מבחן דרכים: טויוטה ורסו ספייס - אוטו עם שכל

טויוטה ורסו ספייס היא מכונית מרווחת, חסכונית, די נאה, הגיונית, שימושית, שימושית, שימושית ■ אמנם המנוע לא יקרע כבישים, אבל גם לא יחלץ קללות של תסכול מפי הנהג

גם למכוניות - כמו לעמים, לחברות ולמדינות - יש איזשהו אופי קיבוצי. הצרפתיות נוחות, הגרמניות מוקפדות, האמריקניות מגודלות, האיטלקיות רגשיות, היפניות אמינות, הקוריאניות יפניות, הסיניות... מוטב שנעזוב את הסיניות בינתיים.

אפשר להמשיך ולפרט את האפיון דלעיל, ולהצמיד תכונות קיבוציות גם לכל יצרן ויצרן, אך זה יהיה כרוך גם בחלוקת עלבונות פה ושם, ולמה לי מריבות מיותרות.

(שוחרי תקינות פוליטית וקלישאות בוודאי מתרעמים עליי עכשיו, וממלמלים לעצמם את המנטרה המקודשת: "אסור לעשות הכללות". שטויות. מותר, ולפעמים אף חיוני, לעשות הכללות. ובלבד שהמכליל ידע כי הכללתו אינה כוללת הכול).

לטויוטה, למשל, ראוי להצמיד את התכונה הקיבוצית "מכוניות עם שכל". מכוניות נבונות. נכונות. הגיוניות. מיושבות. מה שקרוי בלע"ז - Sensible. כלי רכב שמודעים מאוד לתפקידם עלי-אדמות, ומשתדלים בכל מאודם לבצע את מטלותיהם ביעילות שימושית. כך קורולה, כך אאוריס, יאריס, קמרי, פריוס, לנדקרוזר, היילקס, IQ וכמעט כל שאר אחיהם ואחיותיהם.

אכן (כאמור לעיל בעניין הכללות) היו - ויש תיקווה שגם יהיו - יוצאים מכלל הכללה זו: סופרה, סליקה, 2MR... מכוניות בלתי הגיוניות ופרחחיות בעליל. אך ההכללה בעינה עומדת; אמרת "טויוטה" - אמרת מכונית עם שכל ישר.

יש מחיר לבינה המוטורית הזאת. לב ושכל הרי לא תמיד חיים בשלום זה עם זה. הבינה המיושבת והמחושבת הזאת באה במידת-מה על חשבון הרגש. הריגוש. החדווה. אבל כל אלה הרי מלים המובנות רק למוכי-הגה כרוניים. שאר העולם - כך מעידות העובדות הנחרצות - מעדיף את התאים האפורים על האדרנלין בבואו לרכוש מכונית.

לא לרגש, לשמש

המצטרפת האחרונה למשפחת המכוניות הנכונות הזאת היא טויוטה ורסו ספייס. או ספייס ורסו. בארצות אחרות שמה הרשמי היא "ורסו S". כאן תורגם ה-S ל"ספייס". למען ידע הלקוח כי הרבה חלל יעמוד לרשותו בורסו הזאת. היא, כך גורס היצרן, שייכת לקבוצה B של פלח MPV. כל האותיות המבלבלות הללו אינן אלא דרך מסורבלת לומר שמדובר במיני-ואן, או מיקרו-ואן, או מכונית נוסעים קטנה שזכתה למרכב קצת מגודל יותר וקצת גבוה יותר.

לכאורה, ספייס ורסו היא רק יאריס בשמלה חדשה. רוב מכללי ההינע של צמד המכוניות הללו זהה לחלוטין. ובכל זאת יש לספייס אופי משלה וגם שכל משלה. ראשית - העיצוב החיצוני. הוא מצליח להיות גם ריבועי וגם עגלגל, גם מיושב וגם קצת שובב, גם מקרין יעילות וגם די חף מסרבול. ואף שהיא נראית גדולה למדי, אין אורכה מגיע ל-4 מטרים - עניין חיוני ושימושי בעת החיפוש הנואש אחר מקום חניה.

עיצוב הפנים, כצפוי, לא נועד לרגש, אלא לשמש. הוא תכליתי, צונן, די נעים לעין, ויעיל. הכול בהישג יד, הכול נהיר, כמעט הכול נוח וזמין. תנוחת הישיבה מוגבהת קמעה, והר*או*ת לכל כיוון נדיבה וקלה. וברוח העת החדשה, לא חסרים גם חיבורי אייפוד, אייפון, סמארטפון, וכל שאר אביזרי הקרקס המולטיטרוני השולט. לא אתפלא אם בנבכי מחשב המנוע מסתתר גם התקן-טוויטר, המצייץ לעולם ומלואו על כל תזוזה של המכונית ובעליה.

הספייס מרווחת. מרווחת מאוד. גם מקדימה, גם מאחור. זו תכונתה הבולטת ביותר. מעל ראשם של הנוסעים משתרעת די אטמוספרה כדי לספק מקום לשחקן כדורסל חובש צילינדר. ואם בכך לא די, הרי אפשר לצייד את הספייס בגג-שמש בעל ממדים של פלנטריום, וכך לקרב את הנוסעים עוד יותר אל החלל החיצון. אישית, אני מתעב גגות-שמש. בעיקר בארצנו המתבשלת. כשגג שכזה מפקיר אותי לקרניה החדות של השמש, אני חש כתרנגולת במיקרוגל, ודחף עז אוחז בי להתמרח בפפריקה ובשום כתוש לפני שאני נכנס למכונית. גם יכולתו של כל עובר-אורח להציץ על פדחתי ועל מעשיי, אינה משמחת אותי במיוחד. אבל מה אני מבין בטעמן של הבריות. אין בלבי ספק שהגג הזה יהיה להיט.

הבגאז' נבון (כן-כן, שוב הטיה של המילה "בינה"), פשוט לתפעול, ומעניק לורסו תא מטען בגודל של מכולה. כשהמושבים האחוריים מקופלים אל הרצפה, הוא מגיע לממדים של 1,388(!) ליטר. בזכות פטנט חביב של הגבהת קרקעית תא המטען, מתקבל משטח ישר לחלוטין שמקביל לשפת פתח ההטענה ומקל מאוד על ההעמסה. שימושי ומרשים.

אינפו: טויוטה ורסו ספייס
 אינפו: טויוטה ורסו ספייס

נינוחות הגיונית

המנוע - 1.33 ליטר נפחו - מייצר 99 כ"ס וכ-12.5 קג"מים של מומנט (המושגים, אללי, רק ב-4,000 סל"ד). לא מספרים עוצרי נשימה, אך די בהם כדי להניע את ספייס בנינוחות הגיונית. היא לא תקרע כבישים. היא אפילו לא תפרום אותם, אבל היא גם לא תחלץ קללות של תסכול מפיו של הנהג. תיבת ההילוכים היא מהזן הרציף. CVT הוא שמה המקצועי. פיינשמקרים נוהגים לכרכם את חוטמם למשמע האותיות הללו. בעיקר מטעמים מוזיקליים. הגיר הרציף נוטה להשמיע קולות יבבה שאינם ערבים לאוזנינו. אך האמת חייבת להיאמר: זו תיבה יעילה, זולה ואמינה מאוד, המאפשרת למכונית להפגין חסכנות מופלגת ממש. כמעט 20 ק"מ לליטר על-פי היצרן, ומותר להעריך שגם בנהיגה אמיתית לא יקשה להגיע ל-15 ק"מ לליטר, ומעלה.

לזכותה של תיבה זו ייאמר שהיא מעמידה לרשות הנהג גם יכולת "ידנית"-לכאורה בת שבעה הילוכים, ובכך ממתנת משמעותית את הטרוניות המקובלות נגד תיבה רציפה.

נסכם: ו*רסו ספייס היא מכונית מרווחת, חסכונית, נינוחה לנהיגה, די נאה, מגודלת תא-מטען, שטופת שמש (בתוספת מחיר), הגיונית, שימושית, שימושית, שימושית, שימושית.

מה עוד צריך בן-אדם המחפש לעצמו אוטו עם שכל?

מתחרות

סקודה רומסטר 1.2

סקודה רומסטר 1.2 / צילום: יחצ
 סקודה רומסטר 1.2 / צילום: יחצ

ב-117 אלף שקל לפני מיקוח מציעה צ'מפיון את גרסת הבסיס האוטומטית של רומסטר החיננית. במחיר זה מקבלים רכב גדול במספר אחד מטויוטה, עם אורך של 4.2 מ', גובה של 1.6 מ' ובסיס גלגלים נדיב באורך 2.62 מ', שמספק הרבה מקום לרגליים. גם תא המטען מכובד: 450 ליטר לפני קיפול המושב האחורי, שמעניק למכונית שימושיות של מסחרית קטנה. המנוע הוא 1.2 ליטר חסכוני עם 102 כ"ס ותיבת DSG

סיטרואן C3 פיקאסו

סיטרואן C3 פיקאסו / צילום: יחצ
 סיטרואן C3 פיקאסו / צילום: יחצ

לסיטרואן C3 פיקאסו אין עדיין תיבה אוטומטית אבל במחיר של 100 אלף שקל (110 לגרסת הדיזל) היא מציעה עיצוב ייחודי ואופנתי ושימושיות של מיניוואן עירוני לכל דבר. יש לה גג גבוה, שתורם לתחושת המרחב בתא, דלתות אחוריות שימושיות ונפח העמסה כמעט מסחרי מאחור. מנוע ה-1.3 ליטר בנזין מספק 95 כ"ס וביצועים סבירים והדיזל, בנפח 1.4 ליטר, מסוגל להחזיר כמעט 20 קילומטר לליטר

קיה "סול"

קיה סול / צילום: יחצ
 קיה סול / צילום: יחצ

למתחרה של קיה בפלח המיניוואנים העירוניים יש עיצוב צעיר ותוסס ושפע של מרחב פנימי, שהפך אותה לחביבת נהגי המוניות. עיצוב הפנים מקורי ורענן לא פחות מהעיצוב החיצוני ומי שרוצה להתפרע יכול להזמין אותה בשילובי צבעים מקוריים מבחוץ. המכונית עצמה היא משפחתית שימושית, וב-117 אלף שקל - לפני הנחות - מקבלים את הרכב עם מנוע ה-1.6 ליטר בנזין המוכר של קיה, בהספק 125 כ"ס, ותיבה אוטומטית

צרו איתנו קשר *5988