נאום אובמה ואינתיפאדת העניבות

הראשונה היתה של מפגינים וצמיגים, השנייה של מתאבדים, השלישית היא זו, והיא תנצח

סוף שבוע סוער עבר על הפוליטיקה והתקשורת הישראלית. הנה קם לו נשיא אמריקני ומכריז כי הבסיס למו"מ בין ישראל לפלשתינים צריך להיות "קווי 1967", תוך חילופי שטחים בין ישראל למדינה פלשתינית, אשר תקום. התקשורת הישראלית מיהרה לדווח על תוכן הנאום, אך "הרגיעה" את הציבור הצופה בכך ש"ברק אובמה מתנגד ליוזמה הפלשתינית להכרה באו"ם במדינה זו".

נאום אובמה הוא מרכיב ב"אינתיפאדת העניבות". האינתיפאדה הראשונה הייתה של מפגינים, והביאה להסכמי אוסלו. השנייה הייתה של מתאבדים וחגורות נפץ, והסתיימה בכישלון פוליטי מוחלט. האינתיפאדה השלישית - זו שמתנהלת היום - במרכזה פקידים, עורכי דין ואנשי עסקים העושים שימוש בתכניות כלכליות, בבניית תשתיות ובתביעות משפטיות.

על מה בדיוק סערו הרוחות במדינת ישראל? ובכן, נכון שלא כל יום קם נשיא בארה"ב ומכריז על תמיכתו ב"הסדר על פי גבולות 1967". אלא שלא מדובר בהפתעה: התקשורת הישראלית, אשר כל כך מתרשמת מנאומים, לא עוקבת אחר דו"חות ומסמכים של ארגונים כלכליים בינלאומיים. אילו היתה עושה זאת, המדינה הפלשתינית שעומדת לקום בסוף 2011 לא היה נוחתת לפני כמה חודשים כהפתעה.

אינתיפאדת העניבות גרמה, למשל, לנטישה שקטה של חברות ישראליות את שטחי הגדה המערבית והביאה חברות ישראליות אחרות להתחיל ולהרהר באפשרות שבעתיד אכן תקום מדינה פלשתינית, ולסיכונים הכרוכים בהמשך פעילותן מעבר לקו הירוק.

היעד המרכזי של אינתיפאדת העניבות הוא הקמת מדינה פלשתינית על בסיס גבולות יוני 1967, כולל מזרח ירושלים. מי שמסייע, מממן, מארגן, מדריך ולעתים מכוון את המאמץ הזה הם ארגונים כלכליים בינלאומיים: הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית והאיחוד האירופי. כל זה, ובמיוחד הפעילות של הבנק העולמי, לא היה יכול להתבצע בלי האישור וההסכמה של ממשלת ארה"ב.

הקמת התשתיות של המדינה הפלשתינית הסתיימה לפני מספר חודשים, זאת על פי דו"ח שערכה קרן המטבע ופורסם בחודש אפריל. המדינה יכולה "לצאת לדרך", בכל רגע נתון מעתה ואילך, ובכך מגיעה אינתיפדת העניבות לאחד מיעדיה.

עתה מגיע שלב המימוש, והדבר ייעשה, ככל הנראה, באמצעות הכרזה של האסיפה הכללית של האומות המאוחדות. ארה"ב יכולה להכריז בפומבי שהיא מתנגדת למהלך זה, ובפועל להמשיך באימון גדודי שוטרים פלשתינים, בניית בתי ספר, סלילת כביבשים, הדרכת פקידי משרדים ממשלתיים ברמאללה.

הפוליטיקה הפנימית הישראלית מאבדת את הרלבנטיות שלה לגבי הקמת אותה מדינה. איש לא שואל את הפוליטיקאי הישראלי המצוי לגבי עמדתו בעניין זה, כי היא כלל לא חשובה. תהיה נחמתם שהם עדיין יכולים "להגיב לנאום אובמה" ולשמוע על כך בתקשורת הישראלית.