תואר במשקל כבד

"מייק ומולי", יום ג', 22:35, הוט קומדי סנטרל

אני לא בטוח שהיום הראשון לעבודה אחרי חופשת פסח ארוכה במיוחד ועתירת-קלוריות, הוא היום המתאים לדבר על סקס בין אנשים כבדי משקל. מצד שני, ההצלחה של הסדרה הזאת בארצות הברית מלמדת שלא צריך ללכת ארבעים שנה במדבר בלי לאבד גרם אחד ממה שספחנו ביושבנו על סיר הבשר. האמריקנים, אומה שבלי קניידלעך מצליחה להטביע את עצמה במשקלה העודף, הצביעה בשלטים עבור הסדרה הזאת.

הקומדיה הרומנטית הזאת מתחילה במפגש בקבוצת "אכלנים אנונימיים"... כמה סיפורי אהבה כאלו יצא לכם לשמוע, לא כל שכן לראות בטלוויזיה? מייק ביגס הוא שוטר במשטרת שיקאגו, עם לא מעט קילוגרמים מיותרים. הוא הולך לקבוצת התמיכה ופוגש שם את מולי פלין, אישה גדולת ממדים שלה דווקא פחות דחוף לרזות.הרומן בין השניים גורם להם לספוג במשותף את יחסה העוין של הסביבה הקרובה והרחוקה לשמנים.

מעבר לעובדה שמדובר בסדרה עשויה היטב ואפילו מצחיקה (אחד מיוצריה הוא צ'אק לורי, יוצר "2 גברים וחצי", שהתפרסם לאחרונה כאשר צ'ארלי שין עלב בו על רקע מוצאו היהודי), הרי שהדמויות בה פתחו מחדש את הדיון על הדרך שבה מציגה הוליווד את גיבוריה.

מאז "רוזאן" המיתולוגית, כך נדמה, לא היו יחסים רומנטיים בין אנשים שמנים בטלוויזיה, ובאומה שמחציתה סובלת מעודף משקל, התחממה מהר מאוד הגזרה בין המצדדים (שהעניקו בצפייתם לסדרה את התואר "הקומדיה החדשה הנצפית ביותר"), לבין מעצבי דעת הקהל, שהודו שרומנטיקה, שלא לומר סקס בין שמנים, דוחה אותם.

זאת אולי לא הסיטקום המבריקה ביותר על המסך, אבל נושא שמעורר עניין, כמה בדיחות נחמדות ומשחק טוב - שילוב לא רע לפתוח בו את ספירת הקלוריות שבין חג הפסח למנגל של יום העצמאות.

והיא לפני סיום

"אליזבת טיילור", ג', 23:20, ערוץ 8 (הוט)

אילו היה הראיון הזה משודר לפני חודשיים, סביר להניח שלא הייתי מזכיר אותו בטור הזה. ואפילו אם כן, מעטים מהקוראים היו טורחים לצפות בו (ועוד בשעת שידור מאוחרת כל-כך). אלא שמותה של אליזבת טיילור, הפך את הפרופיל הטלוויזיוני הזה, המבוסס על ראיון שהעניקה טיילור סמוך למותה, למסמך טלוויזיוני מרתק.

מעבר להתייחסותה של טיילור לאירועים ולאנשים שעשו את חייה (דמויות ופרשיות די מוכרות), נדמה שהערך המוסף במשדר הזה הוא בתחושה שאנו צופים לא רק בדיוקן של כוכבת מרתקת, אלא אולי בדמות האחרונה שמייצגת כוכבים שהיו "גדולים מהחיים". טיילור הייתה שריד כמעט אחרון מתקופה שבה היו כוכבי הבד משהו נערץ, מרוחק, בלתי נגיש. יש בה גם "טעם של פעם" וגם חומרים שמהם עשויים כוכבים של ימינו, כמו אנג'לינה ג'ולי למשל, שמייצרים חדשות גם בחייהם הפרטיים.

לזכותה של אליזבת טיילור ניתן לומר שבניגוד לגברת ג'ולי, לה הייתה לפחות סבלנות לחכות עד שהגיבורים המזדמנים בחייה יהיו בני חיתון בכדי לאמץ אותם.