מבחן דרכים: קיה פיקנטו, קטן עליה - עיצוב בוגר, כמעט יפני

ממדיה הקטנטנים של קיה פיקנטו מתאימים מאוד לפקקים, למצוקת החניה ולמחירי הדלק שלא מפסיקים לעלות ■ אז מה אם 3 מבוגרים לא ישרדו על המושב האחורי לאורך זמן

מאז השקת הדור הראשון של קיה פיקנטו, לפני כשש שנים, נהגנו להטריד את היבואן בארץ בשאלה קבועה: האם ומתי תיובא המכונית לישראל. גם התשובה הייתה קבועה: אין צידוק כלכלי לייבא מכוניות בגודל כזה לישראל. המחירים גבוהים מדי ביחס למחיר של מכוניות סופר-מיני גדולות יותר, המנועים קטנים מדי, הדימוי נמוך מדי.

הנימוק האולטימטיבי ברשימה היה אותה קונספציה שיווקית שקבעה כי "הלקוח הישראלי לא חוזר לאחור". כלומר לקוח שהתחיל את דרכו המוטורית מלמטה - עם מכונית סופר-מיני מקבוצה 1 (מהעבודה) או אפילו עם משפחתית משומשת - ישאף תמיד לרכוש בהמשך מכונית גדולה יותר או לכל הפחות זהה בגודלה לזו שהייתה לו.

אבל קונספציה זו התנפצה בשנתיים האחרונות. ליבואנים בארץ הסתבר, שכשמורידים מספיק את מחיר המכונית החדשה "מהניילונים" (בסיוע נדיב של המיסוי הירוק), הלקוחות הפרטיים וציי הרכב מוכנים "לחזור לאחור" בהמוניהם, ואפילו להקריב לשם כך את מרווח הרגליים ונפח המטען.

האמת היא שלא רק הורדת המחיר אחראית לשינוי שחל ביחסם של הלקוחות בארץ כלפי מכוניות המיני. גם המכוניות עצמן עלו כיתה בכל הנוגע לעיצוב, מרחב, ביצועים ואיכות ייצור, וקיבלו יותר "תוכן" בזכות הביקוש המתפתח לנישה זו באירופה - שבה המוטיבציה היא מחירי הדלק ותמריצי זיהום אוויר - ובשווקים המתפתחים של מזרח אסיה, שבהם מכוניות המיני הן "כרטיס הכניסה" של מאות מיליונים לעולם הרכב הפרטי.

עיצוב בוגר, כמעט יפני

את השינוי בגישה של היצרנים לפלח זה ממחישה היטב קיה פיקנטו החדשה. אם הדור הראשון (והשני) שלו התאפיין בעיצוב עגלגל ו"חמוד" שכוון בעיקר ללקוחות צעירים ולנשים, לדור החדש יש עיצוב "בוגר", עם חרטום אירופאי מאסיבי ובעל נוכחות, רוחב של מכונית "אמיתית" (1.6 מ') וזנב מהודר למראה. זו עדיין מכונית באורך 3.6 מ' בלבד, אבל אלמלא הגלגלים הקטנטנים אפשר היה לחשוב שמדובר במכונית סופר-מיני כדת וכדין. אפילו נהגי הג'יפים על כבישי ישראלחתכו אותנו פחות מהמקובל.

גם עיצוב הפנים משדר רושם בוגר, כמעט יפני באופיו. לוח המחוונים מורכב משלושה צבירי שעונים שקועים בתוך גלילים, עפ"י מיטב המסורת העכשווית ביפן, עמדת הפיקוד משתרעת מדופן לדופן בקווים מאסיביים וסימטריים, וכל העסק עטוף בצבעים אפורים כהים ובפלסטיק עם טקסטורות סולידיות למראה ולמגע. למעט העיצוב הגאדג'טי של מערכת האקלים, לא נעשו ניסיונות להצטעצע או לפנות לקהל צעיר בעזרת גימיקים נוסח לוח המחוונים של שברולט ספארק או הדיפונים הפלסטיים בצבע גוף של פיאט 500.

איכות הייצור טובה, בהתאם לסטנדרטים הנוכחיים של קבוצת יונדאי מוטורס (החברה האם), עם בידוד רעשים יעיל וגימור מוקפד. גם בכבישים משובשים היא לא משדרת תחושה של "חיתוך פינות" לטובת קיצוץ עלויות.

כמקובל בפלח, המרחב הפנימי לא מיועד לכל אחד. קיה אמנם יישמה את כל הטריקים הוויזואליים המקובלים ליצירת תחושה סובייקטיבית של מרחב פנימי - גג גבוה, שטח שמשות נרחב, מושבים דקיקים וכו' - אבל, כמקובל בפלח, זו עדיין מכונית עם בסיס גלגלים מינימלי, ומי שינסה לדחוק לרכב חמישה מבוגרים יצטרך להצטייד בכף נעליים גדולה במיוחד.

מנגד, לא שמענו תלונות כשהסענו מאחור שלושה ילדים, ועם קצת התחשבות מהיושבים מלפנים גם מבוגרים יכולים לשרוד נסיעות ארוכות טווח. תא המטען סמלי למדי, 200 הליטרים מתאימים לגיחה שבועית לסופר, אבל עלולים להיות בעייתיים בדרך חזרה מ"איקאה".

אינפו: קיה פיקנטו
 אינפו: קיה פיקנטו

כמו מכונית "אמיתית"

על הכביש פיקנטו מתנהגת כמו מכונית "אמיתית". למרות המשקל הנמוך והגלגלים הקטנים, היא סופגת זעזועים עירוניים בעידון מפתיע, מדלגת על רמפות עירוניות מבלי להתרסק, ואפילו שומרת על יציבות מרשימה בשיוט מהיר. ההיגוי אמנם מרגיש מלאכותי, אך הוא זריז למדי והיעדר המאסה המיותרת מאחור ומלפנים מאפשר ביצוע שינויי כיוון מהירים כמו במכוניות מתנגשות בלונה פארק.

לתחושה הרעננה תורם גם מנוע 1.25 הליטר, שמתברך בהספק מכובד (85 כ"ס) ביחס למשקלו של הרכב (850 קילו) ומשודך לתיבה אוטומטית זריזה. מי שיתייחס למנוע זה כפי שהתכוונו מתכנניו - כלומר ירמוס את הדוושה ברגל כבדה לעתים תכופות, יוריד הילוך אחד או שניים בקיק-דאון ולא יהסס לטפס ל-5,000 סל"ד צווחניים - יגלה מכונית זריזה להפתיע, עם צבירת מהירות מכובדת, סחיבה סבירה בעליות ממושכות, ואפילו יכולת שיוט יציבה ב-140 קמ"ש פלוס על כביש מהיר.

כמובן, שנהיגה בסגנון זה תהפוך את נתון צריכת הדלק של 19 ק"מ לליטר לתיאורטי למדי, אבל גם 15 ק"מ לליטר בנהיגה ריאלית, עם האצות תכופות, הוא נתון מצוין בימים טרופים אלה.

קיה פיקנטו הפתיעה לטובה. אחרי כל יאכטות הכביש שעל סיפונן בילינו, היה זה שינוי מרענן לנהוג במכונית שלא מאלצת להפעיל סוללת חיישנים ומצלמות וידיאו כדי לתמרן ברחובות העיר, או להעלות על הקו את סוכן הביטוח לפני כל כניסה לחניון עירוני סגור. זוהי מכונית שמותאמת היטב לתנאים האורבניים בישראל, מציעה 70% מהשימושיות של רכב משפחתי, ועדיין מאפשרת לחלוץ פקקים, לחנות במקומות שבעלי מכוניות משפחתיות ויתרו עליהם בייאוש, ולשמור על שלמות הארנק בתחנת הדלק.

במחיר של 76 אלף שקל לדגם אוטומטי מאובזר, היא גם מציעה יחס אבזור-לשקל טוב יותר, אם כי לא דרמטית, ממתחרותיה בפלח, וכמובן שגם כמה שנים טובות של חסינות מהמפגש הכואב עם מוסכי הרשת ומערך החלפים היקר להחריד של היבואנים, שהוא מנת חלקם של מכוניות משפחתיות משומשות שעולות אותו מחיר.

מתחרות

יונדאי i10

יונדאי I10 / צלם: יחצ
 יונדאי I10 / צלם: יחצ

i10 הוא התאום הלא-זהה של פיקנטו. למרות ששניהם חולקים אותה שלדה, אותם מנועים ותיבות הילוכים ואותם מכללים סמויים מהעין, פיקנטו רחבה יותר ונראית בוגרת יותר. הגרסה המאובזרת יותר, עם מנוע 1.2 ליטר, עולה כמה אלפי שקלים יותר מפיקנטו המקבילה, אם כי ליש לה גם אופציה למנוע 1.1 ליטר קטן יותר עם 69 כ"ס ותיבה אוטומטית או ידנית במחירי רצפה

סוזוקי אלטו

סוזוקי אלטו / צלם: יחצ
 סוזוקי אלטו / צלם: יחצ

ב-73 אלף שקל גרסת 1 הליטר האוטומטי של אלטו מציעה תיבת הילוכים אוטומטית ומנוע בהספק צנוע של 68 כ"ס. יש לה חמש דלתות ואבזור תקני צנוע למדי, וכדי לסחוט ממנה ביצועים בין עירוניים או האצות בעלייה צריך לטפס לסל"ד צווחני. אבל בעיר היא זריזה, סופר-חסכונית ובינתיים מפגינה גם אמינות וסחירות למופת

פיז'ו 107

פיז'ו 107 / צלם: יחצ
 פיז'ו 107 / צלם: יחצ

הנציגה האירופאית בפלח היא 107, שב-73 אלף שקל מציעה עיצוב חוץ ופנים תוסס, התנהגות כביש נמרצת ומנוע 1 ליטר בהספק 68 כ"ס, שמשודך לתיבה רובוטית ממוכנת. הביצועים עייפים למדי, אבל נוחות הנסיעה סבירה בהחלט והחיסכון מופלג

שברולט ספארק

שברולט ספארק / צלם: יחצ
 שברולט ספארק / צלם: יחצ

לספארק אין בינתיים תיבה אוטומטית, אבל מכירותיה הערות מלמדות שזו כבר לא דרישת חובה בפלח. על היעדר תיבה היא מפצה בעיצוב צעיר, אופנתי ומוצק, תא נוסעים בעיצוב מקורי ומרחב פנים מכובד. יש לה מנוע 1.2 ליטר בהספק נאה של 82 כ"ס וגם היא מסוגלת להעפיל לטריטוריה שסביב 20 ק"מ לליטר

צרו איתנו קשר *5988