למה כה אכפת לנו מחתונה אנגלית

זה לא פרופורציונלי, אבל מה כן? הקטע היפה בסיפור הוא שבשבת כבר נשכח הכול

כן דיאנה, לא דיאנה - זו השאלה. תחתום על הסכם ממון או תמות בתאונת דרכים - מה אתם אומרים? זו דיאטה או שהיא סתם מתרגשת - מה אתם חושבים? המרכזייה של חברת הצורפות שייצרה את הטבעת קרסה - הידעתם? חלק מארמון בקינגהאם יעוצב כמועדן ריקודים - השמעתם? 90% מנשות בריטניה לא מקנאות בקייט, 80% מהגברים מקנאים בוויליאם - הגישו קנקן תה והגידו: האם זה אכפת לכם?

ויליאם מקריח. קייט עבדה באינטרנט. היא הייתה תלמידה פופולרית. הוא היה באפגניסטן. היא דגמנה תחתונים, הוא רכב על אופניים. מיסטר בין יגיע לטקס. יעקב אילון ישדר לייב.

לראשה תענוד קייט כתר העובר מראש מלכותי לראש מלכותי כבר 100 שנה, אומרים שעדיין יש עליו כמה מהקשקשים של המלכה מרי עליה השלום. ב-CNN הראו תחתונים שעליהם כתוב "קייט, גנבת לי את הבעל" וסוכריות פז ובובות ברבי ומה לא. בירח הדבש הם יבלו בירדן.

ב-BBC ראיינו את הצלם של ה"סאן" שאמר שמה שהיום זה לא מה שהיה פעם, או אולי להפך - ב"סאן" צילמו את הכתב של ה-BBC שאמר שמה שהיה הוא שיהיה, וכך הלאה. כל-כך הרבה אינפורמציה, כל-כך מעט אינפורמציה מעניינת.

הפרשנים חלוקים בדעתם: האם הסיקור מוגזם או שמא רק מופרך?

אבל מה כל זה משנה, ומה לנו כי נלין? יש דברים אחרים להזדעזע מהם, ויש סיבות טובות לא פחות לצקצק בלשון. אחרי הכול, חתונה מלכותית זה אירוע נחמד וחיובי למדי.

לא צריך להיות כל-כך כבדי ראש. אז נכון, זה לא פרופורציונלי. נו, אז מה? מה כן פרופורציונלי?

הקטע היפה בכל הסיפור הזה הוא שמחר (ו') בערב בשעה הזו נשכח מכל זה, אבל בעצם מה כל-כך יפה בזה? כי במחשבה שנייה: עם מה נישאר בעצם אחרי שנשכח מכל זה בשעה הזו מחר בערב? אני לא רוצה לחשוב על זה.