, הרזומה שלה בתחום משחקי המחשב הפוליטיים לא מפותחת במיוחד ואפשר לספור בקושי שלושה כותרים בולטים יחסית.

המשחק המוכר ביותר הוא "אינתיפאדה", שיצא בסוף שנות השמונים ובמסגרתו ניתן היה לשחק דמות של חייל צה"ל בשטחים שצריך לעצור מפגינים פלסטינים. החייל יכול לבחור במשחק את סוג הנשק שהוא רוצה להשתמש בו כדי לפזר את המפגינים (כדורי גומי, גז מדמיע וכדומה) ואף לגרום לממשלה הישראלית ליפול בעקבות המהלכים הללו. בזמנו, המשחק גרם לרעש לא קטן, בעיקר לאור העובדה שהיה ניתן להרוג בו פלסטינים.

בדומה לז'אנר המשחקים הפוליטיים, גם "אינתיפאדה" לא זכה לנתונים גרפיים איכותיים, בעיקר לאור התקופה בה יצא לשוק, אך היה גם מי שהשקיע קצת יותר בתחום. בדצמבר 2007 הוציאה חברת Invasion Interactive מחולון את הכותר Rising Eagle, שנחשב לאחד ממשחקי המחשב האיכותיים שנוצרו בישראל.

המשחק, שהושק לאחר ארבע שנות פיתוח והשקעה של מאות אלפי דולרים, אפשר לשחק בתור חיילי צה"ל הנלחמים בעזה נגד חיילים איראניים. כמו במקרים אחרים, גם כאן מדובר בעלילה מעט בעייתית פוליטית, אך לא רחוקה במיוחד מהמציאות שעלולה לפרוץ יום אחד באזור. על אף התעוזה שגילו מפתחי המשחק, החברה הפסיקה לפעול בשלהי 2009.

"בישראל לא רואים במשחקי מחשב כלי שמעצב דעה ברמה צבאית וחברתית", מסביר גלוזמן. "משחקים יכולים לשנות דפוסי התנהגות ולתרום להרחבת הידע, כמו כל מדיה אחרת, אך בארץ הם נחשבים בעיקר לבידור או כמשהו סתמי להעביר את הזמן".

משחק שכן הלך רחוק עם רעיון האג'נדה הפוליטית הוא Peacemaker, שפיתח מרכז פרס לשלום בפברואר 2007 ושניסה ללמד את הגיימרים איך להביא שלום למזרח התיכון. המשחק התעסק בנושאים רגישים כמו מחסומים, מתנחלים וטרור, ולא אפשר מציאת פתרונות פשוטים כמו כניעה ליריב, אלא מציאת איזון של מעשים לטובת כל אחד מהצדדים בקונפליקט הזה.

המטרה היא לקבל פרס נובל לשלום, כשבדרך עומדים מכשולים שונים מול השחקן, שיכול לבחור לשחק בתור הצד הישראלי או הפלסטיני. "פיסמייקר ידע להראות למשתמש את המורכבות של הצד השני בקונפליקט, כשהוא נועד להסביר את המצב בפני אנשים שלא מכירים את הסכסוך", מסביר גלוזמן.

לשחק את הצד הפלסטיני

בדומה לישראל, במגזר הערבי יש מעט דוגמאות למשחקים שמנסים להציג דעות פוליטיות דרך העולם הווירטואלי. חברה סורית בשם Afkar Media יצרה מספר כותרים על המצב בשטחים מהזווית הפלסטינית, כשהשחקן יכול לשחק לוחם הנלחם בכוחות צה"ל. גם החיזבאללה נכנס לתחום עם המשחק Special Forces, שבו צריך לכבוש מוצבי צה"ל בלבנון.

על אף סנוניות שונות בז'אנר המשחקים הפוליטיים, קשה להצביע על עלייה בפופולריות. גלוזמן מסביר כי הבעיה של ז'אנר זה נובע מכך שיצרניות משחקים גדולות רוצות לעשות כסף מהכותרים ומעדיפות לא להתעסק עם משחקים פוליטיים ולהשאיר את השטח לגופים אינטרסנטיים ולחברות קטנות. בסופו של דבר, משחקים פוליטיים מצליחים לגרום להזדהות גבוהה יותר בקרב המשתמשים מאשר סרטוני תעמולה ולכן ייתכן שבעתיד נראה פריחה בתחום.