הכי חם במילאנו: "גלובס" מביא לכם את את הבשורות העיצוביות החדשות

משבר כלכלי עולמי? הצחקתם את המעצבים, היצרנים, הגלריסטים והמוכרים באולמות התצוגה במילאנו ■ בשבוע העיצוב שנערך שם בחודש שעבר, היה הכול חוץ ממיתון

שבוע העיצוב במילאנו, שחגג באפריל השנה יובל להיווסדו, הוא אירוע הפסגה של עולם העיצוב והריהוט. מעבר לאירוע הרשמי, שמשך יותר מ-320 אלף מבקרים לתערוכה שמארגנת חברת Cosmit במרכז הירידים של מילאנו, נכנסת העיר כולה לאקסטזת עיצוב.

אותם מאות אלפים, ואלפים רבים נוספים שאינם מגיעים ליריד עצמו, מציפים את המוזיאונים והגלריות, אולמות התצוגה והחללים האלטרנטיביים שבהם מתקיימת שרשרת בלתי פוסקת של פתיחות, חשיפות, גאלות ומסיבות.

חברות מכל העולם מתקבצות לתערוכת הרהיטים השנתית, שבה הן חושפות את הפרשנויות שלהן לטרנדים החמים ששוטפים את העולם בתחומי המגורים, התאורה, המטבח, הצרכנות והתרבות. האתגר העומד בפני המעצבים - לחדש, לשפר ולהפתיע - כפול ומכופל כשהם מקבלים את הזמנת העבודה משלושה, ארבעה או אפילו עשרה יצרנים שונים, במקרה שאתם פיליפ סטארק, פטרישה אורקיוליה, פאולה נבונה או טום דיקסון, למשל.

לא מעט בתי עיצוב מובילים מתהדרים בקולקציות של השמות הגדולים. כלל לא מפריע להם לחלוק את תהילת המעצב עם המתחרים, כל זמן שהבריף נשמר בסטודיו שלו מאחורי חומות סיניות.

כתוצאה מכך, מעניין במיוחד לראות את הביצועים של סטארק עם חברת ריהוט הגן דדון מספרד, למול הקולקציה שעיצב לדריאד או למאגיס, ועוד ידו נטויה.

אבל שם המעצב הוא רק חלק מהסיפור. השואו הוא העיקר, כפי שהוכיחה השנה חברת קרטל, שהציגה את רהיטיה על בימות מוקפות שלטי נאון בנוסח לאס וגאס או הוליווד.

אווירת היריד טובלת בזוהר ומשוחה בידידותיות קוסמופוליטית. השילוב בין עודפות גודשת חושים למינימליזם עיצובי לעתים, מציע למבקרים אפשרות לדלג בין מראה מדברי זרוק לחדר זן-אקולוגי ירוק, לטירת אוליגרכים מופרזת, לאווירה יאפית נון שלנטית או לזירה עתידנית בדיונית - כולם במרחק כמה צעדים זה מזה.

לפניכם טעימות ראשונות מהטרנדים שרובם יגיעו למדפים רק בשנה הבאה, חלקם אף ייעלמו בין אדישות הקניינים לפס הייצור, ולא יגיעו למבחן השוק (ורובם אינם מתומחרים עדיין).

רהיטים שקופים

למרות ההתרפקות על הטבעי והמקורי, הפלסטיק, החומר הסינתטי שהעשיר את העולם ביכולת לייצר כל צורה כמעט, הוא עדיין אחד הכוכבים הזוהרים בשמי תעשיית הרהיטים.

חברת קרטל, שמתמחה בריהוט פלסטיק מתוחכם בייצור המוני, הפנתה השנה זרקור ישיר וממוקד לסדרות של רהיטים שקופים. היא עשתה זאת בעבר עם גרסאות "לואי גוסט" של פיליפ סטארק לכסאות שקופים בסגנון לואי ה-14, אחר כך ריפדה אותם בבדי מיסוני עשירים, וכעת היא חוזרת לשקוף הטהור, מרענן, אלגנטי ואצילי כרהיטים בארמון קרח, מידי מעצבים כמו ג'ו קולומבו וטוקוג'ין יושיוקה.

עודפות והגזמה

ריהוט שנראה כעולה על גדותיו, עודף, מוגזם, רך ומשתפך, הוא חלק מרוח הזמן. כורסת "פרוסט" של אלסנדרו מנדיני מימי חברת אלכימיה העליזים של שנות ה-70-80, הייתה מחווה פוסט-מודרנית לכורסה קלאסית מתקופת הבארוק, מרופדת ועטורה בפיתוחי עץ וצבועה במחווה אימפרסיוניסטית של אינספור נקודות צבע.

השנה היא מקבלת חיים חדשים, בהזרקת פלסטיק חלולה היא נראית כבת דמותה המצוירת בקומיקס, שתפחה והפכה לתלת ממד. חברת מאגיס מייצרת אותה בצבעוניות עזה - בכתום, ירוק, כחול, וכן בנקודות צבע נאמנות למקור. את אותה התמלאות ניתן לראות גם בספות ההשתרעות של חברות שונות, שחלקן הפכו לרהיטים אמורפיים, שצורתם משתפכת ומזמינה להתרווחות נינוחה, עצלה ודקדנטית.

רהיטים "אנושיים"

תסמכו על פביו נובמברה, האיש והאקסטרבגנצה, שישלב קצת רטרו-שיק עם נוסטלגיה לשנות ה-70 ולוק עתידני. תיאטרלי ומפתה כסוכריה מבהיקה אך מנוכר כמסכה חסרת אישיות. חברת דריאד מציגה את כיסא "Nemo", שהפך לאחד ממוקדי הסקרנות בתערוכה העמוסה בתחרות על תשומת הלב. במבט נוסף ניתן לזהות מחווה צבעונית וצורנית לכיסא "פנטום" הקלאסי והמוכר של ורנר פנטון, שעברה הגדלה, העמקה ובעיקר - האנשה.

כוח המשיכה של הכיסאות הללו מרשים. בכל רגע נתון ניתן היה לראות אנשים מתבוננים בהם בתמיהה, מקיפים אותם בחשדנות, ולבסוף נכנעים לקסמם ומתמקמים בחיקם המבודד. הגורם האנושי מופיע גם בחפצי נוי ואקססוריז, למשל באגרטלים מקסימים שעיצבה טניה דה קרוז והציגה בסלון הלוויין.

חומרים מושכי מגע

קש וחול, צמר שעיר או דחוס כלבד, סיבי קוקוס, עץ גושני, ואפילו אבנים - המראה הטבעי והגולמי של החומר חוזר לככב. בין אם זו צניעות שבכל זאת נותרה עימנו בעקבות המיתון העולמי, בין אם זו אחריות סביבתית חדשה שהתפתחה גם בעולם השפע של חברות העיצוב המובילות. או אולי זה הדחף הבלתי נלאה להמציא את הכיסא שוב ושוב ושוב. כך או כך, שובו של העץ והחומר החשוף ניכר גם במראה אריסטוקרטי מהוקצע ומיושב וגם בחומר ממוחזר, עצי סחף או קרשים שנאספו מאתר בנייה.

פיליפ סטארק (מי אם לא הוא) החליט לצלול אל כל מנעד החומרים הטבעיים בסדרת כיסאות שפיתח עבור חברת מאגיס. הם קלים ואווריריים וזהים למראה מרחוק, אך במבט נוסף מתגלה החיפוי הייחודי של כל אחד מהם - קלוע, מלובד, ארוג, רך או עצי.

רהיטים המייצרים אשליה אופטית

הספרים על המדף הם לפעמים אשליה אופטית. תמונה פרחונית, פוסטר גורים מתוקים, עיר צפופה - סטודיו פרונט השוודי עיצב סדרת רהיטים המציגים חזית מתעתעת (באולם התצוגה של סקיץ', מילאנו), וכמותם גם ארונות "מיידסטרים" בסדרת Successful living - שיתוף פעולה בין מעצבי מותג האופנה דיזל וחברת הריהוט מורוסו.

בדיזל מעוניינים ליצור תפאורה אורבנית דינאמית, עשירה ואפלולית, לדירות של צעירים בעלי תודעה רוקיסטית פוסט-מילניום. הם מעזים לשלב פאר ואביזרי רכב, עמדת די ג'יי עם רהיטי מתכת, תמונת יער עם עץ טבעי או נוף גרפי. הארונות בגדלים משתנים, לא אחידים, מוטבעים בתמונות מעולם חזותי מגוון, כמעט כמו שיטוט בין סרטונים ותמונות באינטרנט. אסתטיקה של שילובים בלתי הרמוניים, היוצרים יחד אווירה פתוחה ואקלקטית.

רהיטים סרוגים וארוגים

המגמה של חזרה למקורות הניעה מעצבים רבים לחיפוש אחר מלאכות יד מסורתיות, טכניקות של תבונת כפיים, כמו קליעה או סריגה, ולשכללן ברהיטים חדשים. חלקם מייצגים שחזור של רעיון ישן וטוב, אך יש גם חדשנות ופיתוח בתחום העיצוב והשימוש בחומרים - טבעיים ומלאכותיים. כזו היא סדרת "ביג ניט" בעיצוב פטרישיה אורקיולה למורוסו.

הסריג עשוי מסיב חדשני, הסריגה ממולאת בחומר רך ותפוח ונראית עשירה ומתפקעת, כסוודר צמות על גוף דשן. רבים מהרהיטים המבוססים על עבודת יד מיוצרים בקהילות סחר הוגן, מעין מחווה של תרבות השפע למקורות האמיתיים של תוצרים אלה, והזדמנות לשתף את האוכלוסיות המרוחקות והעניות, באפריקה, בבלקן או בקווקז, במעגל הפרנסה.

צרו איתנו קשר *5988