לוחמים חורגים לאלוהים

שי דנור הצטרף לחיל האוויר כדי להגן על המדינה. לפני 3 שנים הוא נהרג בתאונת אימונים במסוק והשאיר אחריו אלמנה ו-5 יתומים.

אביו של שי הוא צבי קנור, מבכירי חיל האוויר לשעבר. בטקס שנערך לזכר הנופלים בבסיס פלמחים, שמע קנור את הקריין אומר: "יזכור אלוהים את בניו ובנותיו" וכן הלאה. אלוהים? תמה קנור. במשך שנים רבות, כאשר הקריין היה עמיקם גורביץ, הוא אמר "יזכור עם ישראל".

החלטה פחדנית ופוגעת

חברו הטוב של קנור, העיתונאי מנשה רז, החל להתעניין בשאלה איך השתנה הנוסח. בכירים סיפרו לו, שלא לייחוס כמובן, שאנשים דתיים שונים דרשו זאת. רז וגנור המשיכו במאבק שבסופו הכריע הרמטכ"ל לאחרונה "בעד" אלוהים.

בני גנץ הסתמך על פקודת מטכ"ל שבה נקבע הנוסח "יזכור אלוהים". מבחינה פורמליסטית, הרמטכ"ל מכוסה. מכל בחינה אחרת, זו החלטה ביורוקרטית נטולת מחשבה ורגישות, החלטה פחדנית ופוגעת.

כפיית אלוהים על המתים ומשפחותיהם

עם כל הכבוד לפקודת המטכ"ל הזאת, ואין הרבה כבוד, צריך להתחשב בעיקר, אולי רק, באנשים שעליהם נאמרת התפילה.

שי קנור לא האמין באלוהים. גם לא אביו ואמו. הוא לא הלך לצבא כדי להגן על אלוהים, שבו, כאמור, אינו מאמין, אלא על המדינה שבה כן האמין. כמוהו כמו אנשי צבא רבים אחרים.

ספק אם שי ואחרים כמותו היו משרתים בצה"ל או מתנדבים לתפקידי לחימה לו ידעו שהם עושים זאת כדי להגן על דבר שאינם מאמינים בו. יש גם אנשים, ובהם אנשי צבא, שלא רק שאינם מאמינים, אלא רואים באלוהים, בדת, ישויות שליליות. והנה בא צה"ל, בא הרמטכ"ל, ואומר לאנשים אלה לאחר מותם - מי שיזכור אתכם זה האלוהים שלא למענו נתתם את חייכם. אם זה לא ביזוי כבוד הלוחם המת - אני לא יודע מה כן. אם זו לא הונאת הלוחם - אני לא יודע מה כן.

גילוי נאות

כדי להביא דבר זה אל תיקונו, יש לעשות אחת מהשתיים - להחזיר את נוסח התפילה שהקריא גורביץ, כלומר "יזכור עם ישראל" - זהו נוסח שגם דתיים אמורים לקבל אותו, אחרי הכול גם הם לוחמים ונהרגים בשירות המדינה ולמען ביטחונה.

האפשרות השנייה: לדווח למתגייסים כי הם נקראים להילחם למען האלוהים. קוראים לזה גילוי נאות. אז יחליט כל אזרח אם הוא מעוניין להצטרף לצבא למטרה זו.

כיום יש ניצול העובדה שהמתים אינם יכולים לדבר, למחות, להתנגד, להיעלב, לחוש מושפלים. אבל בני משפחותיהם כן יכולים, ורבים מהם מרגישים כך וזה לא מגיע להם.

לשנות את פקודת מטכ"ל

די מביש שהרמטכ"ל, לוחם עשוי ללא חת, מתחבא מאחורי פקודה מטכ"לית. הרי לא מדובר באחד מעשרת הדיברות. זה אפילו לא חוק. פקודה אפשר לבטל, לשנות. אז אם הרמטכ"ל חושש מעימות עם הדתיים - שיגיד זאת, אבל שלא יסתתר מאחורי תירוץ כה עלוב.