איך השפיע השירות בצה"ל על הקריירה של בכירים במשק

סמ"ר איזי שירצקי, 1967-1964, חיל רגלים כללי:

"הפכתי לאדם שקול יותר, שרואה דברים מזוית אחרת"

 איזי שירצקי (במרכז), יו

- תפקיד:

"מש"ק משמעת ג'ובניק כי אמי נפטרה וביקשתי לשרת קל"ב, מה שגם אפשר לי להמשיך לשחק בקבוצת הכדורגל רמת עמידר. קרבי הייתי אח"כ במשך 17 שנה בשירות מילואים בחרמ"ש".

- החייל שהייתי:

"הצבא של אז הוא לא הצבא של היום. היינו חייבים להיות ממושמעים".

- חוויה זכורה:

"טנקים סורים יושבים מעלינו ברמת הגולן עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. יחידת המילואים שלי הוצבה בגשר אריק. בתחילת המלחמה הייתי באופוריה. חשבתי, כמו כולם, שחיל האוויר יגמור את המלחמה עוד לפני שתתחיל. אבל כשראינו את הטנקים הסוריים שועטים לקראתנו ואת המיגים הסוריים טסים מעלינו, נכנסנו לחרדות.

"זיכרון צרוב אחר הוא ממלחמת ההתשה. ישבנו, חבורת מילואימניקים וחיכינו במובלעת חרפה סמוך לקונטרה, חשופים לגמרי. בלי בונקרים. זו הייתה חוויה קשה, כי להבדיל מהסתערות בלחימה כשאתה יושב ומחכה לפגזים שיפלו עליך, יש לך הרבה זמן להתמודד עם הפחדים".

- השפעת השירות על הקריירה:

"השירות השפיע מאוד על האישיות והעצמאות שלי, אבל לא על הקריירה. הצבא הפך אותי לאדם שקול יותר, שרואה דברים מזוויות אחרות. אגב, מלחמת יום הכיפורים השפיעה מאוד על העסק שהיה אז בבעלותי, חברת 'מוקד חקירות'. העסק היה סגור הרבה זמן וחלק מהעובדים נהרגו ונפצעו. גם השותף שלי בדרום נהרג. אחרי המלחמה נאלצתי להתחיל הכול מחדש".

- קשרים עסקיים מהצבא:

"יש לי כמה חברים מהצבא איתם אני נפגש אחת לכמה חודשים, אבל החברים הטובים שלי הם מהילדות. היו מקרים בעבר שנתנו עבודה אחד לשני".

סמ"ר אבנר סטפק, 1996-1993, חיל תותחנים:

"הבנתי שהמסלול הפורמלי הוא לא תמיד האופטימלי"

 אבנר סטפק, דירקטור במיטב / צילום: תמונה פרטית

- תפקיד:

"גדוד 403 של התותחנים, התחלתי כמ"ט (משנה טכני) בסוללה מבצעית והמשכתי כסרס"פ, סמב"צ ורס"ל מבצעים. התפקיד הלא רשמי שלי היה 'שק"מיסט חאפר': כרס"פ הסוללה הייתי קונה סחורה בשוק 'מחנהיהודה', מוכר בגדוד וכך מממן פעילויות רווחה לחיילים. באותם ימים לא רווחה התופעה שאנשי עסקים מאמצים יחידות צה"ליות והסוללה הייתה צריכה לפתח מקורות הכנסה".

- החייל שהייתי:

"תחמן אך ממושמע. מעולם לא רותקתי".

- חוויה זכורה:

"שיירות הכניסה ללבנון שיצאו מ'המשטח הלבן' שסמוך למטולה, בעיקר הדרך עצמה: נוף גלילי פסטורלי מתובל בארומה צרפתית של תושבי לבנון הנוצרים הפרנקופונים. רגע מרגישים כמו תיירים ורגע נזכרים שזה אזור מסוכן ביותר. חוויה אחרת, הייתה מעצריי מחבלים בשטחים במסגרת פעילות לילית עמוסת אדרנלין".

- השפעת השירות על הקריירה:

"השירות היה שלוש שנים מהטובות בחיי. נהניתי כמעט מכל רגע, גם בזמנים הקשים וגם במילואים. זו תקופה שבה האישיות מתעצבת, וזהו מבחן לא רע לדברים כמו יזמות, מנהיגות, יכולת ניהולית והשתלבות חברתית. הצבא חידד לי מה מהדברים האלה חזק יותר אצלי ומה פחות. למדתי גם שלא תמיד המסלולים הפורמליים בהם רבים הולכים כמו עדר, הם הדרך האופטימלית להתקדם בחיים".

- קשרים עסקיים מהצבא:

"ברור שיש לא מעט מפגשים עם חבר'ה מהצבא בתחנות שונות בחיים, כולל במגזר העסקי. החבר'ה מהמילואים נפגשים כל חודשיים-שלושה, וזה כיף לא נורמלי. לפעמים הם עוזרים לי ולפעמים אני עוזר להם".

סגן (מינוי לסרן) ד"ר ארנה ברי, 1970-1967, חיל אוויר:

"ביה"ס לטיסה גרם לי להמשיך ללמוד מדעים"

 ד

- תפקיד:

"קצינת תיאום והדרכה בבית הספר לטיסה בחצרים".

- פציעה:

"באחד האימונים בטירונות, בפאניקה של העשייה, מישהו שישב לידי ברכב זרק לי על הראש, לא בכוונה, שישה רובים. הגולגולת שלי נשארה אמנם שלמה, אבל באותו יום ביליתי שעות במרפאה. לא היו אז מכשירי סי.טי ו-אם.אר.איי, ולכן שוחררתי מהר. היום בטח היו מאשפזים אותי. סבלתי מכאבי ראש כמה חודשים אחר-כך, אבל למזלי הראש שלי חזק ומתפקד טוב גם היום".

- החיילת שהייתי:

"לא קונפורמיסטית. הייתי בסביבה יחסית מפרגנת, למרות שפה ושם היו לי עניינים עם מי שניסו 'טו בוס מי' בתוקף היותי אישה. הם לא הצליחו".

- חוויה זכורה:

"טייס, קיבוצניק מקיבוץ יגור, שישבתי איתו לשתות קפה, ורגע אחרי הוא נהרג בטיסת אימונים. זאת הייתה חוויה קשה.

"חוויה אחרת שצרובה בזיכרוני אירעה ביוני 1970, המצרים הפילו מטוס פאנטום שהטיסו יצחק פיר הטייס ויאיר דוד הנווט. השניים, שהכרתי קודם לכן, נטשו וצנחו על אדמת מצרים. פיר נשבה והוחזר ארצה במסגרת חילופי שבויים בין ישראל למצרים. דוד, לעומת זאת, חולץ בשלום במסוק יסעור. אירוע זה זכור לי כחוויה אמוציונלית מאוד. מה גם שדוד נעשה לימים המחותן שלי. בנו נשוי לבתי".

- השפעת השירות על הקריירה:

"מקצועות טכנולוגיים ומדעיים שנלמדו בבית הספר לטיסה בעקבות הגעה של מטוסי קרב חדשים לחיל, גרמו לי לרצות להמשיך ללמוד מדעים באזרחות. ראיתי שזה מקצוע אוניברסלי שאפשר להתפרנס ממנו בלי תלות במקום גיאוגרפי. הצבא חידד את זה אצלי".

- קשרים עסקיים מהצבא:

"סייעתי לחברים בכך שקישרתי אותם לאנשים הרלוונטיים".

סרן מיקי ברקן, 1986-1982, חיל תותחנים:

"הצבא קידם אותי רבות בקבלת החלטות בלחץ"

 מיקי ברקן, מנכ

- תפקיד:

"מפקד צוות, קצין שיתוף ארטילרי, קצין סיור, קע"ת שזה מקביל לסמ"פ בשריון ובחי"ר ומפקד סוללה".

- החייל שהייתי:

"ממושמע אך בעל יוזמה ומעוף, שלא אחת סיבכו אותי. חטפתי ריתוקים. גם כמפקד, עקב התלהבות יתר מול בכירים, הדעתנות שלי עוררה בעיות, היו כאלה שלא אהבו את זה. כמפקד, איך שהוא מצאתי שפה משותפת דווקא עם החיילים הבעייתיים יותר".

- חוויה זכורה:

"מלחמת לבנון הראשונה. בה, למעשה, הפכתי מנער לאדם בוגר ובמהירות האור. איבדתי שני חברי ילדות, מטובי חבריי. המלחמה ההיא השאירה צלקת לא קטנה. כמעט את כל השירות העברתי בלבנון. הארץ הזאת סחטה מאיתנו כל שמץ של אחוות לוחמים ואחוות חברים אמיתית וכל שמץ של טוב שהיה בנו, וגם הרבה מאוד רע. לא סתם אומרים, 'כל דור והלבנון שלו'. לצערי, הייתי שם מערב המלחמה, ביוני 1982, ועד לנסיגה הראשונה הגדולה.

"מאידך, זכורה לי גם חוויה מצחיקה. יום אחד, כשהייתי קצין סיור צעיר בגדוד בלבנון, הגיע אלינו מוביל טנקים עם נגמ"ש חדש. הנהג שאל אותי האם הגיע לגדוד שריון. למרות שלא, עזרתי לו לפרוק את הנגמ"ש. לאחר מעשה, תפסתי את חומרתו וסיפרתי למג"ד. אלא שהמג"ד אמר לי 'קח את הנגמ"ש, גם ככה יעבור הרבה זמן עד שמישהו ישים לב'. כך זכיתי להיות במשך חצי שנה קצין הסיור היחידי עם נגמ"ש ולא עם זחל"ד".

- השפעת השירות על הקריירה:

"הצבא עיצב את אישיותי. הוא קידם אותי רבות בקבלת החלטות תחת לחץ, ביכולת תכנון, בהנהגה, בניהול ובפיקוד. הצבא הבהיר לי מה זאת עבודת מטה, איך נערכים לשגרה, איך מכינים תכנית תקלות ומה זאת אחוות לוחמים".

- קשרים עסקיים מהצבא:

"כשחיפשתי עבודה בצעירותי, חברים מהצבא בפירוש סייעו לי. עד כדי כך, שקראו לנו 'המאפייה של התותחנים'. גם אני עשיתי את אותו דבר, עזרתי ככל שיכולתי. עד היום, הדיאלוג עם אנשים שאני פוגש ומתברר ששירתנו באותה תקופה באותו חיל, קולח יותר. יותר פשוט מולם ויש בסיס להתחלה".

סגן אריה ריכטמן, 1984-1980, נח"ל מוצנח:

"הצבא הוא קורס ארוך בפיתוח מיומנויות ניהול"

 אריה ריכטמן, מנכ

- תפקיד:

"חפ"ש אחר-כך מ"כ, מ"מ וסמ"פ בגדוד 50 של הצנחנים".

- פציעה:

"בצניחה האחרונה בקורס צניחה, המצנח לא נפתח. קרתה תקלה של אחת למיליון. לשמחתי, רגע לפני ההתרסקות הצלחתי לפתוח את המצנח הרזרבי".

- החייל שהייתי:

"ממושמע עם ראש גדול, אך לצערם של כמה מפקדים גם עם פה לא פחות גדול".

- חוויה זכורה:

"יכולת הקימה שלי בבוקר לא הייתה מהמשובחות. רצה הגורל ומפקדיי בבה"ד 1 מינו אותי, כחניך מצטיין, לצוער תורן בשבוע סיום הקורס. מפקד הקורס היה אפי איתם הקשוח, ומפקד ביה"ס היה שמוליק ארד ז"ל. אחת המטלות הייתה לדאוג שכל הפלוגה תתייצב לשיחת סיכום קורס קצינים בשעה 06:00. בשש ומשהו התעוררתי לקול צעקותיו של סגן מפקד הקורס. התחלתי לרוץ בתחתוניי בין המיטות, מתחנן לצוערים שיקומו. זה היה מחזה משעשע, אבל לא בעיני שמוליק. במסיבת הסיום באותו לילה נודע לי שהוא החליט לשפוט אותי לשבוע מעצר. רק במאמצים רבים שכנעו אותו למחול לי, כי סה"כ הייתי בחור טוב שקשה לו לקום בבוקר.

"וברצינות, כשחציתי בפעם הראשונה את הגבול בפעילות מבצעית, חשבתי על סבתי שנרצחה באושוויץ, על סבי שירו בו ברחוב סתם בגלל שהוא יהודי ועל אבא שהיה בן גילי במחנות ושרד, עלה לישראל והקים משפחה. באותו רגע הייתי מוכן לעשות הכול למען המדינה".

- השפעת השירות על הקריירה:

"הצבא הוא קורס ארוך בפיתוח מיומנויות ניהוליות. למדתי כמעט את כל מה שאני יודע על המין האנושי ועל הדרכים להניעו לפעולה. שירות כזה מאמן אותך להוביל אנשים, משום שהם סומכים עליך ומאמינים בדרכך ולא בכוח הפקודות. אין כוח בעולם שישכנע חייל להסתער אחרי מפקד שהוא לא מאמין בו. אתה לומד לדרוש קודם מעצמך ואח"כ מאחרים. הצבא מלמד אותך לחשוב בצורה שיטתית, מאורגנת ויעילה".

- קשרים עסקיים מהצבא:

"בדומה לצבא, גם ב'קליל' התחלתי כ'חפ"ש' והתקדמתי לאט בדרגות. אין כאן עניין של קשרים אלא של כישורים. וכן, נעזרתי בחבריי מהצבא בחשיבה, בניתוח של מצבים ובעיות איתם אני מתמודד והדרכים לפתרונם".

סרן יקי ודמני, 1974-1970, חיל שריון:

"למדתי שאסור לעולם לזלזל באויב ובמתחרה"

 יקי ודמני (משמאל), מנכ

- תפקיד:

"עברתי את המסלול שהיה מקובל אז בחיל: מטירונות ועד קורס מפקדי טנקים וקציני שריון".

- פציעה:

"נפצעתי פעמיים במלחמת יום הכיפורים. אחרי הפציעה השנייה, ממארב נ"ט מצרי מיד לאחר חציית התעלה, סיימתי את ה'רומן' שלי עם טנקים".

- החייל שהייתי:

"שריונר טיפוסי: מסודר וגאה בעשייה ובטנק שלו".

- חוויה זכורה:

"הלילה הראשון של מלחמת יום הכיפורים. הייתי מפקד פלוגה כ' בגדוד 198 עליו פיקד סא"ל אמיר יפה ז"ל. הובלתי את הפלוגה לכיוון התעלה, ולקראת החבירה לכוחותינו קיבלתי פקודה לנוע לכיוון מוצב מילאנו בקנטרה שבצפון התעלה. היה לילה חשוך ואת הכוח קידמה אש תופת. המצרים ירו מטווחים שונים וניסו לטפס על הטנקים ולהשחיל לתוכם רימונים. הקרב היה קשה.

"אחרי שעת לחימה נפצעתי בפעם הראשונה. חייל מצרי הצליח לטפס על הצריח ולירות מטווח אפס. הכדור פוצץ את האפיסקופ בכיפת המפקד ורסיסיו נספגו לי בעורף. המשכתי בקרב, כשהסמרטוטים בצריח משמשים לי כתחבושות. לאחר ליל קרבות הצלחתי, יחד עם טנקים נוספים, להיכנס לחצר של מעוז מילאנו ולחבור ללוחמים שהיו מכותרים במקום. הייתי משוכנע שאנו מחלצים אותם, אבל אז הגיעה הפקודה שלא אשכח כל חיי: 'לא לפנות'.

"מילאתי את הפקודה, שבדיעבד התבררה כשגויה. חלק מהחיילים שהושארו נהרגו או נשבו. באותו לילה איבדתי גם את חברי הטוב, סרן ארז בנימיני ז"ל, שהיה מ"פ פלוגה ל' ונפל כמה מאות מטרים ממני. 19 שנים לאחר מכן נולד בני ארז הנושא בגאון את שמו ומשרת כיום כלוחם בשריון".

- השפעת השירות על הקריירה:

"השירות והמלחמה לימדו אותי שאסור לעולם לזלזל באויב ובמתחרה שלך. לא להיות יהיר, שחצן ותמיד לתת לצד השני הרבה קרדיט".

- קשרים עסקיים מהצבא:

"אני נפגש עם חיילים וקצינים מהפלוגה בימי זיכרון. עד היום לא נוצרה הסיטואציה שהם עזרו לי או אני להם בענייני עסקים או עבודה".