היה שווה לחכות 7 שנים

הבעלים ברלוסקוני שמסרב להרפות אחיזה; קבלן התארים איברהמוביץ'; והמאמן אלגרי, שאף אחד לא נתן לו סיכוי להצליח ■ קבלו את 3 גיבורי הזכייה של מילאן ב"סקודטו"

תיקו מאופס אתמול (שבת) באצטדיון האולימפי ברומא הבטיח למילאן זכייה באליפות איטליה ה-18 בתולדותיה, והראשונה מאז 2004. בכך שברה מילאן רצף של חמש זכיות רצופות ב"סקודטו" של יריבתה העירונית - אינטר. הנה מבט על שלושה מהגיבורים המרכזיים בזכייה הזאת, השלושה שאחראים יותר מכולם על החזרת הצבע ללחיים של אוהדי מילאן.

סילביו ברלוסקוני. ראש ממשלת איטליה הוא הבעלים של מילאן מאז אמצע שנות ה-80', ולמרות שמועות אינספור במהלך השנים הארוכות על רצון מצדו להיפטר מהצעצוע היקר הזה ולמכור אותו למשקיעים חיצוניים, עושה רושם שברלוסקוני בן ה-74 כאן כדי להישאר.

אתמול הוא לא נכח במשחק ההכתרה ברומא, אבל שלח את בתו, ברברה, שתייצג אותו במעמד המרגש. ברברה גם צורפה בחודש שעבר לדירקטוריון של המועדון - עוד משהו שמצביע על הרצון של ברלוסקוני להמשיך להיות מעורב בבייבי הזה שלו. "המשפחה שלי השקיעה בממוצע 50 מיליון אירו בשנה במילאן", התבטא ברלוסקוני בשבוע שעבר. "רק בעונה הקודמת השקעתי 70 מיליון אירו במועדון. אני מבטיח להמשיך את המנהג היקר שלי להעניק מתנות לאוהדים של מילאן".

כשברלוסקוני מדבר על מתנות - הוא מתכוון לרכש יוקרתי. לפני שבועיים אמר: "אם נזכה באליפות, אנסה להביא את כריסטיאנו רונאלדו מריאל מדריד". האם זו הצהרה פוליטית שנועדה לרצות את האוהדים (ואת ציבור הבוחרים), או הצהרת-כוונות אמיתית? נצטרך להמתין לקיץ כדי לדעת.

זלאטן איברהימוביץ'. החלוץ השבדי אולי אינו מכונת שערים הכי גדולה בעולם (כבש העונה 14 שערי ליגה בלבד בסרייה A) ובטח שהוא לא הילד הכי טוב בעולם (ספג השנה בליגה 8 כרטיסים צהובים ו-2 אדומים - לא בדיוק נתונים שהולמים שחקן שפיץ). אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מזלאטן: את המונח "קבלן אליפויות" המציאו עליו.

האליפות עם מילאן אתמול היא השמינית ברציפות של איברהמוביץ' בשמונה העונות האחרונות (כולל שתי אליפויות שנפסלו ליובנטוס בעקבות פרשת הקאלצ'יופולי). מה שעוד יותר מדהים הוא שאת האליפויות האלו הוא לקח בחמש קבוצות שונות משלוש מדינות שונות, הישג חסר תקדים לשחקן ברמות הגבוהות של הכדורגל האירופי: אחת עם אייאקס בהולנד; אחת עם ברצלונה; ובאיטליה הוא לקח, כאמור, שתי אליפויות עם יובנטוס, שלוש עם אינטר, ואחת עם מילאן.

למרות שלא כבש כמות מדהימה של שערים העונה, לזלאטן היה חלק ניכר באליפות, כשרשם לא פחות מ-13 בישולים. בדצמבר האחרון נשאל שחקן העבר של מילאן, מרקו ואן באסטן, האם הוא רואה דמיון בינו לבין איברהומביץ'. "בהחלט", ענה ההולנדי. "שנינו שחקנים מאד פיזיים עם טכניקה טובה. אני רואה בו הרבה ממה שאני הייתי". אבל כדי להיזכר כאגדה בסן-סירו, יצטרף זלאטן לזכות גם בתואר שבו זכה ואן באסטן פעמיים: גביע אירופה לאלופות.

מאסימיליאנו אלגרי. אתמול ברומא, כששחקני מילאן התחילו לחגוג על הדשא את האליפות, הם התקבצו יחד במעגל והעיפו באוויר מספר פעמים את המאמן שלהם. הקשר הוותיק והמשולהב רינו גאטוסו אמר: "אמרו שאנחנו גמורים, אבל הוכחנו לכולם אחרת. לאלגרי מגיע ציון 10 - הוא היה הקוסם שמאחורי ההצלחה שלנו העונה".

למען האמת, הזעם של גאטוסו מובן: בתחילת העונה עלו הרבה שאלות סביב המינוי של אלגרי. אף אחד בתקשורת האיטלקית לא הבין איך מביאים למועדון פאר כמו מילאן מנג'ר טירון, שהחל רק ב-2008 לאמן בליגה הבכירה באיטליה, וגם זה בקבוצה קטנה כמו קליארי. "ברלוסקוני מצא לו בובה שתעשה כל מה שיגידו לה לעשות", נכתב בספטמבר ב"קוריירה דלה סרה".

אבל הפרשנים טעו, ובגדול. לא רק שאלגרי לקח אליפות - הוא גם רשם הצלחה כבירה בדרבים העירוניים מול אינטר (ניצחונות 1-0 ו-3-0); הוא הקנה לקבוצה שיטת משחק מודרנית (4-2-3-1) שניצחה למילאן משחקים גם בימים (הלא מעטים) שבהם היא לא הציגה כדורגל גדול; הוא גרם לתחייה בקריירה של שחקן כמו רוביניו, שאחרי חצי שנת השאלה בברזיל אשתקד כבר היה נדמה שגמר את הסוס.

כשנשאל בתחילת העונה למה לעזאזל החתים מאמן חסר ניסיון כמו אלגרי, אמר ברלוסקוני בפשטות: "אני מסתכל עליו, ויש לי תחושה שהוא האחד". לפעמים באמת אין מחיר לניסיון (לא של מאמן כדורגל - אלא של בעל הבית הוותיק של קבוצת כדורגל).