רוצים ללכת? לכו, אנחנו נסתדר

מעטים הימרו שגלבוע/גליל תצליח לשחזר שמץ מהעונה שעברה. והנה הקבוצה נמצאת מרחק משחק אחד מזכייה נוספת בצלחת האליפות. רק שבדרך תעמוד מולה מכבי ת"א, או כמו שבמינהלת אוהבים לקרוא לה (מה שבאמת נכון), סגנית האלופה. הבשורה הרעה לגלבוע/גליל היא שבחצי הגמר מול ראשל"צ מכבי נראתה בדיוק כמו טוענת לכתר: רעבה, לוחמנית ממוקדת. לאור העובדה שבמכבי טענו שהקבוצה הצפונית "גנבה" את האליפות, שנה אחרי כל הנפשות חוזרות למקום הפשע.

בעמדת הראיונות של ערוץ הספורט אחרי המשחק שבו פירקה גלבוע/גליל את ירושלים התראיינו שחקן גלבוע דגן יבזורי, ועמית גל מנהל הקבוצה המיתולוגי. ראיון מסוג זה של מנהל קבוצה מיד אחרי ניצחון הוא דבר נדיר, וגם אם בערוץ הספורט עשו זאת בעיקר כדי ליהנות מפניני לשונו של גל הססגוני. אבל באמת, עמית גל היה האדם הנכון לסיטואציה שגלבוע עברה: ההעפלה לגמר הפיינל-פור שנה אחרי שנה, כשבדרך מפרקים לך את הקבוצה ונדרשת הרכבה מחדש, היא קודם כל ניצחון של דרך וניצחון של הנהלה.

בגלבוע החליטו שלא לפזר כספים אחרי הזכייה במאי 2010 ובתמורה ראו איך המאמן, כל הזרים, ושניים מהישראלים הבכירים עוזבים (כדיר ויבזורי שחתם בחולון וחזר). החלטה שמעידה על ההפנמה של הקבוצה בפוטנציאל הכלכלי שלה, מבלי ניסיון להיסחף להרפתקאות של שיכרון הזכייה בתואר שהיו יכולות להביא אותה להתרסקות. מי שרוצה לנצל את הזכייה כדי לקבל עוד הרבה כסף? אין בעיה, הדלת פתוחה.

***

למרות לא מעט ביקורות על "התבנקרות", בגלבוע/גליל לקחו שתי החלטות שבדיעבד התבררו כדרמטיות: הראשונה, חוסר החשש להמשיך את השושלת עם ליאור ליובין, שקיבל את תפקיד האימון הראשי הראשון שלו. כמה קבוצות אלופות אתם מכירים בעולם שממנות אחרי זכייה בתואר מאמן שמעולם לא אימן? ההחלטה הקריטית השנייה היתה לשים את הקבוצה בידיים של גל מקל. מקל היה המצטיין בגלבוע העונה, המצטיין בערב חצאי הגמר עם הופעת כדורסל יוצאת דופן אתמול מול ירושלים, והערב (ה') יהיה זה שיצטרך להחזיר את צלחת האליפות חזרה לגן נר.

הסיפור של מקל הוא סיפורו של הכדורסל הישראלי ובמיוחד של השחקנים הבכירים שלבשו את המדים הצהובים בשלב זה או אחר בקריירה שלהם. מקל היה בדרך להיות עוד מעודד על הספסל בנוקיה. למי ששכח, את עונת האליפות של גלבוע/גליל הוא התחיל כמנופף מגבת שני משמאל בספסל הצהוב. למזלו (ולמזלו של הכדורסל הישראלי), הוא היה מספיק אמיץ כדי לעמוד מול ערימת הדולרים שהפילה עשרות "חללים" בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי, ובחר באושר. בעונה הקודמת הוא היה צמיג ברכב האליפות, השנה הוא כבר נהיה המנוע. מי שראה את מקל אתמול, כשארבעה שומרים של ירושלים מתחלפים עליו במהלך המשחק ולא יכולים לו, יכול להבין כמה קריטיות הן שנתיים בחייו של שחקן בגיל הזה. תוך שנתיים התפתח שחקן-שחקן, מנהל משחק אמיתי, גארד ברמת יורוליג.

לכל הטוענים שהאימונים במכבי ת"א מול טובי השחקנים, אפקטיביים יותר ממשחקים - ובכן, מקל הוא ההוכחה ההפוכה (אה, תשאלו גם את יניב גרין אם הוא מרגיש שחקן טוב יותר אחרי השנתיים האחרונות...). שחקנים נהיים שחקנים מלנצח ולהפסיד משחקים אמיתיים, לא משחקי אימון.

הבעיה היחידה שבגמר, מקל יפגוש את הרכז היחיד בארץ שיותר טוב ממנו. ג'רמי פארגו.

***

אין ספק שתוצאת המשחק תושפע רבות מהדו-קרב בין מקל לפארגו. אבל כשלגמר מגיעות שתי הקבוצות המאומנות ביותר בליגת לוטו, למאמנים ולתוכנית המשחק שלהם תהיה חשיבות גדולה הרבה יותר. ליובין כבר הראה סימנים מתוכנית המשחק בחצי הגמר, והכיוון יהיה למשחק של Small Ball. הכוונה היא לתיאור הרכב שבו בקו האחורי משחקים שני גארדים נמוכים, וכל הקו הקדמי יורד דרגה בגובה: גארד משחק בתפקיד הסמול-פורוורד, סמול-פורוורד משחק בפאוור, ופאוור-פורורד משחק כסנטר. הרכב כזה אמור לנצל את המהירות העדיפה מול ההרכב הכבד יחסית של מכבי. מכבי ת"א לעומתה תנסה לגרור לכיוון צורת המשחק שלה עם הרכב הפורוורדים ולחץ על מובילי הכדור (במיוחד על מקל).

מבחינה הגיונית, לאור יחסי הכוחות ולאור התוצאות בעונה הנוכחית - אין שום אפשרות אחרת מלבד זכייה של מכבי מחר באליפות. למכבי מגיע לזכות באליפות ויש לה כמעט את כל הכלים כדי לנצח, כישרון עדיף מיומנות ומקצועיות של מאמן, מגרש וקהל ביתי וגם רצון עז להחזיר את גליל למקומה הטבעי. אבל רק כמעט את כל הכלים. כי מאז הפציעה של פרקינס בכל זאת נפער איזשהו חלל בסגל של הקבוצה, ומלבד פארגו אין למכבי גארד אתלטי ומהיר. ולקו האחורי של גליל יש את הכלים לנצל את החולשה הזו.

לפני שנה בדיוק, ערב הגמר מול מכבי, כתבתי כאן לאוהדי גלבוע/גליל שלא יתעצלו לעשות את כל הדרך מהצפון כי יש סיכוי שיהיו שתופים לרגע יוצא דופן. בסופו של אותו יום נאלצו שחקני גלבוע/גליל לחגוג אליפות מול נוקיה מלא כמעט מפה לפה באוהדי מכבי. תעשו מאמץ השנה, יש לכם במה להיות גאים וגם לא פחות חשוב מה לראות. מעבר לעובדה שיש קצה צילו של סיכוי לרגע סנסציוני נוסף, מגיע למועדון הזה ולשחקנים האלו שתלוו ברגעי השיא שלו. הם הרוויחו את זה ביושר.