שוב אהוד ברק יוצא בזול

1. אנחנו מקבלים אותם במנות קטנות. עוד גרגרן, עוד תחמן. כל דוח ו"הנבחר" שלו. מתוחכמים, שחצנים, תאוותנים, מפוצצים מאגו. אף פעם לא די להם.

מעט "נתפסו", הרוב מסתדרים. אהוד ברק לדוגמה. הוא כבר מיומן. לא סתם מקורביו מרוצים. גם את דוח מבקר המדינה הזה הוא עובר בלי חשד לפלילים. הפעם אפילו לא צפויה להיפתח חקירה נגדו. התנהלות ציבורית? אתית? נורמות? ניגוד עניינים? זה הרי לא ממש מעניין.

בדבר אחד אין ספק: הדוח הזה אומר לכל אחד מה שהוא רוצה לשמוע. מי שמתנגד לברק - ימצא בדוח את מיטב תכונותיו והתנהלותו - תחמנית, מתחכמת, מכוסה בתירוצי עורכי דין, המדינה של אמא שלו.

מי שמחזיק מברק - ימצא בדוח איזשהו אי-סדר חיוור ושולי, קצת כסף לא עבר מפה לשם, איחור זעיר של כמה ימים, פרשנות אחרת. חובת ניתוק זיקה? מה רוצים מחייו? הוא בסך-הכול העביר לבנות שלו. דיווח על פעילות חברות-בנות? נו, לא ידענו.

הקריירה העסקית של זוגתו נילי פריאל-ברק? אז ניסינו להרוויח, לא הצלחנו - סגרנו. שום דבר רציני. זה לא פלילי - לכן הכול טוב. טהור.

2. סוף ינואר 2000. דוח מבקר המדינה על חריגות מחוק מימון מפלגות. כוכב הדוח: אהוד ברק, בראש חבורת מקורבים, עורכי דין ומנהלים - ביניהם מי שהיה לימים שר הרווחה, יצחק הרצוג, וסדרה ארוכה של עמותות חברתיות וחינוכיות (בעלות שמות נפלאים כמו "ישראל של כולנו - ישראל אחת"; "דור שלום"; "תקווה לישראל"; "העמותה לקידום נהגי המוניות בישראל" ועוד ועוד...). אלה, שחלקן היו עמותות-קש, עמותות פיקטיביות שנרשמו ושימשו רק להעברת כספים, מאות אלפי דולרים, בניגוד לחוק, לטובת מועמד מפלגת ישראל אחת לראשות הממשלה, א. ברק.

היועץ המשפטי לממשלה הורה לפתוח בחקירה. ברק נחקר באזהרה בחשד לביצוע עבירות על חוק מימון מפלגות. לא ידעתי, לא הייתי מודע לפרטי ניהול העמותות, לא ידעתי על העברות הכספים, ואני בכלל הנחיתי את מנהלי הקמפיין לפעול בהתאם לחוק. כל האחרים בחרו ב"זכות השתיקה" ולא השיבו לחוקרי המשטרה.

אחרי 3 שנים, 2003, הודיע היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין כי לא יוגשו כתבי אישום נגד ברק, הרצוג, ויצמן שירי ועו"ד דורון כהן בשל חוסר ראיות. אחרי עוד 3 שנים, שלהי 2006, נסגרו גם שני התיקים שעליהם הומלץ על כתבי אישום בשל קושי לבסס כתבי אישום. על זה נאמר "עברנו את פרעה, נעבור גם את הדוח הנוכחי".

3. דבר אחד בטוח: כמה מ"הנבחרים" שלנו, בעיקר אלה שהיטיבו "לעשות לביתם", הם אבות נפלאים. שיתוף-פעולה כספי פורה מתקיים בינם לבין ילדיהם.

ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון: המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז חקרו חשד שלבנו גלעד נמסרו טובות הנאה כספיות על-ידי דוד אפל, בתמורה לסיוע האב בקידום פרויקטים נדל"ניים של אפל, בארץ וביוון. בנו השני, עמרי, נשפט וישב בכלא מעשיהו באשמת רישום כוזב במסמכי תאגיד, עדות שקר והפרת חוק מימון מפלגות בהיותו מנהל מסע הבחירות של אביו.

שר החוץ אביגדור ליברמן: העביר את החברה שלו במלואה לידי בתו, מיכל, בהיותה רק בת 21. אל הצעירה, כבעלת שליטה, זרמו מיליוני דולרים מגורמים שונים, אנשי עסקים רב לאומיים שעמם היה אביה קשור, על-פי החשד, בקשרים כספיים.

שר הביטחון אהוד ברק: העביר את כל מניותיו בחברת אהוד ברק בע"מ והחברות-הבנות שלה ל-3 בנותיו - מיכל, יעל וענת. אל החברה המשיכו לזרום כספים.

זה לא שהאבהות ניצחה - זו הכדאיניקיות שמניעה את ה"נבחרים", שכן חובתם של שרים, עם כניסתם לתפקיד, היא להעביר או למכור את נכסיהם ועסקיהם למי שאינם מקורביהם.