"לצערי כבר אין למשפחת ברונפמן דבר שמאחד אותנו"

סטיבן ברונפמן רוצה שבישראל ידעו: מגיע לשכונה ברונפמן חדש. "אנחנו פתוחים להשקעות", אומר בראיון בלעדי ל-G המנהיג העסקי של הפלג הקנדי של שבט ברונפמן, בנו של צ'רלס ברונפמן. קרן קלארידג' שהוא עומד בראשה, שבשיא פעילותה בישראל הייתה בעלת הקונצרן כור, הסתפקה מאז בנוכחות צנועה: אחזקה בבטר פלייס של שי אגסי והשקעה בקבוצת קרנות הון סיכון ויולה. עכשיו היא מחפשת כאן שוב דריסת רגל משמעותית.

לשאלה אם ישקול גם לעשות עסקים עם בן דודו מתיו, מבעלי בנק דיסקונט ואיקאה בישראל, הוא משיב בזריזות, "לא, לא, אנחנו מנהלים שותפויות מאוד נפרדות"; ובמחשבה שנייה מוסיף בנימוס, "אבל אנחנו ביחסים ידידותיים, אז אף פעם אי-אפשר לדעת". שני הפלגים של משפחת ברונפמן ניתקו כל קשר עסקי ביניהם מאז שאדגר ברונפמן ג'וניור, אחיו הבכור של מתיו, הוביל לאובדן סיגראם, אימפריית המשקאות החריפים המשפחתית שהקים הסב, וגם את הקשרים האישיים לקח זמן לתקן. אולם סטיבן משאיר כל זאת מאחוריו. הוא נחשב לשונה, כמעט לניגוד של בני דודיו הניו יורקיים החיים באור הזרקורים. הוא אינו ניצב במרכזן של שערוריות פיננסיות, אינו מתחתן ומתגרש בקצב המשפחתי הקדחתני, עסקיו רחוקים מהרדאר ומצויים בעיקר בקנדה הרחוקה.

"אולי זה ההבדל בין קנדי לבין אמריקני", הוא מסביר. "אולי אני פחות מוחצן ומצוחצח מהם ויותר אדם פרטי. אבל זה לא אומר שהם לא מצליחים. שניהם מאוד מצליחים, ואני גאה בהם".

זה 13 שנה שסטיבן ברונפמן עומד בראש קרן ההשקעות הפרטית שהקים אביו, ומוביל אותה לתחומים הרחוקים מעסקי הליבה של הצד האמריקאי של המשפחה. לצד הנדל"ן השגרתי עוסקת קלארידג' בתעשיית מזון ייחודי ובבידור, בעיקר בתחום הפקת המופעים, כולל ההפקה השאפתנית של "ספיידרמן" על בימות ברודוויי. בנוסף משקיעה הקרן סכומי כסף לא מבוטלים (מדובר בחברה פרטית ועל כן הסכומים אינם גלויים) בקרנות הפרייבט אקוויטי הגדולות סילברלייק, KKR וטומי לי, שדרכן יוצא להם לבצע השקעות כמו זו שנעשתה בחברת סקייפ, לפני שזו נמכרה למייקרוסופט בעסקת ענק.

הרצון לחפש השקעות חדשות בישראל שייך למהלך כולל שמבצעת קלארידג', ושבמסגרתו הרחבת עסקיה וחיפוש משקיעים מוסדיים ופרטיים לשותפויות בהשקעות. "אנחנו רוצים למצב את קלארידג' כשחקנית משמעותית במגזר ההון הפרטי במרכז השוק של צפון אמריקה", מסמן ברונפמן את היעד, "ואנחנו גם מחפשים עסקות בישראל, שבה היינו פעילים במשך זמן כה רב ויש לנו בה קשרים טובים".

לא רצה להיות כמו אבא

סטיבן ברונפמן נולד במונטריאול, והוא גם הזכר היחיד מהשושלת שעדיין מתגורר בה, בבית שקנה ב-1925 סבו סמואל האגדי, ושבו גדלו צ'רלס, אדגר ושתי אחיותיהם. "כאשר סבתי סיידי מתה ב-1995", הוא מספר, "קניתי את הבית מהמשפחה ורק חיכיתי עד שתהיה לי משפחה משלי. זה בית מתאים להפליא לגדל בו ארבעה ילדים, ובעוד ארבעה שבועות ייוולד ילדי הרביעי. הרבה אנשים שואלים אותי למה אני עדיין גר במונטריאול, ואני עונה שאני גר בה כי שם שורשיי המשפחתיים".

- אגב שורשים, איך זה לגדול כברונפמן?

"הייתה לי ילדות נפלאה. נסענו הרבה בעולם עם קבוצת הבייסבול שאבי הקים (מונטריאול אקספוס, שנמכרה מאז, ש' ל'), כך שהייתי 'ילד ספורט', ויכולתי להיות בקרבת מושאי ההערצה שלי, כוכבי הספורט. אבל כאשר אתה מתבגר, מגיע לשנות העשרה ואל תחילת שנות ה-20 לחייך, אתה מתחיל לשאול את עצמך איך תמלא את הנעליים העצומות של הדורות הקודמים. חייו של בן עשרה אף פעם לא קלים, ובטח לא כאשר מתלוות אליהם הציפיות שנובעות ממורשת כזאת. מה שמאוד עזר לי היה משהו שאבא שלי תמיד אמר לי, 'תעשה מה שאתה רוצה לעשות בחיים, ורק תוודא שמה שאתה עושה - תעשה את זה היטב'" .

- האגדה מספרת שכשהיית צעיר בכלל רצית להיות גולש סקי מקצועי.

"זה היה משהו שהייתי די טוב בו, עד שהייתה לי תאונה גדולה בהיותי בן 16. אבל ילדים תמיד רוצים להיות נהג מירוצים או כבאי או שוטר, אז אני רציתי להיות גולש או שחקן בייסבול. אלה חלומות ילדות. ואז באה המציאות", הוא צוחק, "וטופחת על פניך. יכולתי אולי להיות גולש הסקי היהודי המפורסם הראשון".

אף שברונפמן מקפיד מאוד בכבוד משפחתו ומורשתה, הוא מודה שהוא לא היה להוט להצטרף לעסקים המשפחתיים. "זאת ברכה גדולה לגדול כפי שגדלתי", הוא אומר, "אבל החיסרון הוא שזה נותן לך ברירות רבות מדי, ולאדם צעיר לא קל להתמודד עם זה". בראיון ל"פורבס" לפני שנים מספר אמר שכילד ראה תמיד את אבא חוזר מהעבודה עם חליפה ועם עניבה, "ואני לא רציתי להיות כזה".

התוצאה הייתה שהוא לא התמסר בקלות "לייעודו". הוא קצת חיפש את עצמו, למד בוויליאמס קולג' במסצ'וסטס, חזר למונטריאול, עבד במשך פרק זמן קצר במחלקת השיווק של מועדון הבייסבול של אביו, אחר כך חזר ללימודים באוניברסיטת קונקורדיה במונטריאול, בלימודי סביבה. אחר כך עבד קצת עם קלארידג', "ואז", הוא אומר, "מצאתי את דרכי".

- זה לא בא לך בקלות.

"זה בהחלט לקח זמן. לפעמים לא כל-כך קל לפעול בהתאם למסורת העסקית של סמואל ברונפמן ושל צ'רלס ואדגר ברונפמן".

העסקה המשמעותית הראשונה שעשה ברונפמן הייתה רכישת נכסי השידור של מבשלת הבירה לבאט, רשת הספורט, שהייתה מונופול בתחום שידורי הספורט, וגם בעלת ערוץ דיסקברי. לבאט נמכרה בתחילת שנות ה-90 למבשלת הבירה הבלגית אינטרברו, והחוק הקנדי אינו מאפשר בעלות זרה על אמצעי שידור. ההנהלה החדשה החליטה למכור וחיפשה קונה. "הם באו ועשו לנו פרזנטציה", משחזר ברונפמן, "ואני חשבתי שזה מאוד מעניין והבאתי שותפים נוספים לעסקה".

השותפים היו רשת הספורט האמריקאית ESPN - "חשבתי שעדיף ללכת למיטה עם המנהיגים בתחום"; עם קרן הפנסיה Caisse de Depot, ועם משפחת רייטמן. לאחר הרכישה שינו את שם החברה לנטסטאר. ברונפמן עצמו השקיע כ-45 מיליון דולרים. כעבור שש שנים, ב-1999, נמכרה השליטה בחברה לרשת הקנדית CTV על-פי שווי של 353 מיליון דולרים, וברונפמן עצמו עשה רווח של 90% על השקעתו.

ברונפמן, שהיה סגן יו"ר מועצת המנהלים של נטסטאר, דווקא לא היה להוט למכור: "כאשר עלתה לדיון מכירת החברה הייתה לי שיחה עם אבי. אמרתי לו, אני לא ממש רוצה למכור. העסק מתנהל כל-כך טוב, ועבורי זה תחום מרתק ללימוד. הוא נתן לי עצה נפלאה, אמר, 'אתה חייב למכור, כי הבאת משקיעים רציניים, ועם הסכום המוצע תעשה עבורם הרבה כסף. זאת בדיוק הדרך להתחיל את המוניטין העסקי שלך'".

בדיעבד, מודה ברונפמן, זו הייתה עצה עוד יותר טובה ממה שחשב אז, מפני שמאז החלה תחרות בענף, מחירי זכויות השידור האמירו, וערכה של החברה היום, 11 שנים אחרי, אפילו נמוך במעט מזה שעל-פיו נמכרה.

שומר על פרופיל נישתי

ב-1997, השנה שבה קיבל לידיו את מושכות קלארידג', חבר ברונפמן לאמרגן מייקל קול לסדרת עסקים משותפים הנמשכת מאז. קול, שמגזין "פורצ'ן" כינה אותו "הווארד יוז של הרוק'נרול", היה האיש שגרם לרולינג סטונס להופיע לאחר עשר שנים שבהן לא ניגנו יחדיו, ועל-שמו רשומים סיורי הופעות של פרנק סינטרה, של מייקל ג'קסון, של קרוסבי סטילס נאש ויאנג, ושל עוד רבים אחרים. קול זקוק היה באותם הימים לגב עסקי חדש, וברונפמן היה האיש לכך. "יום אחד קיבלתי טלפון מבנקאי שאמר לי שמייקל קול מחפש מישהו שיוכל לעזור לו לקבל קו אשראי", משחזר ברונפמן. "כדי לאפשר לו 'להרים' סיבוב הופעות של U2. התקשרתי למייקל ואמרתי לו, אני לא בנק, אני לא מעוניין לתת לך אשראי בשביל סיבוב הופעות אחד. אבל אולי נוכל לעשות משהו יחד".

השיחה הזאת הפכה לסדרת שיחות, ולאחר חצי שנה ביססו שותפות שהניבה חמישה סיורי הופעות של הרולינג סטונס, סיבוב הופעות עולמי של מדונה, של U2, של ברברה סטרייסנד, וכן מחזות בברודוויי כגון הגרסה הבימתית למונטי פייטון Spamalot. בימים אלה הם מפיקים, כאמור, את ספיידרמן.

ההשקעה המשמעותית הבאה של ברונפמן הייתה דווקא כניסה לעסקי המזון, שהחלה בעסקה צנועה יחסית; 2 מיליון דולרים שהשקיע ב-2001 בחברה לייצור מזון אורגני מטורונטו בשם SunOpta, שעסקה בין היתר בחלב סויה אורגני. "בכלל לא בחנו כניסה לעסקי המזון", הוא מספר. "זאת הייתה הזדמנות שהגיעה ממכר שידע שיש לנו תזרים מזומנים, שאנחנו מחפשים להשקיע, ושיש לנו עניין בתחומים 'ירוקים'".

קלארידג' נכנסה לסנאופטה בשלב מוקדם לחייה, והייתה המשקיע הגדול ביותר בה. העסק צמח יפה, אפילו מאוד יפה. בשלב מסוים, החברה נסחרה במכפיל של כמעט 60. "כמו חברת אינטרנט", צוחק ברונפמן. "זה דבר שלא שמעו עליו בתעשיית המזון. הסיבה לכך שהמניה השתגעה הייתה כי, בין השאר, הייתה לה טכנולוגיה להפקת אתנול מתאית של עצים, וזה היה מאוד אופנתי לפני שלוש-ארבע שנים". בשלב הזה החליט ברונפמן למכור. 2 מיליון הדולרים הפכו ל-50.

בנוסף לאקזיט, הרפתקת סנאופטה יצרה אצל ברונפמן עניין בתחומי המזון הייחודי, והוא החל במסע רכישות של עשרות חברות בתחום זה בצפון אמריקה. 66 חברות ליתר דיוק. אחת מהן, גלוטינו, יצרנית מזון נטול גלוטן, היא לקוחה גדולה של אסם הישראלית, שקלארידג' הכירה היטב מהעבר (קלארידג' ישראל החזיקה בתחילת שנות ה-90 חבילת מניות של אסם ומכרה אותה ברווח ניכר לנסטלה). כיום אסם מייצרת עבור גלוטינו את מוצר הדגל שלה, בייגלה עגולים עם שומשום ("הם מאוד פופולריים בקנדה ובצפון אמריקה", כך ברונפמן), וכן ופלים בטעמים שונים ("ישראל היא מלכת הוופלים", הוא מחמיא).

- אמרת בעבר שאין לך כוונה להתחרות בענקים רב לאומיים בתחום כמו פרוקטר וגמבל. למה בעצם?

"אנחנו לא כאלה גדולים. יש לנו צמיחה נאה, אנחנו מנהלים את העסקים שיש לנו, יש לנו עסקים יפים מאוד, אבל אנחנו לא ברמה של החבר'ה האלה. לא נוציא מוצר ונלך ראש בראש עם החברות הללו, כי להם יש מאות מיליונים בתקציבי השיווק. אנחנו מעדיפים לבחור שוקי נישה שבהם נוכל לתפוס נתח שוק נאה בתחום שאולי לא נשלט על-ידי השחקנים הגדולים. זאת האסטרטגיה העיקרית שלנו".

- כלומר, בשונה מרבים מבני משפחתך, אתה לא הולך על עסקי הענק ועל הבולטות העסקית.

"האופן שבו עשינו תמיד עסקים היה לא בהכרח לבנות עוד סיגראם אלא לעשות עסקות נאות, לבנות את העסקים, להשביח ולהיפרד, בסגנון קרן פרייבט אקוויטי. ההבדל העיקרי בינינו לבין קרנות השקעה קלאסיות הוא שלנו אין אופק זמן שבו חייבים למכור. בינתיים עסקי המזון רווחיים ואנחנו יודעים לנהל אותם לא רע. יחד עם זאת, אם תהיה עסקה טובה נמכור אותם ברצון, נעבור הלאה ונעשה עסקים בתחומים אחרים".

סיגראם לא תהיה עוד

ברונפמן אמנם מעיד כי איננו מנסה לבנות עוד סיגראם, אולם גם כך המגמה היא של התרחבות. במסגרת השינוי והרצון לגדול מונה לפני כשבועיים מנכ"ל חדש לקרן, פייר בויבין, בעוד ברונפמן עצמו מתעתד להפוך ליושב ראש. בויבין היה מנהלה של קבוצת ההוקי "מונטריאול קנדיאנס", שברונפמן ניסה לפני שנתיים להוביל קבוצה לרכישתה, ונסוג מכוונתו מפני שהמחיר "עבר את הסכום שהיינו מוכנים לשלם". אולם תוך כדי המגעים והבדיקות נרקמו הערכה הדדית ומערכת יחסים אישית טובה בין השניים.

האם ישקול בעתיד רכישת קבוצת ספורט ישראלית? "יש עסקים יותר רווחיים מזה", הוא משיב. "אני מניח שאם הפועל תל אביב תעמוד למכירה, איש עסקים ישראלי יקנה אותה, ולא אנחנו".

נחזור לסיגראם. גם לו היה רוצה ברונפמן לשחזר את המפעל ההיסטורי, קשה לחשוב כיצד בונים משהו הדומה למה שמשפחתו איבדה. סיגראם החל כתאגיד קנדי מצליח של מכירת משקאות, שצמח והלך בדרך של רכישות. בשנים שבהן ניהל אותו אדגר ברונפמן האב נוספו עוד תחומי פעילות; למשל רכישה מוצלחת של חברת האנרגיה טקסס פסיפיק אויל, ומכירתה לאחר 17 שנים ב-2.3 מיליארד דולרים, ברווח עצום. לאחר מכן השקיעה סיגראם גם בחברת הכימיקלים הענקית דו-פונט. בשנים מסוימות, כ-80% מרווחי סיגראם הגיעו מהאחזקה המוצלחת.

אבל ב-1995 קיבל את מושכות הניהול של סיגראם בנו הבכור של אדגר, אדגר ג'וניור. בתוך שנים אחדות מאס ג'וניור, שנחשב לבעל סגנון חיים ססגוני ואופי סוער כשל אביו, בעסקים המסורתיים והמצליחים של מכירת משקאות ובאחזקה הרווחית בדו-פונט, והחל להעביר את עסקי המשפחה לתחום הזוהר של תעשיית הבידור. הרכישה הראשונה הייתה החברה האם של אולפני יוניברסל, ולכך נוספו חברות מדיה ומוזיקה.

העניינים לא התנהלו כמקווה, תעשיית הבידור התגלתה כג'ונגל קשה להתמצאות, ובשנת 2000, ולאחר שההון המשפחתי המגולם בחברה כווץ לפחות במחצית, החליטה המשפחה למזג את סיגראם לתוך תאגיד הענק ויוונדי, ולהישאר כבעלת מניות בויוונדי (3% לאדגרים, 2.5% לצ'רלס, מה שהפך אותם יחד לקבוצה בעלת המניות הגדולה ביותר).

אבל גם אז לא רוו הברונפמנים נחת. תחת ניהולה של אחת הדמויות הצבעוניות והקונטרוברסליות ביותר בעולם התאגידי, ז'אן מארי מסיה, המשיכו המניות להתכווץ, ומלחמות שליטה מלוכלכות התנהלו בין בני ברונפמן ודירקטורים אחרים לבין מסיה. במהלכן אפילו טען מסיה כי צ'רלס מנסה "לקחת לי את השליטה בחברה בשיטות של מבריחי משקאות" - עקיצה מכוונת היטב לימי תחילת צבירת ההון של המשפחה, שניזון לא מעט מחוקי היובש בארצות הברית. בסופו של דבר מכרו הברונפמנים את מרבית מניותיהם שם.

סטיבן עצמו נכנס למועצת המנהלים של סיגראם ב-1999, אפשר לומר בעין הסערה: "זה היה עיתוי גרוע, כאשר מוניתי לחבר מועצת המנהלים הייתי מאוד גאה. אבל באותו הזמן, ההחלטות כבר נעשו".

- אביך אמר בעבר בראיון ל-G שלבו נשבר מפרשת סיגראם.

"כשרואים היום את ערכיהם של המותגים של סיגראם, קשה בכלל לחשוב שוויתרנו על כל זה. אבל אלה היו זמנים שונים. אנשים מכריעים הכרעות עסקיות, ולעתים אלה ההכרעות הלא נכונות. זו הייתה החלטתה של המשפחה לשנות כיוון בסיגראם. אבי הביע בפומבי את אי-שביעות רצונו מהכיוון החדש. אני לא הבעתי דעתי בפומבי. זו הייתה תקופה מתסכלת ומייאשת, לראות את מה שסבא שלי בנה מתפרק לחלקים ונמכר לגופים שונים ברחבי העולם.

"לצערי כבר אין למשפחה הדבר האחד הזה שמחזיק אותנו ומאחד אותנו. אבל צריך להיות ריאליים, ולומר, או-קיי, אין לנו המכונה הנפלאה הזאת, בואו נצא וננסה לבנות מחדש, לעשות עסקים משל עצמנו. זאת היסטוריה, ואני ביחסים מצוינים עם דודי ועם בני הדודים שלי".

אדגר עדיין ממשיך לסבול מההשלכות של התקופה ההיא. בתחילת השנה הוא הורשע בהטעיית משקיעים סביב עסקה שעשה ב-2001, מימוש אופציות למניות ויוונדי בסך 12.8 מיליון דולרים.

"זה היה פסק דין נורא. שלחתי לו פתק ברגע שהתפרסם פסק הדין. ההרשעה הפלילית מגוחכת. אחרי סיגראם הוא דווקא הצליח בעסקיו, הנה עכשיו עשה עסקה טובה מאוד (מכירת וורנר מיוזיק גרופ שבשליטתו ללן בלווטניק תמורת 3.3 מיליארד דולרים, ש' ל'). אני מאחל לו את הטוב ביותר".

"נשמח לבדוק ונשמח להשקיע"

בישראל החלו ההשקעות של הברונפמנים כבר בשנות ה-50, עם רכישת מניות שופרסל בידי הסב סמואל. ההיסטוריה הקרובה יותר הייתה ייסוד קלארידג' ישראל, יחד עם יונתן קולבר, בנו של ליאו קולבר, סנטור קנדי שעבד עם הברונפמנים, ומי שהיה גם הסנדק של סטיבן. קלארידג' עשתה עסקות מניבות בהשקעות בחברות כמו טבע, אסם ו-ECI, ואחזקה של 20% בשופרסל, שנמכרה ברווח של יותר מ-25 מיליון דולרים לבעל השליטה דאז, רפאל רקנאטי.

"היה לנו סיבוב נהדר בישראל אז", אומר ברונפמן. אחר כך התעניינה המשפחה בבנק הפועלים, וכשזה לא יצא לפועל, רכשה את כור. זה היה ב-1997, כשקרן ההשקעות שמרוק, בניהולו של סטנלי גולד, הגיעה למסקנה שהתאגיד ההסתדרותי לשעבר הבריא מספיק כדי להיות אטרקטיבי לרוכשים ולהימכר ברווח. בנק הפועלים, הבעלים השני של הקונצרן, הצטרף למכירה, ולאביו של סטיבן, צ'רלס, קסם הרעיון להיות בעליו של אחד משני הקונצרנים הגדולים במשק.

אולם כור, שנרכשה בכ-400 מיליון, הייתה עסקה פחות מוצלחת, וגם ניהולו של קולבר כנראה לא הוסיף לעניין. בראיון ל-G בעבר טען צ'רלס כי טעה כשהשקיע בקונצרן, וכי "יונתן לא הבין בזמנו שיש הבדל אדיר בין להיות משקיע לבין לנהל חברה". בסופו של דבר נמכר התאגיד לנוחי דנקנר תמורת כ-446 מיליון דולרים - או, כהגדרתו של סטיבן, "יצאנו מזה דווקא בסדר".

לאחר מכן הסתפקה קלארידג' בהשקעות קטנות. האחת מהן הייתה כמה מיליוני דולרים בבטר פלייס.

- מה משך אותך להשקעה הזאת?

"שי אגסי בחור מבריק, ואני תמיד התעניינתי בטכנולוגיות עתידיות, באנרגיה חלופית. אני מאמין בזה. זה מיזם עם הממשלה כשותף, ועם תשתית קטנה אבל נאה, וסיכוי לעסק רציני מאוד. מאז שנכנסנו הערכים העפילו. זה כמובן רק על הנייר בשלב זה, אבל נחמד לראות ערכים שעולים גם אם הם בינתיים רק על הנייר".

ההשקעה השנייה, כאמור בתחילת הראיון, היא בקבוצת קרנות הסיכון ויולה שאחד ממנהליה הוא יונתן קולבר - לצד הראל בית און, אסנת רונן (לשעבר משנה למנכ"ל לאומי פרטנרס) וסמי תותח (ממייסדי אמדוקס). גם פה מדובר בהשקעה צנועה יחסית.

- הייתי תחת הרושם שאתם וקולבר הייתם ביחסים קרירים למדי בסוף תקופת כור, והנה עכשיו אתה משקיע אצלו.

"את צודקת בקשר לכך. בינינו לבין יונתן היו חילוקי דעות ותפיסות שונות איך לנהל את כור. זה יצר מידה של לחץ, אבל כולנו ילדים גדולים ועברנו הלאה, מה גם שבסוף היום כור התברר כסיפור טוב. ואין לשכוח שליאו קולבר הוא הסנדק שלי. האם שמתי הרבה כסף אצל יונתן? לא. השקעתי אצלו רק כדי לשמר את היחסים, ויש לו אוזן צמודה לאדמה; הוא איש עסקים מאוד נבון, והוא גם חבר".

- ואיזה סוג עסקות אתה מחפש עכשיו בישראל?

"אני עדיין לא יודע. יש כאן מוחות נהדרים, למשל בהיי-טק, אבל גם בתחומים אחרים. נשמח לבדוק ונשמח להשקיע יותר ממה שאנחנו משקיעים".