מאסר קצב נדחה עד תום הערעור: "סיכויי הערעור לא משוללי יסוד"

נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, יישאר מחוץ לכלא עד למתן פסק הדין בערעורו על-ידי בית המשפט העליון - כך קבע היום (ד') שופט העליון יורם דנציגר, שקיבל את בקשתו של קצב לעיכוב ביצוע.

דנציגר קיבל את עמדתם של סנגורי קצב, עורכי הדין אביגדור פלדמן, ציון אמיר, אבי לביא ומיקי חובה, כי מקצב לא נשקפת מסוכנות כלשהי, ולא קיים חשש להימלטותו מהדין.

עם זאת, דנציגר הורה כי הערעור עצמו יישמע בהליך מזורז בעליון, כך שפסק הדין בערעור צפוי בתוך חודשים ספורים ולא בתוך כשנה - הזמן הרגיל שבו שומע העליון ערעורים פליליים.

"אבן נגולה מעל לבי"

"אני מאושר, אבן נגולה מעל לבי, יש שופטים בירושלים", צוטט משה קצב בדברים שאמר למקורביו לאחר החלטתו של השופט דנציגר. על-פי הדיווחים, הנשיא לשעבר פרץ בבכי כששמע את החלטת בית המשפט העליון.

לדברי עו"ד אברהם לביא, מצוות סנגוריו של קצב, "הוא שמח מאוד, יותר מאשר ההחלטה עצמה על עיכוב הביצוע, מהירידה לפרטים ובחינת הראיות על-ידי השופט דנציגר. כפי שטענו שיש בעייתיות בראיות, שמבינים שהיה פה רומן ושהיה ראוי לבחון את ההיבט הזה, הנתמך על-ידי החברות הכי טובות של א' ממשרד התיירות, היה ראוי לברר את הדברים הללו, כולל טענות האליבי. מעבר להחלטה עצמה שאין ספק שהיא משמחת, משמח גם העומק שבה".

בדצמבר 2010 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל-אביב את הנשיא לשעבר בשורת עבירות מין ובראשן שתי עבירות אונס, וכן בשיבוש מהלכי משפט. ב-22 במארס, לפני קרוב לחודשיים, גזרו שופטי המחוזי ברוב דעות על קצב מאסר בפועל של 7 שנים, וכן פיצוי למתלוננות בסך כולל של 125 אלף שקל. קצב היה אמור להיכנס לכלא ב-8 במאי.

שופטי המחוזי הסכימו לבקשת סנגוריו של קצב לעכב את המאסר ב-45 יום לצורך הגשת ערעור לבית המשפט העליון. עם הגשת הערעור לפני כשבועיים הורה השופט דנציגר לעכב ארעית את המאסר על להחלטתו בשאלת עיכוב הביצוע במהלך הטיפול בערעור. היום, כאמור, החליט דנציגר לקבל את הבקשה ולעכב את תחילת מאסרו של קצב עד למתן פסק הדין בערעורו, על-ידי הרכב שופטים שטרם נקבע.

"לא משוללי יסוד"

בסיכום החלטתו כתב השופט דנציגר: "ככל שמדובר בטענותיו של קצב נגד הרשעתו בעבירות האינוס, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור של קצב הם משוללי יסוד כשלהו, זאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות בדבר. כתב הערעור ביחס לעבירות אלה כולל טענות שלכאורה לא ניתן לומר לגביהן כי הן טענות בעלמא או טענות בדים".

דנציגר הסתמך בהחלטתו לעכב את המאסר גם על העובדה שבמהלך משפטו במחוזי לא דרשה הפרקליטות כל הגבלות על קצב, לא בצורה של מעצר, מעצר-בית או תנאים מגבילים כלשהם.

"הגם שקצב הורשע ודינו נגזר", ציין דנציגר, "לא ניתן להתעלם מכך שבמהלך משפטו הוא היה משוחרר ללא כל תנאים מגבילים. רק ביום מתן הכרעת הדין התבקש להפקיד דרכונו, והוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ.

"עוד יצוין כי לקצב אין עבר פלילי. כל אלה יש בהם להעיד שספק אם יש חשש להימלטותו של קצב מהדין. זאת ועוד, מאחר שערעורו של קצב עתיד להישמע בתוך פרק זמן קצר יחסית, ולאור עובדת היותו משוחרר במהלך משפטו, ההחלטה לעכב את ביצוע גזר הדין מתיישבת עם הלכות קודמות".

ביקורת על המחוזי

יצוין כי בהחלטתו כלל דנציגר ביקורת על קביעתו של בית המשפט המחוזי, בנוגע לאליבי של קצב ביחס לאירוע האונס בלשכה בתל-אביב. "קשה להלום מצב שבו על יסוד הנחות של בית המשפט, שלא נמצאה להן אחיזה בעדויות ובראיות שהובאו בפניו, ייקבע כי קצב לא עזב את מקום האירוע (לכבוד העדה הפרסית בפארק הלאומי ברמת-גן, י"י) בשעה 17:00", כתב דנציגר, "אין להתעלם מכובד טענותיו של קצב בנקודה זו".

קביעה זו פותחת פתח מחודש לביסוס טענת האליבי של קצב ביחס לאירוע האונס בלשכה בתל-אביב. גם לגבי טענת האליבי ביחס לאונס במלון בירושלים, קבע דנציגר קביעות ראשוניות המבטלות את מסקנות המחוזי, שדחה את טענת האליבי.

דנציגר גם קיבל את טענת סנגוריו של קצב כי על בית המשפט מוטלת החובה לבחון ביוזמתו טענת הגנה חלופית - למשל שבינו לבין א' ממשרד התיירות התקיים רומן בהסכמה - גם אם קצב עצמו מסר גירסה הפוכה בעדותו בבית המשפט.

100 אלף שקל ערבות

עם זאת, דנציגר דחה את טענת הסנגורים כי יש לתת לקצב יחס מיוחד על בסיס היותו נשיא המדינה לשעבר. לדבריו, "לא יכול להיות משפט צדק ללא שוויון, שהינו אחד מהערכים הדמוקרטיים שהוכרו בפסיקתו של בית משפט זה כזכות חוקתית וכנשמת אפה של שיטת המשפט הישראלית".

דנציגר הדגיש בהחלטתו כי "אין באמור בהחלטה זו כדי לקבוע ממצא שיפוטי כלשהו באשר לטענות מי מהצדדים או לסיכויי הערעור. ברמה הלכאורית בלבד, הנני מורה על עיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור שהגיש קצב, דרכונו של קצב ימשיך להיות מופקד במזכירות בית המשפט. חל איסור מוחלט על יציאתו מהארץ".

מלבד איסור יציאתו מהארץ הוסיף דנציגר תנאי מגביל נוסף על קצב, בדמות הטלת ערבות עצמית בסך 100 אלף שקל וכן שתי ערבויות נוספות בסך 100 אלף שקל כל אחת. (ע"פ 3372/11).