אמנים ישראלים נותנים פרשנות עכשווית לחפצים וחומרים

החיבור בין ישן לחדש והשילוב של מסורתיות עם חידושים הוא הנושא של התערוכה החדשה במוזיאון העיצוב בחולון ■ "יומרני להגיד שהגענו לקצה היצירה, ויש עוד מקום להתפתחות יצירתית"

היחס לעבר ולאופנת האתמול הוא דבר אמביוולנטי. מצד אחד, כולם רודפים אחרי עכשוויות ואחרי הדבר הבא. מצד שני, יש איזה געגוע קבוע, וינטג'י, לעבר.

הכפילות הזו בולטת מאוד בתערוכה החדשה שעולה בימים אלה במוזיאון העיצוב בחולון, "הישן החדש: עיצוב בהווה מתמשך". נראה שהחיבור בין דור העכשיו לנוסטלגיה סגנונית הוא חזק מאוד, הזיקה ברורה והדוקה והמשיכה מלאת חושניות ואמפתיה. מעצבים עכשוויים משתמשים בעבר כמקור השראה ומשלבים סמלים, שיטות ייצור וחומרים מסורתיים בערבוביה עם טכניקות ועם אסתטיקה מההווה. התוצאה מעניינת ומסקרנת.

התערוכה מתקיימת במסגרת תערוכות עיצוב נודדות שיוזם המכון לקשרי חוץ של גרמניה בעשור האחרון, ומותאמת למוזיאון בחולון בזכות תוספת עבודות שיצרו קרוב לעשרים מעצבים ישראלים. בין שבעים המוצגים בתערוכה ניכרת ההשראה הרבה שסופגים המעצבים מהעבר, החל בפריטים מוכרים ואייקוניים כמו קרני אייל, כורסאות סלון, כלי חרסינה ושטיחים ארוגים, וכלה בשיטות ייצור מסורתיות כמו ניפוח זכוכית ועבודות עץ ידניות.

אבל אין לטעות - העבודות המוצגות בתערוכה הן בשום פנים ואופן לא עבודות מיושנות בתפיסתן. העיקר הוא דווקא בחיבור בין הישן לחדש ובשילוב המסורתיות אל תוך החידושים, בדמות פרשנות עכשווית של החפצים, של החומרים או של שיטות הייצור המסורתיות. למשל שטיח פרסי ארוג מצמר באופן ידני, שדוגמתו שאובה ממראה פיקסלים ממוחשבים. דוגמה אחרת היא אגרטל מקרמיקה לבנה עם עיטורים בסגנון הולנדי, אבל בניגוד ליציבות המסורתית הוא נראה נידף ברוח, כאילו חלקו העליון כרגע הסתחרר בתוך סופת טורנדו. התוצאות מסקרנות, לפעמים אפילו מהפנטות, גם כיצירות העומדות בפני עצמן ובעיקר כשהן נמצאות בתוך ההקשר שבין ישן לחדש, וכשרואים את המקבץ הרחב של הפריטים באופן שלם ולא אקראי.

בראיון עם אוצר התערוכה, פולקר אלבוס (Volker Albus), מעצב בעצמו, שאלתי אותו על דרך העבודה והליקוט, ועל הקונספט הכללי והמסקרן שבחר. "הרעיון לתערוכה הוא שלי", אומר אלבוס, "ונבע מהתבוננות במדינות דרום אמריקה ודרום מזרח אסיה, שהולכות ומאבדות את התרבות המקומית שלהן בשל ההשפעות והחידושים של תרבות מערבית".

- למה צריך לחדש כל הזמן? אחרי הכול, כמעט כל כיסא כבר מבצע את העבודה שלו מספיק טוב, לא?

"מאיזו סיבה ומאיזה חומר אנחנו מייצרים כיסא? והאם תרצי לשבת על כיסא בסגנון רוקוקו או בארוק גם היום? ככל הנראה לא! זה אומר שזמנים משתנים, טכנולוגיה מתפתחת, חומרים שוקלים פחות, והם יציבים יותר. בהשוואה לעשרים-שלושים שנה אחורנית, חומרים רבים הם הרבה יותר ידידותיים לסביבה ומתמחזרים. בנוסף, ההרגלים שלנו משתנים, לפעמים על אותו כיסא אנחנו רוצים גם לשבת, גם לישון וגם לאכול... לכן יהיה זה יומרני להגיד שהגענו לקצה היצירה, ויש עוד מקום להתפתחות יצירתית".

- איך שיטות מהעבר מתקיימות במוצרים החדשים?

"יש כמה דרכים לשלב בין שיטות ייצור קיימות, חומרים, סגנונות עיצוביים וכולי לתוך מוצרים חדשים. הדרך הנפוצה ביותר היא בוודאי לשכפל משהו קיים. במקרים רבים זה מוביל לחיקוי מוגזם, ואני באופן כללי לא מחבב שיטות כאלה. לחלופין, כפי שמוצג בתערוכה פעמים מספר, אפשר להגיע דווקא ליצירת דימויים חדשים, לשיטות ולחומרים שמשתמשים בהם לטובת הצרכים והאסתטיקה העכשוויים, ולכן זאת לא רק העתקה בלי תגובה, אלא עיבוד של הישן בגישה מעודכנת".

דוגמאות לכך ניתן לראות בעבודות רבות, בהן כאלה שמשלבות תחכום רב, כמו ארון האחסון שעיצבה סילביה קניפל ונראה בצורתו כמוצר ותיק - אך במקום שיהיה עשוי עץ מגולף, הוא עשוי מחומר פלסטי מוקצף ומהווה פרשנות חדשה לגמרי לשיטת ייצור, לחומר ולצורה, מלאת הומור. לעומת זאת, מחברי המדפים הגמישים שעיצבו בסטודיו דאג הישראלי מציעים דרך פשוטה להפליא לחיבור בין קרשים ומוטות, ליצירת מערכת מדפים שימושית, שקוראת תיגר לכל יחידת אחסון אחרת בזכות פשטותה הבסיסית וביעילות שהיא מציעה.

מערכת מדפי ספרים שיצר המעצב וורנר אייסילינגר היא מפגן מרהיב של צבע, אבל במחשבה על המדפים הססגוניים מתמלאים במוצרים כמו ספרים חדשים, נדמה כי מערכת המדפים תסבול ממתיקות יתר ואפילו מקקפוניה. זה נותר מיצב, יותר מאשר פריט שימושי באמת.

- בעבודות בתערוכה יש הרבה הומור, לטעמי לפעמים זה בא על חשבון הפרקטיות של מוצר. האם זה יותר אמנות ופחות עיצוב?

"אני חושב שהאלמנטים ההומוריסטיים הללו הם תוצאה של מוצרים שונים, וליתר דיוק תוצאה של הדרך הפונקציונלית אך המפתיעה שבה העיצוב הוא שונה. העבודות האלה לא אמורות להיות הומוריסטיות או משעשעות, הן פשוט אלטרנטיביות לעומת צורות מוכרות ונפוצות בעיצוב.

"לכן אם Big Game מציגים קרני אייל עשויות עץ לבוד, זאת בהחלט לא בדיחה אלא פשוט אלטרנטיבה מקורית לשימוש קלאסי בראשי חיות מפוחלצים, שאינו מקובל עוד בימים אלה".

- האם יש דמיון בין עבודותיהם של מעצבים ישראלים לבין אלה של מעצבים ממדינות אחרות?

"יש בתערוכה 25 עבודות של מעצבים ישראלים. אני לא יכול לראות הבדל כלשהו בינן לבין מוצגים אחרים בתערוכה. אני חייב להודות שאילו הייתי מכיר את העבודות האלה לפני כן, הייתי בוחר בשמונה עד עשר מהן לסיבוב התערוכה העולמי".

- האם הגעת למסקנה כי אכן יש קשר בין מסורת לחדשנות?

"מסורת היא תופעה שנעלמת, בעוד חדשנות מתפתחת מתוך גישות חדשות בנקודות זמן שונות. אם החדשנות טובה היא משלבת בתוכה מסורת".

"הישן החדש: עיצוב בהווה מתמשך", מוזיאון העיצוב חולון, רחוב פנחס אילון 8 חולון, 10.9-26.5, www.dmh.org.il

צרו איתנו קשר *5988