מנכ"ל ביה"ח וולפסון: "זו לא בושה להחתים שעון"

"הרכבת כבר יצאה מהתחנה, בכל העולם אני רואה רופאים שמחתימים שעון ולא קרה להם כלום" - כך אומר היום (ג') ל"גלובס" ד"ר יצחק ברלוביץ, מנכ"ל בית החולים הממשלתי וולפסון שבחולון, על רקע התנגדות ההסתדרות הרפואית לדרישה של משרד האוצר (ראו ידיעה נפרדת).

ברלוביץ, לשעבר המשנה למנכ"ל משרד הבריאות ואחד מוותיקי המערכת, חושף את העמדה הנחרצת ביותר מקרב מנהלי בתי החולים, בעניין השעון: "איזה בושה יש בזה? עו"ד מחתים שעון, רוקח מחתים שעון, איפה הבעיה? אדם עובד צריך לדווח על עבודתו באופן מדויק ולקבל תגמול על כך לפי כל הכללים המקובלים".

בדיוק כמו הממונה על השכר במשרד האוצר, אילן לוין, גם ברלוביץ סבור כי יש למנוע מהרופאים את זכות השביתה. "שביתת הרופאים היא תהליך הרסני, צריך למצוא כל דרך חוקית כדי שזה לא יקרה. אני קורא למחוקקים בכנסת - אם יש חוק שמונע משוטרים ומאנשי צבא לשבות, צריך חוק שימנע שביתה גם מרופאים ואחיות", הוא אומר.

לדבריו, "העובדה שהרופאים ממשיכים גם בזמן שביתה לבצע ניתוחים הקשורים בהצלת חיים, לא צריכה לנחם יותר מדי. אם דוחים לחולת סרטן את כריתת השד בגלל השביתה, אי אפשר לדעת מה זה עושה למחלה שלה, גם אם הניתוח לא מוגדר כהצלת חיים". ברלוביץ סבור כי הפתרון הטוב ביותר הוא הליכה לבוררות מוסכמת, במיוחד לאור הפערים הגדולים במו"מ.

ככלל, ד"ר ברלוביץ סבור כי אסור שתוספות שכר יהווה את עיקר ההסכם שיגובש עם הרופאים: "גם כשמדברים על תמריצים לרופאים בפריפריה ולרופאים במקצועות שבמחסור, השינוי העיקרי צריך להיות בתנאי העבודה ולא בהכרח בשכר. צריך לדאוג שלרופא יהיו תנאי עבודה אופטימליים בכל בית חולים. גם באשר למקצועות שבמחסור, הכסף הוא לא הכול. מדובר בדרך כלל במקצועות שדורשים 'התמחות על', שהיא לרוב 3 שנים של התמחות בנוסף לשנות ההתמחות 'הרגילה'. בפועל, רופא שמסיים את ההתמחות שלו כרופא ילדים למשל, מבין שהוא כבר יכול להרוויח טוב כרופא ילדים בקופת החולים, בלי לעבור עוד 3 שנים של התמחות על כמומחה לפגיות למשל".

בלי מגדלי פאר

בית החולים וולפסון הוא השיאן השלילי מקרב בתי החולים הממשלתיים בכל הקשור לבלאי של ציוד ותשתיות, זאת בשל תת תקצוב מכוון שהנהיג משרד האוצר במשך שנים כשביקש להעבירו לידי קופת חולים מכבי - מהלך שלא יצא לפועל עד היום וככל הנראה ירד מהפרק. תקציב הפיתוח של וולפסון נמוך עד מגוחך כמו יתר התקציבים של בתי החולים במרכז - אלא שהם נהנים לפחות מתרומות עתק.

"אחד מתנאי הקיום היום של כל בי"ח ציבורי זה היכולת להביא תרומות. זו המציאות היום, אין מה לעשות", אומר ברלוביץ. "אני מוכן לטוס לכל מקום וגם ללכת ברגל לכל מקום כדי להביא עוד כסף לבית החולים".

- אז למה בסוף רוב התרומות מגיעות לבתי"ח כאיכילוב?

"זה כנראה שילוב בין אנשים שתורמים למקומות שאליהם הם מגיעים, לבין מנהלי בתי חולים ותיקים שיודעים ליצור קשרים חברתיים נכונים. יש בתי חולים שלא מסתפקים רק בתרומה של מגדל, אלא יש להם תורמים שדואגים להזרים להם תקציבים בשוטף. אני לא הצלחתי בעניין הזה. עם זאת, התרומות הן קריטיות היום לבתי החולים הציבוריים ואני לא רואה איך משנים את זה.

"אין ספק שהתרומות שמגיעות בעיקר לבתי חולים מסוימים במרכז מגדילות את הפערים בין בתי החולים וגם יוצרות מרחק גדול בין אזרחים בעלי אפשרות לאזרחים שידם אינה משגת. אצלי לא תראה מגדלים מפוארים לצערי".