מה הלחיץ את פישר?

קיצוניות התגובה היא שמטרידה אותי: מה גרם לו לעבור מאפס למאה בתוך פחות מחודש?

טל זהר עבדה הוא מנכ"ל FXCM ישראל, בית מסחר לסחורות מט"ח ומדדי מניות שנסחר בבורסה של ניו יורק

מחירי הדירות בישראל עולים כבר הרבה זמן. זה בוודאי לא חדש. עד השבוע שעבר התעקש בנק ישראל על כך שהמחירים הוגנים, שאין בועה, שאולי יש חשש, אך הוא שולי. זאת למרות זעקת הציבור, התערבות הדרג הפוליטי ועוד.

לכן האמירות החמורות של בנק ישראל מטרידות אותי. למה הקיצוניות? מה גרם לבנק ישראל לעבור מאפס למאה בפחות מחודש.

לשם הבנת חומרת הדברים אני מצרף משפט אחד מההקדמה לדוח המוניטרי האחרון: "מגמת העלייה של מחירי הדירות, שהחלה בראשית 2008, התבטאה גם בנתונים האחרונים שהתפרסמו ברביע הנסקר, ועלייתם בשנים עשר החודשים האחרונים הסתכמה בשיעור של 16.1 אחוזים. התפתחויות אלו מגבירות את החשש שמגמת העלייה של מחירי הדירות - אם תתמיד - יהיה בה כדי לסכן את היציבות הפיננסית והריאלית במשק."

יש לי כמה סברות לשינוי המהותי בדעה בנק ישראל.

הראשונה היא - שגם בבנק ישראל עובדים אנשים. והאיש שערך את דו"חות היציבות הפיננסית של הבנקים עד לא מזמן היה חזקיהו, היה ולא עוד. היום יש מפקח חדש, דוד זקן. סביר מאוד, שלזקן יש דעה אחרת, ואין לי ביקורת על כך שהוא רוצה להשמיע אותה.

אולי הוא רוצה לחזק את הפיקוח ומחפש נקודת משען חזקה, ואולי זו באמת דעתו. כך או כך, חובה עליו להביע את דעתו כפי שהיא, גם אם היא שונה מזו של קודמו, אחרת יחטא לתפקידו.

במקרה זה דבר לא השתנה במשק, אלה רק בעל הדעה.

הנחה חליפית תהיה שהכיוון החדש שאליו פנה בנק ישראל נובע מחשיבה משותפת של האנשים המוכשרים ובעלי הניסיון במטה הבנק, כמו קרנית פלוג, בארי טף, עקיבא אופנבכר, דוד זקן ופישר עצמו. אז עולה השאלה - מה שינה את דעתם באופן חד כלכך.

למה המשך העלאת הריבית מערער את היציבות של הגופים הפיננסיים והריאליים? ראשית נניח שעירור יציבות הגופים הראליים, ינבע מהאפקט המשני של הפגיעה בגופים הפיננסיים. אם זה נכון, עלינו להעמיק בשאלה לגבי הגופים הפיננסיים.

מבדיקה שערכתי, לחמשת הבנקים הגדולים, שרובם הם גם הבעלים של הבנקים הקטנים יותר (ריכוזיות?), הון עצמי משותף של 71 מיליארד שקלים. סך ההלוואות של למגורים לשנת 2011 עומד של 184 מיליארד ש"ח, גידול בקצב מואץ של 17% מהשנה שעברה (עפ"י מצגת בנק ישראל לוועדת הכספים, 3 במאי 2011).

אותה מצגת מגלה ש-86% מההלוואות הללו הן בריבית משתנה. מה הסכנה? שככל שבנק ישראל מעלה את הריבית, הוא אמנם מקטין את האינפלציה (לפחות בתאוריה, כיוון שחלק ניכר מהאינפלציה נובעת ממחירים גלובליים שאינם מושפעים מהריבית בישראל) אך הוא מייד מעלה גם את התשלום החודשי למאות אלפי חייבים בישראל. עלייה של אחוז בריבית, על 86% מ-184 מיליארד שקלים משמעותה שהציבור ישלם על חובותיו עוד מיליארד ומאתיים שמונים ושתיים מיליון ש"ח בשנה.

העלייה בתשלום החודשי עלולה להפוך את חלק מהחייבים לחדלי פירעון בשפה יפה, או בשפה פשוטה, חלק מהאנשים לא יוכלו להמשיך לשלם את המשכנתא, לרובם זו גם אינה ההלוואה היחידה.

אם נניח שבריבית הנוכחית תהיה עלייה של אחוז במשכנתאות שלא ישולמו משמע - הבנקים יפסידו בתוך שנה כמעט שני מיליארד שקלים.

וסוף סוף הגענו לנקודה: לבנק ישראל יש כוונה להמשיך ולהעלות את הריבית בחדות על מנת לשמור על יציבות המחירים בכל מחיר.

כעת דמיינו מה יקרה אם 3% לא יוכלו לשלם את המשכנתא - הבנקים יפסידו 6 מיליארד ש"ח לפחות, דבר שיוביל לפגיעה משמעותית בהון העצמי שלהם וביחס הלימות ההון שלהם. אלפי דירות יעברו לכינוס הכנסים, השוק יוצף ויצביות תתערער.

כדי להקטין את הסיכון לתרחיש הזה, בנק ישראל מנסה להקטין את רכיב הריבית המשתנה בתיק ההלוואה הלאומי לדיור. במקביל לוחץ על הממשלה לבנות עוד, על מנת לרסן את הלחצים האינפלציונייים מצד ההיצע ובכך לאפשר לבנק ישראל למתן את קצב העלאות הריבית שהוא מתכנן.

לפרטים ושאלות Tzohar@fxcm.co.il

אין לראות בנכתב הצעה או ייעוץ למסחר במט"ח לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.