הברק הזה והברק ההוא

לגמרי במקרה: ביום שבו מפרסם מבקר המדינה דוח על ההתחכמות בדיווחי שר הביטחון אהוד ברק, מפרסמים הנשיא האמריקני ברק אובמה ורעייתו, בפומבי, כמחויב, את פירוט הצהרת ההון שלהם. איפה הברק הזה ואיפה הברק ההוא.

הוועדה בראשות שופט בית המשפט העליון שלמה אשר פעלה בעידן אחר. זה היה בסוף שנות ה-70. הציבור לא ידע אז מספיק על אירועים חריגים של נבחריו. בעקבות המלצות הוועדה קבעה הממשלה הוראות, שבמרכזן: בתוך 60 יום מתחילת הכהונה ובתום 60 יום מתום כל שנה, ובתוך 60 יום לאחר סיום הכהונה, יגישו השר וסגן השר למבקר המדינה הצהרת הון ובה פרטים על ההון, הנכסים, הזכויות וההתחייבויות שלהם ופרטים על מקורות ההכנסה של השר/ה, סגן השר/ה, בני-זוגם וכל בני משפחתם הקרובה.

אלא שהדיווחים נמסרים למבקר המדינה ונשמרים בכספת. המבקר לא מוסר מידע לציבור. רק במקרים חריגים הוא מדווח לוועדת משנה של הכנסת. המבקר גם לא בודק את הדיווחים ולא את מקורות ההון, גם אם הוא גדל במידה ניכרת במהלך הקדנציה.

ח"כים לא מחויבים בדיווח

חברי כנסת אינם מחויבים בדיווח ובהצהרות הון. עבורם נרשמו כמה סעיפים יפים וחסרי שיניים ב"חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם": חבר הכנסת לא יקבל בין במישרין ובין בעקיפין הנאה חומרית בעד מעשה שעשה בכנסת או מחוץ לה, בתפקידו או במעמדו כחבר כנסת; חבר הכנסת יימנע מניגוד עניינים, ולא יעסוק בכל עיסוק אחר, למעט בהתנדבות וללא תמורה.

הטיפול באי-מילוי חובות ובחריגות בהתנהגות חברי הכנסת נתון בידי ועדת האתיקה. החתול שומר על השמנת. האם כל חברי הכנסת אכן מקיימים את חובות אי-ניגוד העניינים? ספק. אחרת איך קורה שרבים מהם נכנסים לכנסת כאחד העם, אבל יוצאים ממנה בעלי הון לא קטנים?

מצבם של נבחרים ברשויות המקומיות בכלל טוב. יש כללים מסוימים של מרכז השלטון המקומי, שנועדו בין היתר למניעת ניגודי עניינים. לא סתם הולכות ומתרבות חשיפות על ניגודי עניינים, מעללים ועשרות חקירות משטרה הנוגעים לנבחרי הרשויות.

לעניין פקידי ציבור בכירים ומשרות אמון, קיימת הנחיה להסדר ניגוד עניינים מול היועץ המשפטי לממשלה. רק ההסדר הזה פומבי, במידה מסוימת, ורק לפי דרישה ספציפית על-פי חוק חופש המידע.

ערימה של חורים שחורים

ערימת החורים השחורים זוהתה מזמן, אך לנבחרי הציבור לא היה כדאי לשנות אותם. עם זאת, לפני כמה שנים הוקמה "ועדת אתיקה" ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, יחד עם פרופ' אסא כשר ופרופ' גבריאלה שלו.

ועדת שמגר התבקשה לנסח קוד אתי, ובסוף 2007 הגישה לממשלה את המלצותיה לכללי אתיקה. ראש הממשלה שקיבל את הקוד האתי לידיו היה לא אחר מאשר אהוד אולמרט. כשקיבל אותן, הצהיר כי ההמלצות במלואן יאומצו בהחלטות ממשלה ובחקיקה...

כשנתיים מאוחר יותר, באוקטובר 2009, הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו על הקמת "ועדת שרים לבדיקת המלצות ועדת שמגר". בראש הוועדה הוצב שר המשפטים עו"ד יעקב נאמן - והשחיקה, ההקלות והוויתורים בהמלצות לא איחרו לבוא.

לפני מספר חודשים גיבשה ועדת נאמן טיוטת קוד אתי, מרוככת, ותרנית ושונה במהותה בעקרונותיה מזו של ועדת שמגר. היא אף יוצרת מנגנון בקרה התלוי כולו בממשלה. שוב השמנת ושוב החתלתולים.

באמצע אפריל השנה העביר המבקר מיכה לינדנשטראוס לנאמן את התייחסותו לטיוטת כללי האתיקה לחברי הממשלה. במכתבו הוא אומר כי הכללים המוצעים מפרים את האיזון הראוי בין האינטרסים הציבוריים, האינטרסים של השרים עצמם והאינטרסים של הממשלה, כפי שאלה באים לידי ביטוי בכללים הקיימים היום למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים.

עוד כותב המבקר כי המודל המוצע בידי נאמן עלול לפגוע בקשר שבין הצהרות ההון לענייני מימון מפלגות ובחירות מקדימות... ולהפחית את אפקטיביות הביקורת תוך חשש לפגיעה בטוהר המידות.

ובכן, הגיע הזמן לסדר חדש. קודם כול, הסרת החיסיון וההסתרה. לא בושה ללמוד מאחרים. ראו הצהרות ההון של ברק ומישל אובמה. כל נבחרי הציבור - שרים, סגני שרים, חברי כנסת, ראשי רשויות - יהיו מחויבים בהצהרות הון משפחתיות פומביות עוקבות. הראשונה עם כניסתם לתפקיד, אחרי כן בכל שנה בתפקיד ועוד פעמיים אחרי סיום כהונתם.

שהציבור יראה עם אילו נכסים נכנס הנבחר לתפקיד, איך מתפתח הונו במהלך התפקיד, וגם מה קורה אחרי כן, כלומר האם נעשו עסקאות עתידיות במהלך הכהונה.